ש"ס ופרוש, תודה על הסטירה

תודה למאיר פרוש ולאלי ישי שנתנו ביטוי מפורש לחתירת המפלגות החרדיות לכיבוש השלטון בישראל. תודה לשניהם, שבזכותם כבר לא נוכל להיתמם ולטעון "לא ידענו, חשבנו שהם בסך הכל רוצים להבטיח את זכויות ומעמד מגזריהם". לא נוכל עוד להמשיך להסתתר מאחורי היומרות החברתיות שלנו - לצמצם את הפערים החברתיים - שאותן ייצגו הם, כביכול, טוב יותר מהחילונים, ואשר התבררו כעת כמחויבות כוזבת שלהם.

גם דיכוי נשים באמצעות הדת שהיה מוכר לנו באופן כללי (הדת היא הגורם המרכזי בדיכוי נשים, לימדה אותנו נוואל סדאווי), נחשף היטב בעת האחרונה בזכותם, כך שלא נוכל להסתיר את מחדלנו והתבטלותנו מאחורי הטענה שיש לכבד את אורח חייהם שבו "כבודה של בת מלך פנימה". תודה לפרוש ולישי לא רק בגלל מה שאמרו ועשו אלא יותר בגלל חשיפת המניעים שעד כה הם וחבריהם נזהרו מלהודות בהם.

פרוש, המועמד לרשות עיריית ירושלים, שם על השולחן את מה שהיה על הקיר כבר מזמן: מדינת ישראל הופכת למדינת הלכה. המשמעות המרכזית של ההשתלטות החרדית היא דיכוי הולך וגובר של נשים בישראל. לא בכדי נכשלה לבני בהקמת ממשלה. היא הרי הייתה מוכנה לתת לאנשי ש"ס את מבוקשם. אך הדאגה לקצבאות הילדים התבררה כאחיזת עיניים. ש"ס מוכנה ללכת לממשלה עם בנימין נתניהו, אשר ביטל את הקצבאות. נראה כי האמת שנחשפה היא שש"ס פוסלת נשים בפועל, ולא הצטרפה לממשלה שבראשה תעמוד אשה כשהיא מסתתרת מאחורי מסך הפלפולים המתחכמים של הרב עובדיה יוסף.

השלטון תלוי בתמיכת ש"ס, כך הבהיר היטב ישי ללבני ולכולנו. אין להתפלא לפיכך שהוא דורש שמפלגתו תקבל את תיק החינוך. בעזרת התקציבים הנדיבים שקיבלו המפלגות החרדיות והדתיות לאורך השנים תמורת תמיכתן בשלטון החילוני, הן הרחיבו את רשת המכללות להכשרת מורים, בעוד שהמכללות החילוניות הלכו וקוצצו, תהליך שיבטיח שהמורים החסרים יותר ויותר במערכת החינוך כולה יבואו מהמגזר החרדי-דתי.

החרדים יכולים לתת חינוך חינם לילדים בגיל הרך (עם ארוחות) וכך למשוך אליהם יותר ויותר ילדי משפחות חילוניות, אשר ידם אינה משגת יום חינוך ארוך בעלות של אלפי שקלים. הם יכלו לבנות מוסדות חינוך ולהוסיף כיתות קטנות רבות, בעוד הילדים בחינוך החילוני הולכים ומצטופפים בכיתות מרובות ילדים.

כך הלכו והתחזקו המפלגות החרדיות וכעת מגלים ראשיהן מפורשות: אנחנו בדרך לשלוט בגלוי ולא רק באופן עקיף וזהיר במערכות החשובות ביותר של החברה. המפלגות החרדיות חוגגות כבר מזמן את ההעדפה המתמשכת של אנשי ההון והביטחון בכל המפלגות החילוניות. את השלטון הם קנו בעזרת תקציבים נדיבים לחינוך ולמוסדות הדתיים-חרדים, שנגזלו על ידי ראשי השלטון החילוניים מהמגזר החילוני.

השאלה הגורלית היא האם הצליחו פרוש וישי להרגיז מספיק את החילונים המנומנמים ולאלץ את הפוליטיקאים החילונים המתנכרים לאינטרסים של בוחריהם ובפרט לאלו של הנשים לפעול לפני קריסת הדמוקרטיה? האם הימנעותה של לבני מללכת לקנוסה, אל עובדיה יוסף כדרכם של כל הפוליטיקאים הגברים, והכרזתה שתפעל לקדם את הנישואים האזרחיים, מבשרות התעוררות אמיתית או רק קולות של בחירות? האם עמידתה של דליה איציק מול לחצי החרדים למנוע את העברת חוק יחסי ממון לפני הבחירות כדי לפוגגו, מבשרת את ההתעשתות בקרב החילונים ובפרט בקרב נשים שהגיעו לעמדות השפעה?

ואולי המשפט של פרוש כי "בעוד 10 שנים לא יהיו יותר ראשי עיר חילונים", שנשמט מפיו בזחיחות דעת של מי שהשלטון בכיסו, יעורר משנתם את החילונים הפאסיביים, אלו הרואים את שטיפת המוח של ילדיהם והרחקתם ממשפחותיהם וליבם נכמר, אלו הרואים בחרדה את האפרטהייד נגד נשים הולך ומתרחב, מרחיק אותן לאחורי האוטובוסים, מבזה אותן במקהלת הכנסת, מנפנף ב"ערווה" כעדות לצדיקות של נביאי שקר מטעם עצמם, מחזיק נשים בכלא עגינות וזוגות בכלא של קשרי נישואים דתיים. התקווה תלויה יותר מכל בהתחזקות הפוליטית של נשים פמיניסטיות, שהן המייצגות הנאמנות של זכויות וחרויות האדם בחברה המודרנית והשוויונית.

ד"ר אסתר הרצוג, ראש תוכנית אנתרופולוגיה במכללה האקדמית בית ברל, מרכזת פרלמנט נשים