איך מרגיש רופא שמרוויח 38.82 שקל לשעה?
אחרי 14 שנות לימוד ושעות עבודה שלא נגמרות, משתכר ד"ר אלחנן נחום, רופא בטיפול נמרץ ילדים ב"שניידר", שמשמש גם כיו"ר האיגוד הישראלי לטיפול נמרץ ילדים, 38.82 שקלים לשעה. החלטת הבוררות שהעניקה תוספת שכר לרופאים, אמנם לא תעשה אותו עשיר, אבל בהחלט תעזור לו לזקוף מעט את קומתו כשהוא מטפל בילדים שלכם. טור אישי
ההישג הוא משמעותי. בימים של טלטלה כלכלית עולמית שאינה פוסחת גם עלינו, אנחנו הרופאים יכולים להרגיש טוב – השגנו דבר בעל משמעות.
רגילות, תורנויות ואינספור כוננויות פעילות, ומוצא עצמי במשך רוב שעות היממה בבית החולים.
סייעה בהכנת הטור: מיטל יסעור בית-אורהבוררים, שאינם בעלי משוא פנים לצד זה או אחר אמרו את דברם – עד כאן! לא יתכן שרופא בבית חולים בישראל ישתכר שכר עלוב. החולים ראויים ליותר, הרופא ראוי ליותר.
אני עובד כרופא טיפול נמרץ ילדים בבית החולים שניידר.שעות העבודה שלנו הן ארוכות מאוד ותובעניות. את שלושת השבועות האחרונים, למשל, אני מעביר בין שעות עבודה
אחרי 3 שנים של המתנה
הרופאים יקבלו תוספת שכר בשיעור של 23.5%
מיטל יסעור בית-אור
כך נפסק בהליך בוררות בין הרופאים לבין משרד האוצר שנמשך 3 שנים. באוצר מעריכים: יישום ההחלטה יעלה למשק 800 מיליון שקל בשנה, ועשוי להגיע לסכום של 2-1.5 מיליארד שקל אם יגיעו דרישות דומות מרופאים בקופות חולים נוספות
שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהב כל דקה בעבודתי, נהנה מכל רגע, והסיפוק, כן הסיפוק, מההצלחות ומהעשייה ואהבת המקצוע והאומנות שבו, רק אלו מחזיקים אותי ואת חבריי למקצוע כאן.
הדרך לכאן לא הייתה פשוטה. מאחוריי כמעט 14 שנות השכלה והכשרה אוניברסיטאיות ומקצועיות בארץ ובחו"ל. וגם על כך אין לי ולו טענה אחת קטנה. ברור לי כשמש באור יום שרופא טוב צריך לדעת ולהתעדכן ולהמשיך ללמוד, גם אחרי שקיבל את הסמכתו. מה שכן מפריע לי הוא התגמול לשנים ארוכות אלו של לימודים ושעות ארוכות של עבודה.
בעודי כותב טור זה, אני פורס לפני על שולחן עבודתי את תלוש המשכורת האחרון שלי, על מנת לדייק בנתונים. שכרי לשעה, נכון לחודש האחרון, עומד על 38 שקלים ו-82 אגורות. אם נתון זה לא היה עצוב ומשמעותי בחיי, הוא יכול היה לשמש כבדיחה.
איך מסתדרים עם 38.82 שקלים לשעה? הרבה מאוד מוותרים בדרך. חלק גדול מחבריי למקצוע פשוט קמו ועזבו, חלקם ל"רפואה יותר נוחה", חלקם לתחומים אחרים בניהול, ואחרים אף הרחיקו עד למדינות זרות מעבר לים. אני מסתכל מסביב ועיני כלות. אלו שכן נשארו הפכו למרירים ומדוכדכים, מנסים למצוא פרנסה נוספת באין השעות שנותרו להם.
ואז הגיע פסק הבוררות.
אני חושב שאנו יכולים להתחיל לזקוף את קומתנו, להרגיש שגם בימים כלכליים קשים כל-כך קמו אנשים ניטראליים ואמרו – עד כאן! ובפסיקתם התכוונו לומר - אנחנו, אזרחי ישראל ראויים לכך שהרופא שייטפל בבעיות הבריאות שלנו יקבל שכר הוגן והגון.
ויש את המקצועות במצוקה, אלו שאני נמנה עליהם, ולגבינו זה אולי מעט מדי ומאוחר מידי. כבר שנים שרופאים מתרחקים מתחום טיפול נמרץ ילדים, ואלו
הנותרים - מעטים מאוד. אין פלא שכך הדבר, התפקיד קשה, תובעני, ההתמודדות בו לחוצה, והנטל הרגשי אכזר לעיתים קרובות.
ואז אני נתקל באנשים מיוחדים. כן, כאלו שלא ציפיתי מהם ליותר מדי - בהסתדרות הרפואית, באוצר (כן, כן באוצר) ומעסיקים שלי (כן, אותם מעסיקים בשרותי בריאות כללית ששוברים את ראשם איך לתמרן ספינה בים סוער) וכולם נרתמים בניסיון כן למצוא פתרון למקצוע שכבר מזמן אינו במצוקה, אלא במשבר אמיתי ועמוק.
התוספת בשכר שנקבל אני ועמיתי למקצוע לא תעשה אותנו לפתע עשירים, אבל בוודאי תעזור לנו להמשיך ולשרת אתכם בגו מעט יותר זקוף.
ד"ר אלחנן נחום
יו"ר האיגוד הישראלי לטיפול נמרץ ילדים
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
