הפאשיזם הישראלי: קווים לדמותו

בכיר האו"ם, פרופסור ריצ'רד פאלק, הרפורטר המיוחד לענייני זכויות אדם, סולק מישראל בבושת פנים. זהו אינו מקרה יוצא דופן, כי אם המשכו של תהליך.

כשהתרעתי על המהפכה המשטרית השקטה שעוברת ישראל, והזהרתי מפני השלב הבא בתהליך הפאשיזם הוולנטרי בדמות איסור פעולה על ארגוני זכויות בישראל, זה עוד נראה רחוק. אך מתברר שהתהליך נמשך, ובמרץ רב. כיום, ארגוני זכויות אדם עדיין פועלים בארץ, אך הם מוטרדים על ידי השב"כ: נקראים לחקירות ואזהרות, מעוכבים בכניסה ויציאה מהארץ, מתנדבים מחו"ל אינם מורשים להגיע או לחזור, ומצותתים לשיחותיהם בטלפון ובאי-מייל. 

כעת הפריחה ישראל בלון ניסוי חשוב לקראת השבתתם הצפויה ככל הנראה של אותם ארגונים. רובם, אגב, שתקו נוכח המהלך.

לא מזמן פורסם שהישראלים לא אוהבים ארגוני זכויות אדם. חבר יקר אמר לי אחרי פרסום הסקר: "מה בדיוק מפתיע אותך? הבלגים לא אהבו ארגוני זכויות אדם שדיברו על קונגו, האמריקנים לא אוהבים ארגוני זכויות אדם שמוחים נגד הוצאות להורג ונגד גוונטאנמו, ותחקירני 'בצלם' לא היו פופולריים ברשות כשהם כתבו נגדה". הוא הוסיף שאם נתבונן על כמות הפאשיסטים הצפויים לכהן בכנסת הבאה ורוצים מדינה על טהרת הגזע היהודי, נגלה שאנחנו מתקרבים לתקופה אפלה שהישועה ממנה תבוא רק מבחוץ, באמצעות לחץ בינלאומי וסנקציות.

הסקר הזה, שאגב, הוזמן על ידי ארגון ימין קיצוני ונערך רק בקרב היהודים בישראל, ייחס את הממצאים לכלל הישראלים, וחשף בכך את ההדרה הלאומנית - מי בכלל לא נחשב. עולה ממנו גם שאלה נוספת: בעוד שאפשר להבין מדוע "בצלם" איננו פופולארי, או לקבל את הלך הרוח של היהודים בישראל, המעדיפים לראות בו "מוטה" כדי להקטין מהביקורת שלו עליהם, קשה לקבל את ההתעלמות מארגונים כמו "אמנסטי אינטרנשיונל". הרי ישראל איננה מוקד הפעולה שלו. היא סתם עוד מקור לדאגה. ל"אמנסטי" יש גוף מחקר בינלאומי, שכל מילה בדו"חותיו נבדקת על ידי שלושה חוקרים שונים שאינם מעורבים בסכסוך. עדיין הוא מוצא את ישראל מובילה בהפרת זכויות אדם.

על פי דיווחי האו"ם מעזה, לא היתה מדינה דמוקרטית שקיבלה כל כך הרבה ביקורת כמו ישראל, מאז האפרטהייד בדרום אפריקה. התגובה הישראלית לביקורת כזו מאופיינת בדרך כלל בדה-לגיטימציה של המבקר. אבל לא חייבים להסכים עם הביקורת. יש דרך לדון בה, לאו דווקא לגרש, להעלים או להתערב בעבודתם של המבקרים. איש הרי לא היה מגרש פקח או"ם שהיה חשד כי דעתו מוטה דווקא לטובת ישראל.

אולי התגובה הראויה ביותר היא לתת במה לדיווחי האו"ם, שכמעט ולא זוכים לפרסום בתקשורת הישראלית. להלן דבריו של ג'ון דוגרד, השליח המיוחד של האו"ם ואחת הסמכויות המובילות בעולם בדבר החוק הבינלאומי בשטחים, כפי שפורסמו בדו"ח שהוגש למועצת זכויות האדם לשנת 2007:

"הקהילה הבינלאומית זיהתה באמצעות האו"ם שלושה משטרים עויינים לזכויות אדם: קולוניאליזם, אפרטהייד וכיבוש זר. מספר החלטות של העצרת הכללית מעידות על כך. הכיבוש של ישראל את הגדה המערבית, עזה ומזרח ירושלים מכיל מרכיבים של שלושת המשטרים האלו, וזה מה שהופך את השטחים הפלסטינים הכבושים (OPT) למקור לדאגה מיוחדת לקהילה הבינלאומית.

"העובדה שהשטחים נשלטים בעזרת כללים של משטר חוקי מיוחד לכיבוש, איננה ניתנת לערעור. בית הדין הבינלאומי לצדק אישש זאת בהקשר להשלכות החוקיות של בניית החומה בשטחים. 

"אין זה אפשרי לטעון ברצינות, כפי שישראל מנסה לטעון, שהיא חדלה מלכבוש את עזה מאוגוסט 2005, כשהוציאה את מתנחליה וצבאה משם. ישראל הוכיחה את יעילות שליטתה כששלטה על כל גבולותיה החיצוניים של עזה, המרחב האווירי והמים הטריטוריאליים. מאז, היא הפעילה את סמכותה הצבאית ברצועה באמצעות פלישות צבאיות והפגזה, בנסיבות שבבהירות מייצרות כיבוש".

אייל ניב, סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה ישראלית