תושבים בעוטף עזה: רוצים את החיים חזרה

בשדרות וביישובי עוטף עזה מקווים לחג של נסים, אולם המציאות הקודרת באזור גורמת לחלקם לקום ולעזוב - לחגוג את חנוכה הרחק מאיומי הרקטות ופצצות המרגמה שיורים ארגוני הטרור ברצועת עזה.

תושב שדרות, יוסי טמסית, סיפר אמש (שבת) ל-ynet כי משפחתו כבר עזבה את העיר ונסעה לחגוג את חנוכה בבאר-שבע. טמסית, שביתו נהרס מפגיעת רקטת קסאם, נשאר בשדרות. "הייתי הולך איתם, אבל לא סיימנו לבנות את הבית ונשארתי לשמור עליו", אמר בכאב.

אשתו של טמסית נפצעה קשה מפגיעת רקטת קסאם. "בשבוע שעבר עוד הלכתי עם אשתי לטיפולים, הגוף שלה מלא רסיסים", סיפר, "כל אזעקה מחזירה אותנו למה שהיה. זה תמיד חי אצלך, לא נגמר. הכל מתפרק לך ואין עם מי לדבר".

חווה גד המתינה באימה דרוכה כל הלילה לחידוש הירי. "בבוקר קמנו, ארזנו את הכל, לקחתי את הילד בן ה-10 ונסענו לכפר סבא", סיפרה. לדברי גד, למרות המרחק מהבית, הלב נמצא בשדרות. "בערב חזרנו כי אין ברירה. כבר בדרך התחלנו לקבל דיווחים על הירי לעבר שדרות. אתה חוזר עם מועקה קשה, בתיק שצמוד אליי נמצאים כדורי הרגעה. אני משתמשת בהם כשאני נכנסת לשדרות".

"לא התייחסנו ברצינות לצבע האדום"

היום יתקיים בקיבוץ כפר עזה טקס לציון יום הולדתו של ג'ימי קדושים, שנהרג מפגיעת פצצת מרגמה בחודש מאי. רבים תוהים בקיבוץ מה צופן העתיד הקרוב, בהיעדר רגיעה. כמה מהם נאספו הערב ודיברו על המצב. "כפר עזה תמיד היה קיבוץ עם קהילה חזקה ומובילה", אומרת איילת אפשטיין.

לדבריה, "במשך 8 השנים האחרונות התייחסנו לאיום הרקטות כאל איום שאינו רלוונטי לגבינו. לא התייחסנו ברצינות לצבע האדום, איש לא עזב, קלטנו עוד משפחות והיה מחסור בדיור. אבל במתקפת הפצמ"רים במאי נפגע פה משהו בסיסי בתחושת הביטחון". אפשטיין סיפרה כי היו כאלה שעזבו ליום, היו שהלכו לשבוע, חודש, והיו כאלה שהלכו לבלי שוב.

נזק שנגרם מפגיעת פצמ"ר בקיבוץ (צילום: אמיר כהן) 

למרות הפגיעה בחוסן הקהילתי, עדיין מוצאים חברי הקיבוץ נחמה זה בזה. "מחזקים אחד את השני", אומר אופיר ליבשטיין. איילת אפשטיין מוסיפה: "אנחנו רק רוצים את החיים שלנו חזרה. זה הבית שלנו, לא נלך לגור באף מקום אחר". בניסיון להסיט את הדיבורים על העזיבה, אומר אופיר ליבשטיין כי "נושא המיגון הוא אחד הדברים הכי חשובים".

לדברי ליבשטיין, "צריך להפוך את מיגון יישובי עוטף עזה לפרויקט לאומי, שתוך חצי שנה כבר יסיימו את המיגון. זה פרויקט אסטרטגי שצריך להתממש מיידית. ברגע שיעשו את זה - זה ישפר את התמונה. נמשיך להילחם על הבית שלנו".

"אני רוצה את ילדיי בחיים"

אל החבורה הצטרפה גם שירלי עוקב. בחודש מאי נפגע ביתה מפצמ"ר, ולאחרונה נפגע גם מקום עבודתה. "אני חשה תסכול, חוסר אונים. אני אוהבת את המקום, רוצה להישאר כאן ולגדל את הילדים שלי במקום הקסום הזה. אבל יחד עם זאת, אני חשה שאין לי הכוחות לעשות זאת. אנחנו חיים בפחד יומיומי.

"מצד אחד אנחנו רוצים לחנך את ילדינו לפטריוטיות ולאהבת המולדת,

ומצד שני יש הרגשה של חוסר אחריות לגדל ילד לתוך הפחד הזה. בעבר, כשראיתי את אמהות גוש קטיף חשתי שזה פשע לגדל ילדים באזור מלחמה - והיום אני עושה אותו הדבר".

בכפר עזה היו בעבר גלים של משפחות שבחרו לעזוב את הקיבוץ, לפחות בלילות. במשך שלושה שבועות, לאחר המתקפה בחודש מאי, עזבה עוקב לקיבוץ כפר מנחם יחד עם עוד מספר משפחות. "הגענו בבקרים לעבודה ובלילות חזרנו למקום אחר כדי לישון בשקט". כאשר היא נשאלת מה תעשה אם תהיה הסלמה, נשארים סימני השאלה.

אחת מחברות הקיבוץ שעזבה לאחרונה, סיפרה: "כל מיני אירועים בוטלו וצעדת חנוכה כנראה לא תתקיים. לא מדברים על זה, לא מראים את זה ולא מתלוננים בקול, כי ככה חינכו אותנו. אנחנו הרי מלח הארץ. אבל אני לא רוצה להיות מלח הארץ, לא רוצה שיזכרו את ילדיי כך, אני רוצה אותם בחיים".