"איך שגלגל מסתובב לו...
למעלה הוא עלה
למטה היא נפלה
ושוב להתחלה והלאה
כי גבוה זה עמוק
קרוב אולי רחוק
הבכי והצחוק והלאה ...
הצדק והחטא,
השקר האמת
שמחה שמהולה בעצב
חזק הוא גם חלש...
ולאן שלא תביט
אותו סיפור חוזר חלילה
לכל דבר יש עת למצוא ולאבד
יש עת לתת ועת לקחת
מסתובב לו".
(יענקל'ה רוטבליט)
לפני כעשרה חודשים, לאחר שנרצח בננו בן ה-16
יחד עם שבעת חבריו בפיגוע,
נראו על מסכי הטלוויזיה בעולם לצד התמונות הנוראות מן הספרייה שטופת הדם במרכז הרב, תמונות הצהלה בעזה שכללו ריקודי וי, חלוקת סוכריות וירי באוויר.
לא אכחיש שהמראות הנוכחיים בעזה עוקפים באלגנטיות את האינטלקט ההומאני שלי ומוצאים את דרכם אל סיפוק תחושות הנקם הפרימיטיביות ביותר. אך גם סיפוק תחושות הצדק. וכל מי שגר הארץ הזאת יודע שעוד יגיעו מראות דם יהודים חפים מפשע ושוב ירקדו בעזה על הדם.
כולם יודעים שחי איתנו בארץ ציבור רחב של אזרחים הכולל אף חברי כנסת לא מעטים אשר למרות צקצוקי הלשון והגינויים שהוא מצליח לשחרר מדי פעם לטרור רצחני המכוון לאזרחים, מייחל בסתר ליבו שסביבון הדמים שוב יתהפך ויתרחש ארוע טרור רב נפגעים שיוכיח שאין דרך לנצח את החמאס ויש להיכנע לתכתיביו כמובן במשא ומתן.
פרשנים מסבירים לנו למה חזק הוא גם חלש וחלש הוא גם חזק וכיצד נפגעים רבים מצידנו יכריחו אותו לשבת למשא ומתן עם החמאס. פוליטיקאים מחשבים מייד איך העת לקחת יקרב אותנו לעת לתת. וממשלות רבות בעולם מנדבות לנו עצות ומוסר כיצד להגיע שוב לרגיעה ולמשא ומתן. וידוע לכל שכל אחת מהן הייתה נוקטת במצבנו כבר מזמן במהלך דורסני, הרסני, ללא פשרות וללא חמלה על נשים וילדים.
אבל כולם מדברים על שלום ואף אחד לא מדבר על צדק. הגיע הזמן להפסיק לדבר על שלום ולהתחיל לדבר על צדק. הכרתי סבתא עם הגיון פשוט ובריא שנהגה לומר: מה שרע זה רע ומה שטוב זה טוב. לירות דרך הכוונת על ילדים שלומדים בשקט בספריה עשרות כדורים - זה רע.
לירות טילים כדי לפגוע באזרחים - זה רע.
לגרום סבל מכוון למשפחת חטוף בציניות ולעג - זה רע.
לשמוח ולרקוד כאשר מתים חפים מפשע - זה רע.
מאידך, לעשות מאמץ לפגוע ברוצח הבא להרגך מבלי לפגוע באזרחים - זה טוב.
להרוס בית מחבל על מנת להרתיע את הבא בתור - זה טוב.
ולטעמי להעביר אזרחים המזדהים עם הרוצחים בעזה אחר כבוד למרחב ההזדהות שלהם, זה טוב מאוד.
ודברים טובים צריך לעשות ללא הפוגות או תהדיות ואת החושך יש לגרש ללא לאות. אבל דבר אחד רע ישנו והוא מסוכן מכל. תמצאו אותו לא רק אצל טוקבקיסטים פלסטינים דוברי עברית אלא לצערנו גם אצל רבים וטובים מבני העם שלנו. את הרע הזה לא המצאתי אני, המציא אותו השטן. את ההגדרה הזאת לא נתתי אני, נתן אותה אלתרמן:
"אז אמר השטן: הנצור הזה
איך אוכל לו.
אתו האומץ וכשרון המעשה
וכלי מלחמה ותושיה עצה לו.
ויאמר: לא אטול כוחו
ולא רסן אשים ומתג
ולא מרך לב אביא בתוכו
ולא ידיו ארפה כמקדם,
רק זאת אעשה: אכהה מחו
ושכח שאיתו הצדק".
(נתן אלתרמן, מן העזבון, שירים אחרונים)
דוד מוריה, מורה ומחנך, משתייך לארגון רבני צהר
