3 שנים לתרדמת: שרון רצה לצאת מעזה לתמיד

להיסטוריה אירוניה משלה: ביום בו נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לעזה, מלאו שלוש שנים לנפילתו לתרדמת של ראש הממשלה לשעבר ואבי תוכנית ההתנתקות מהרצועה, אריאל שרון. החברים הקרובים מתגעגעים, כואבים ובעיקר מסרבים לראות בכל תוקף את ההקשר בין שרון למבצע "עופרת יצוקה".

ב-4 בינואר 2006 הובהל שרון לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים באמבולנס, לאחר שחש ברע בחוות השקמים. בבית החולים הוא נותח וארבעה רופאים ניסו להשתלט על דימום במוחו. מאז שרוי ראש הממשלה לשעבר בתרדמת והוא מאושפז בבית החולים שיבא בתל-השומר. 

ישראל מימון ואריאל שרון בישיבת ממשלה (צילום: פלאש 90)

על ההקשר בין התאריכים, אומר ל-ynet אייל ארד, מי שהיה יועצו הקרוב של שרון: "אני לא מאמין בעורמת ההיסטוריה, אנחנו מחפשים הקשרים אבל הם אינם. אנחנו לא חוזרים לעזה, בדיוק כמו שבחומת מגן לא חזרנו לחברון. כוונת שרון היתה לצאת מעזה אחת ולתמיד, אבל ההתנתקות לא היתה חוזה עם אלוהים - שכל מה שאתה עושה יחזיק מעמד לנצח. אם יורים אלינו, נסתובב ונגיד לא יורים?"

ארד, מראשי קמפיין הבחירות של קדימה, סבור שלוש שנים וחצי אחרי ההתנתקות - שהמהלך היה מוצדק. "היום, אחרי ההתנתקות, אפשר להגיד לעולם שהגיעו מים עד נפש ושצריך לטפל בבריונים הפשיסטים האלו. אני רואה את הדוברים הערבים צועקים 'כיבוש! כיבוש!' ואנשי התקשורת מסתכלים עליהם ולא מבינים – על איזה כיבוש מדובר? תראה את הודעת האיחוד האירופי – דבר כמעט בלתי נתפס במובנים של השנים האחרונות. העולם הבין שזה באמת רציני, ישראל באמת מוכנה להפסיק את הכיבוש ולפרק התנחלויות ואפילו לא מחפשת תמורה על כך".

אריאל שרון במגדל העמק. 1 בספטמבר 2005 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

גם דב וייסגלס, מנהל לשכתו של שרון, מסרב לראות קשר בין ראש הממשלה לשעבר לפעולה האחרונה. "חמאס השתלט על עזה בגלל חולשת הרשות הפלסטינית והוא היה עושה זאת עם ההתנתקות או בלעדיה. שרון קיווה שנצליח לכונן יחסים של דו קיום ולמרבה הצער זה לא קרה, אז הצבא פועל היום כמו שהוא צריך. אנחנו רק יכולים לשמוח שבתוך המהומה הזו אין יישובים ישראלים".

וייסגלס סבור כי ההתנתקות היתה החלטה טובה. "בזכות שרון נפרדנו לנצח מהאדמה המקוללת הזו ומה שקורה שם עכשיו זו הראייה הטובה ביותר לכך שאסור להיות שם. למזלנו, אף מנהיג לא אומר שהוא רוצה להישאר בעזה. להיפך כולם מתחרים ביניהם מי יצהיר בברור יותר כמה אין לו כוונה לחזור לשם".

"המנהיגים של היום אחרים"

השלושה, שעבדו קרוב לשרון, מסרבים להשוות אותו למנהיגים של היום, אבל מודים כי ההבדל קיים. "הוא היה אחרון נפילי דור תש"ח, אחד שראה את הכול ושום דבר לא יכול היה להפתיע אותו. הוא נתן תחושה שיש מי שעם היד על ההגה, שאפשר לישון בשקט", אומר ארד. "המנהיגים של היום הם אחרים. יש להם את הדברים החיובים שלהם, אבל הם לא הדור שלחם על המדינה ולא נתן לה ליפול. במובנים אחרים הוא יותר יעיל, מודרני ולא פחות פטריוטי, אבל הם לא גדולים מהחיים כמו שרון, יצחק רבין, משה דיין ויגאל אלון".

על שרון, מוסיף ארד: "הוא התווה את דרך הגם וגם - יד אחת עוסקת במלאכה ויד שנייה מחזיקה בשלח, יד אחד בונה את הארץ ויד שנייה מחזיקה את החרב. הוא ידע מתי להשתמש בכל אחת מהידיים, השאלה היא מתי. לפעמים הדרך היא התנתקות, לפעמים היא להכות באגרוף כמו חומת מגן. היום, יש רק כאלה שלוקחים את תפקיד החרב או את תפקיד הבונה, אין גם וגם. האם קדימה הלכה בדרכו של שרון? אין ספק שהיא עשתה טעויות בדרכה, וגם סטיות בניווט, אבל עכשיו היא מתקנת את עצמה וחוזרת למוטב".

"יש עוד תקווה שהוא עדיין יתעורר, אבל לחזור להיות ראש ממשלה הרי הוא לא", אומר ארד. "מרגישים את החיסרון שלו, יש געגועים לתחושת הביטחון שעצם הנוכחות שלו השרתה. יהיה מעניין לשמוע מה דעתו על השנים בהן הוא ישן. אצל שרון אי אפשר לנחש מה הוא היה אומר. הוא לא כמו מנחם בגין שהונחה על ידי קו אידיאולוגי ברור, הוא פעל באופן פרגמאטי. את החלטותיו קיבל לפי גישת הגם וגם ולכל מצב הייתה לו תשובה שונה".