רומנטיקה במשחקים: חיפשו טרולים ומצאו אהבה

קיבוץ גלויות

המשחקים מז'אנר זה, בשונה ממשחקים לשחקן יחיד, מדמים עולם אמיתי ממוחשב, הכולל ערים גדולות, ימים ויערות, חיי מסחר פעילים במטבעות ובמשאבי טבע, מערכות קרב משוכללות, מגוון גזעים ומיתולוגיה מפותחת. משחקים מרובי משתתפים מתאפיינים גם בהיקף שימוש ממושך במיוחד, מאחר ולא ניתן לסיים אותם לחלוטין. המטרות: להתקדם ברמות עד לרמה הגבוהה ביותר, לצבור רכוש וציוד משפר קסמים עד אינסוף. מדובר בקיבוץ גלויות מקוון ענק, דרכו מתקשרים באנגלית גיימרים מכל קצוות העולם – עם אנשים כמוהם.

חברות המשחקים אינן אתרי הכרויות, והן לא מפרסמות סטטיסטיקות רשמיות, אבל כמעט כל גיימר שתשאלו יידע לספר על זוג אחד לפחות אצלו בגילדה (קבוצה מאורגנת של גיימרים המשחקים יחדיו, למשל, כדי להשיג יעדים שאי אפשר להשיג לבד), שנפגשו בווירטואליה ומאז משחקים זה לצד זה, מחשב ליד מחשב. ישנם גם סיפורים על שחקנים שהעתיקו את מקום מגוריהם לארץ זרה, בעקבות האהבה.

הרבה גברים מקוונים

עולמות הפנטזיה המשחקיים אינם סביבה שעוצבה למטרת הכרויות רומנטיות: ברובם יש רוב גברי מובהק. מה שהוליד את הבדיחה לפיה ראשי התיבות MMO הן בעצם Many Men Online. בריחה ממפלצות, ציד חיזרים מרושעים או הריגת דרקון ענק לא מתירים זמן לקשרים רומנטיים, והנושאים האלו אינם כלולים בעלילות המשחקים. משחקי העבר, כמו Final Fantasy XI ו-Star Wars Galaxies, הציעו למשל אפשרות של החלפת טבעות סימלית, אך ב-World of Warcraft – המשחק המוביל כיום, עם 11.5 מיליון משתמשים רשומים – פונה לקהל של בני 13 ומעלה ולכן לא מציע תכונות דומות.

לגיימרים זה לא מפריע: "לא רק שמערכות יחסים שהחלו במסגרת משחקי מחשב הן נפוצות מאוד - זו גם הדרך הטובה ביותר להכיר מישהו, לדעתי. התרבות המערבית הולידה את האדם האורבני - טיפוס זהיר יותר, בררן ופרנואיד במקצת כשזה מגיע לרומנטיקה. במשחקים מרובי משתתפים, בהם מגלמים דמות, אנשים נוטים לאבד חלק מהמגננות האלו", אמרה האמנית ומעצבת המשחקים אנדריאה פרייר, בכנס "סקס ומשחקי וידאו", שנערך בסן פרנסיסקו לפני כשנתיים.

"זה לא קל, אבל שווה"

האם אפשר להעתיק את הכימיה שנבנתה במסגרת העולם הדמיוני של משחק מחשב למציאות? לפי מיכל, עובדת IT בשנות העשרים לחייה, "זה לא קל, אבל בהחלט שווה את זה". מיכל (השם האמיתי שמור במערכת) חגגה לראשונה את השנה האזרחית החדשה בשבדיה, לשם עברה בעקבות בן הזוג שהכירה ב-World of Warcraft. היא גילמה אלפית דם – יצורים חיוורים וארוכי אוזניים, ובן הזוג גילם טאורן, גזע של אנשי שור, והם לא התקשו מדי בתרגום הכימיה במשחק למציאות.

"כל אחד מאיתנו היה ראש גילדה - גילדות נפרדות, יריבות אפילו, אפשר לומר. הגילדה שלו הייתה במקום הראשון בשרת שבו שיחקנו, והגילדה שלי ניסתה לגבור על שלו. לשנינו היה מוניטין של ראשי גילדות קשוחים. עד שניהלנו איזושהי עסקת סחר חליפין של ציוד לאנשים שלנו במשחק. עמדתי על המקח היטב, והוא עשה לי הנחה רצינית: במקום 250 מטבעות זהב, רק 90. משם התחלנו לדבר דיי הרבה. הרצנו מתיחות על הגילדות שלנו לפיהן שני הצוותים מתאחדים, ומיניתי אותו למנהל בכיר בגילדה שלי. חברי הגילדה לא בדיוק קיבלו את יפה", היא מספרת.

"עברנו לצ'וטט במסנג'ר, וגילינו שיש לנו הרבה דברים במשותף – אותן שאיפות ומטרות בחיים, אותו טעם בספרים וסרטים, בעיקר מדע בדיוני ופנטזיה. נסעתי אז הרבה לחו"ל במסגרת העבודה, וכשהייתי באירופה הוא בא לפגוש אותי".

בסך הכל, מיכל ובן זוגה הכירו במשך חצי שנה במסגרת המשחק, ונישאו בתור שבועיים של היכרות בחיים האמיתיים. "אנשים סביבי התפלצו בהתחלה, אבל עכשיו הם נוטים יותר לקבל את זה קצת יותר. אני מתארת לעצמי איך זה נראה בעיניים אחרות: 'ביי אימא -אבא, אני עוברת לסקנדינביה לגור עם החבר הווירטואלי שלי בוורקראפט. דרך אגב, אנחנו מתכוונים להתחתן בקרוב'. מה שלא סיפרנו להם בשיחת הטלפון ההיא, זה שכבר היינו נשואים".

היקף התופעה, לדבריה, נפוץ למדי: "פגשתי כבר כמה זוגות-וורקראפט כמונו, רובם גיימרים אירופאים באמת. בתוך האיחוד האירופאי הגבולות פתוחים, אז זה יכול להיות קל יותר", היא אומרת.

את באה לצוד ברברים? מתוך Everquest (צילום מסך)

הברברי והקוסמת

משחק התפקידים מרובה המשתתפים של סוני, Everquest, נחשב לאחת מהקלאסיקות המשפיעות בתחום. בתקופות השיא שלו, בין סוף שנות התשעים לתחילת שנות האלפיים, הקהילה שהתגבשה סביב Everquest מנתה מאות אלפי שחקנים, מתוכם כמה עשרות אלפים היו מחוברים בכל רגע נתון. כיום הוא פינה את הכיסא לטובת משחקים עם גרפיקה מתקדמת קצת יותר (אך לא מדהימה – משחקים מרובי משתתפים לרוב אינם מצטיינים בגרפיקה איכותית). לענבל בלנד, 23, פקידת קבלה במשרד רופא שיניים באנגליה, הוא

שינה את החיים.

"התחלתי לשחק בעקבות אחי הגדול. פגשתי את בעלי ב-2004 ב-Everquest", היא מספרת. "הוא גילם ברברי בשם קנדו ואני שיחקתי דמות של קוסמת בשם לאלי. אני זוכרת רק שנתקלנו באזור שבו שחקנים צדים מפלצות, יער גדול שבו שחקנים מתקדמים ברמות, דיברנו קצת בתור הדמויות ששיחקנו וזהו. אחרי כמה חודשים נתקלנו זה בזה ביער אחר והוספנו אחד את השני לרשימת חברים. בסוף העברנו את הקשר למסנג'ר.

אחרי חצי שנה הוא החליט שהוא מאוהב בי ושהוא בא לבקר אותי בישראל. הייתי אז בתחילת השירות הצבאי שלי, ברגילה בין קורסים, ובאתי לקבל את פניו בשדה התעופה. הוא הופיע שם, חיוור כמו סיד, בפעם הראשונה מחוץ לארץ שבה נולד ובלי להכיר אף אחד. ראיתי שהוא מבוהל לחלוטין וחיבקתי אותו. מיד ידעתי שזה זה”.

במשך כמה חודשים חיו בישראל, אך לבסוף העתיקו את מקום מגוריהם לאנגליה. דווקא ההיכרות ב-Everquest היא זו שגרמה לענבל לעזוב את המשחקים ולחזור לקרקע המציאות. "הפסקנו לשחק כי נמאס לנו מהמשחק עצמו, היו לנו פחות זמן פנוי והתעסקנו יותר בשמירה על הקשר שלנו, מאשר בלשחק. עד שעברתי היו קטעים מאוד קשים. אמרנו שנפסיק עם זה, שאי אפשר להיות מחוברים למחשב או לטלפון כל הזמן", היא מספרת.

אז אפשר לנהל חיי חברה במקביל למשחקים, או בתוכם? ב-Everquest, מסבירה בלנד, ההיבט החברתי היה חלק אינטגרלי מחוויית המשחק. "כדי להעלות בדרגות ולעשות קווסטים (משימות) צריך לשחק בקבוצות – אפשר גם בלי, אבל יותר נוח בקבוצה. צריך כמות גדולה מאוד של אנשים כדי להשיג ולהרכיב, למשל, חרב קסומה מסויימת שמעניקה לדמות שלך כוח. חייבים לשחק במסגרת, בקבוצה או גילדה.

זה כיף, אין ספק, אבל אחרי כמה זמן מגלים שלא יצאת מהבית שבועיים ושכחת איך לתקשר עם האנשים בסביבה הקרובה, בבית ובעבודה. כשיצא Everquest 2 היינו בחו”ל וכבר לא היינו בקטע הזה, אלא בחיים החדשים שלנו”.

מול סיפורי ההצלחה הרומנטיים האלו ישנן סטטיסטיקות מבהילות לפיהן משחקים מרובי משתתפים גורמים נזק ממשי לחיי החברה של המשתמשים, בפרט לקשרים זוגיים: ד"ר מריסה הכט אורזאק, פסיכולוגית קלינית ממסצ'וסטס שעומדת בראש מכון לגמילה ממשחקים וחוקרת את התחום מזה 11 שנה, מעריכה כי כ-40 אחוז מהגיימרים שמשחקים World of Warcraft הם מכורים. כלומר,כ-4.6 מיליון ג'אנקיז.

"אני עמוסה בפניות של אנשים שמבקשים עזרה לגבי בן הזוג שלהם או קרוב משפחה שהתמכר. היו מקרים רבים של אנשים שהזניחו לחלוטין את הבעל או האישה כדי לבלות עוד כמה שעות מול המשחק”, אמרה בראיון לאתר Tom's Games. “לעתים קרובות השחקן עצמו אינו זה שפונה, אלא האנשים הקרובים אליו שנפגעים מכך ומרגישים שהם חייבים להתערב".

גם דברה טייט, חברת נציבות התקשורת הפדרלית בארה"ב (FCC) לשעבר (טייט, מינוי של בוש, התפטרה בתחילת ינואר), צוטטה לפני כחודש כשאמרה כי משחקים מקוונים מרובי משתתפים הם הגורם מספר אחת לנשירה של סטודנטים מהאוניברסיטאות והקולג'ים במדינה. טייט ספגה לא מעט ביקורת ברשת מקהילות הגיימרים, שטוענים כי מדובר בתחביב לגיטימי לחלוטין, במינונים הנכונים, ולא בעיסוק אנטי-סוציאלי.

גם מיכל האלפית, שממשיכה לשחק עם בן זוגה בשבדיה, מודה בקול כי העולם הווירטואלי אינו ורוד לגמרי. "הבעיה הגדולה ביותר, אם להיות כנה, היא שכשמשחקים פשוט לא שמים לב איך הזמן עובר. במקום ללכת לישון בשעות שמתכננים, נתקעים מול המחשב שלוש שעות אקסטרה. האם היינו מתאהבים במידה והיינו נפגשים במציאות ולא במשחק? אולי. היה לנו הרבה מזל, אני מניחה".