למה ערבי תמיד מפחיד אתכם
לפלסטינים שנולדו בישראל יש זכות להגדיר את זהותם הלאומית, אך ה"דמוקרטיה המתגוננת" נוהגת בהם כאתנוקרטיה תוקפת
כל מי שעוקב אחר ההשלכות וההשפעות של המתקפה הישראלית בעזה על הציבור הפלסטיני בישראל יכול להיווכח כי הממשלה וזרועותיה, כמו המשטרה והשב"כ והזרם המרכזי בציבור היהודי בישראל, מנהיגים מדיניות שיטתית ומתמשכת של הפחדה, דה-לגיטימציה, השתקה, איום והדבקת תווית של בוגדים על אזרחיה הערבים של המדינה.
יותר מ-600 אזרחים ערבים נעצרו על ידי המשטרה או זומנו על ידי השב"כ ל"שיחות הבהרה". מטרת השיחות הרתעת האזרחים והפעילים הערבים והפחדתם, כדי שלא ימחו נגד המלחמה או יביעו הזדהות עם בני עמם, המופגזים ומופצצים באופן קולקטיבי מדי יום. סטודנטים ערבים רבים באוניברסיטאות ובמכללות הותקפו והוכו על ידי עמיתיהם היהודים ועל ידי שוטרים ומאבטחים. התרחשויות אלה מתווספות לאירועים הקשים שהתרחשו בעכו באוקטובר האחרון, ולהיתר שנתן בג"ץ לפעילי הימין הקיצוני להפגין נגד תושבי אום אל-פחם בדצמבר.
אם לא די בכך, החליטה ועדת הבחירות המרכזית לפסול שתי רשימות ערביות מהתמודדות בבחירות לכנסת, ובעצם למנוע את ייצוגם של האזרחים הערבים בפרלמנט.
עם תחילת המלחמה נשאה ציפי לבני, שרת החוץ, יו"ר קדימה והמועמדת מטעמה לראשות הממשלה את "נאום הפרפר" בכנסת. היא דרשה מהאזרחים הערבים להחליט באיזה צד הם: "עם ישראל שהיא הצד הנכון" או עם "הקיצוניות... ואין שום מקום באמצע", והפגינה בכך חוסר הבנה בסיסי של ההיסטוריה, הרגישות והמורכבות שבה נתון המיעוט הפלסטיני בישראל, מיעוט שמדגיש את אי הסכמתו לשימוש בכוח כאמצעי לפתרון קונפליקטים בין עמים.
דבריה אלה של לבני אינם מפתיעים. לא מכבר הופיעה בפני תלמידי בית ספר בתל-אביב, שם דיברה על עתיד האוכלוסייה הפלסטינית בישראל, לכשתקום המדינה הפלסטינית. וכך אמרה: "כשזה יקרה, אני אוכל לבוא לאזרחי ישראל הפלסטינים, מה שאנו מכנים היום ערביי ישראל, ולומר להם כי הפתרון הלאומי שלהם נמצא במקום אחר".
בדבריה, שסללו את הדרך לפוליטיקאים נוספים להסית נגד הציבור הערבי, התעלמה השרה מהעובדה שהפלסטינים בישראל הם מיעוט יליד, שלא היגר משום מקום, וכי לפי האמנות והחוקים הבינלאומיים יש לו זכות מלאה להגדיר את זהותו הקבוצתית והלאומית. לבני מקבעת ומנציחה את המציאות הנוכחית לפיה קיימים בישראל שני סוגים של אזרחות: אזרחות יהודית - חזקה, שלמה, נצחית ובלתי מותנית ואזרחות ערבית - חלשה, חסרה, זמנית ומותנית. במדינות דמוקרטיות אמיתיות הבחנה כזו אינה קיימת. הן מתייחסות לכלל אזרחיהן באופן שווה ומבטיחות את זכויות המיעוט.
הציבור הפלסטיני בישראל מוחה באופן לגאלי, גלוי ובלתי אלים, והתנהגות אגרסיבית וכוחנית זו המופנית כלפיו, עלולה לדרדר שוב לשפל המדרגה את מערכת היחסים השברירית ממילא שבינו לבין הציבור היהודי והמדינה.
אין צורך להכביר מילים על חשיבות יישום זכותם של האזרחים בדמוקרטיה להביע את דעתם ולבטא את עמדותיהם בחופשיות אודות מדיניות הממשלה ומעשיה, גם אם דעות אלו אינן נוחות לממשלה או לרוב. הממשלה בהתנהלותה נוהגת כאתנוקרטיה תוקפת, ולא כפי שהיא מתיימרת להיות - דמוקרטיה מתגוננת.
על מנת שהרוע וההרס ישררו, די שהאנשים הטובים ישתקו. לכן על הציבור היהודי, מנהיגיו, סופריו, והוגיו, כל אלה הסולדים ממעשי הרוע וההרס, לעשות חשבון נפש אודות המלחמה המזוויעה והמיותרת המשתוללת בעזה - שללא ספק תגביר את השנאה והעוינות - ולהשמיע קול רם וברור נגדה. על קולם לשאוב את כוחו מערכי מוסר אוניברסאליים, ואילו על הממשלה, מצידה, להפסיק לאלתר את המלחמה בעזה ואת מסע ההפחדה והשליטה נגד הציבור הערבי בישראל.
עו"ד עלי חיידר, הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי
לפנייה לכתב/ת 
