חטא הסרבנים, החטא שלנו
הזעקה נגד זכותה של ישראל להגנה עצמית ונגד מוסריותו של צה"ל, היא למעשה השלב שבה עוברת ההזיה הפציפיסטית לשלב חמור המכונה תסמונת שטוקהולם
חטאו של נעם ליבנה הוא החטא הציבורי שלנו, אובדן הבושה. הוא לא הסתפק בסירוב לשרת בעזה או בהתחמקות, אלא עשה זאת בשעה שחיילי צה"ל מסכנים את נפשם, כשהוא מכפיש את החברה הישראלית כולה.
בתורת המשחקים זוכה התנהלותם של סרבנים כמותו לכינוי "בעיית הטרמפיסט החופשי": גם אלו שאינם נוטלים חלק, נהנים מהמאמץ המשותף של הכלל. אין שום בעיה להשתמט מהחובה האזרחית לשרת את המדינה כאשר 21,500 חיילים הקריבו את נפשם במלחמות ישראל, וטובי בנינו מוכנים לסכן את נפשם במערכה יום יום ושעה שעה.
יש המניחים כי יצר האדם טוב מנעוריו, אחרים מניחים כי הוא רע מנעוריו. העמדה המפוכחת העומדת בבסיס התרבות הרציונליסטית מערבית גורסת, בעקבות רוסו, כי האדם הוא טיפש וגס מטבעו, אבל ניתן לחינוך. לעומתם, גורסים המשתמטים כי האדם הוא טוב מובהק וכל רוע שקיים בעולם הוא למעשה תוצר של חשיבה סמכותית. לכן הם מתנגדים לקיומן של מדינות ולזכותן להשתמש בכוח לשם הגנתן והגנת אזרחיהן.
בתחילת מאמרו תוקף ליבנה את הזכות המוסרית של ישראל להגנה עצמית, וטוען למעשה שלעולם לא ייווצרו התנאים שבגינם הפעלת כוח תהיה מוסרית. "אני שואל אם ישראל מיצתה את כל האפשרויות האחרות לפני שהיא משתמשת באלימות? התשובה היא לא", הסביר. אך האם מו"מ עם הרשות הפלסטינית, הסכמי אוסלו, ההתנתקות, מפת הדרכים ותשע שנות טילים על עוטף עזה, תהדיאה והודנה אינן בבחינת מיצוי כל האופציות? ברור שכן.
הסרבנים שאינם מסוגלים להפנים כי לפעילי החמאס יש כוונות רעות, לא מסוגלים לייצר הבחנה בין מוסר של תוצאות למוסר של כוונות. הם לא רואים שהחמאס משתמש בבני עמו כבני ערובה, ואינם מבחינים בין הפעלת כוח לגיטימית לכזו שאינה, משום שכל הפעלת כוח נתפסת בעיניהם כלא מוסרית. לכן מוסיף ליבנה: "כפעיל שלום... ששם לו למטרה לראות ולהבין גם את הצד השני... איני יכול להרשות לעצמי להזדהות אך ורק עם כאבם וסבלם של תושבי הדרום..."
הזעקה נגד זכותה של ישראל להגנה עצמית ונגד מוסריותו של צה"ל, מבית מדרשו של השמאל הקיצוני היא למעשה השלב שבה עוברת ההזיה הפציפיסטית לשלב חמור המכונה תסמונת שטוקהולם. תסמונת זו מאובחנת במחקר כתופעה שבה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידיאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו.
נדמה שתפיסת העולם שממנה יונק ליבנה את עמדותיו גורסת כי טבעו של האדם הוא טוב מובהק וכל רוע שקיים בעולם הוא למעשה תוצר של חשיבה סמכותית, מובילה לתפיסת עולם המתנגדת לקיומן של מדינות ולזכותן להשתמש בכוח לשם הגנה. וכך כותב האידיאולוג הגדול של הפסאודו ליברליות, ג'ון לנון:
דמיין שאין מדינות
זה לא דבר קשה
שום דבר להרוג או למות למענו
והיעלמות כל הדתות
דמיין את כל האנשים
חיים חיי שלום...
מי ששואף לבטל את הזהות של בני אדם כבעלי ישות לאומית או דתית, מבקש למעשה לבטל את התרבות האנושית כולה. הקומוניזם ניסה בכל כוחו למחוק את הזהות הדתית, הלאומית והתרבותית של מאות קבוצות אתניות, אולם האדם אינו מוכן לבטל את יסודו האינדיבידואלי שלו, משום שהאדם יונק את משמעות הקיום שלו מתוך ההקשר התרבותי שבו הוא חי.
הד לאותה תפיסה ניתן למצוא במאמרו של ליבנה כשהוא מציע לישראל להשתלב בצורה אמיתית במרחב. אפשר לפרש זאת כאילו הוא מביע התנגדות לקיומן של מדינות בכלל ולקיומה של מדינת ישראל בפרט, ולבטל את הזהות הלאומית שלנו כדי להשתלב במרחב המזרח תיכוני. כאן ה"דמיין" של גון' לנון הופך לחלום בלהות של ממש. "השתלבות במרחב" פירושה ביטולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אך אם לא נהיה מדינה יהודית, לא נהיה מדינה דמוקרטית. נשתלב במרחב, והתרבות שסובבת אותנו תהיה גם תרבותנו: זכויות נשים כמו בערב הסעודית, חופש ביטוי כמו בסוריה ודמוקרטיה כמו באיראן.
עמדה מוסרית ומפוקחת מכירה בכך שטבע האדם "רע מנעוריו" אולם בעזרת החינוך והתרבות מסוגל האדם לגדול, ולא להישאר נער כל חייו. על מנת להתחנך אנו זקוקים לחברה ולתרבות, לליברליות ולזכויות אדם. בסופו של דבר, אדם מחונך רואה את עצמו כתוצר של החברה שבה הוא גדל, ולכן הוא מוקיר לה תודה, באמצעות שירות בצבא ושמירה על המדינה והתרבות שלה כאשר קמים עלינו לכלותינו.
רונן שובל, יו"ר תנועת "אם תרצו"
