השבעת הנשיא: הנאום המלא של ברק אובמה
וושינגטון, ארצות הברית והעולם כולו האזינו בשקיקה למוצא פיו של הנשיא ה-44 של ארצות הברית. ynet מגיש לכם את נאומו המלא של ברק אובמה
עמיתיי האזרחים,
העובדה שאנו בעיצומו של משבר מובנת לכל. האומה שלנו מצויה במלחמה נגד רשת מרחיקת-לכת של אלימות ושנאה. הכלכלה שלנו נחלשה קשות, כתוצאה מחמדנות וחוסר אחריות של מעטים, אך גם כתוצאה מהכישלון הקולקטיבי שלנו לקבל את ההחלטות הקשות ולהכין את המדינה לעידן חדש. שירותי הבריאות שלנו יקרים מדי, בתי הספר שלנו נכשלים יותר מדי ובכל יום אנו מקבלים הוכחות נוספות לכך שהדרך שבה אנו משתמשים באנרגיה רק מחזקת את יריבינו ומאיימת על כדור הארץ.
אני ניצב בפניכם בענווה לנוכח המשימה המחכה לנו, מודה לכם על האמון שהרעפתם עליי ומודע להקרבה של אבותינו. אני מודה לנשיא בוש על שירותו לאומה ועל הנדיבות ועל רוח שיתוף פעולה שהפגין לאורך המעבר.
44 אמריקנים נשבעו כאן לנשיאות. מילות ההשבעה נאמרו במהלך גאות השגשוג והמים השקטים של עתות שלום. אולם מדי פעם נערכה ההשבעה על רקע עננים כבדים וסופות עזות. ברגעים האלה, אמריקה המשיכה בדרכה לא רק בזכות היכולות והחזון של נושאי המשרות, אלא בזכות כך שהעם נותר נאמן לרעיונותיהם ולמסמכי היסוד שלנו של אבותינו.
אלה רק סימנים למשבר, והם נתונים למידע ולסטטיסטיקה. בעיה שאינה ניתנת למדידה, אך שאינה פחות עמוקה, היא ערעור תחושת הביטחון ברחבי המדינה - זהו החשש המעיק שקריסתה של אמריקה היא בלתי נמנעת, ושהדור הבא חייב להנמיך ציפיות.
היום אני אומר לכם כי האתגרים שניצבים בפנינו הם אמיתיים. הם רציניים והם רבים. לא ניתן יהיה לפתור אותם בפרק זמן קצר. אולם דעי זאת, אמריקה, הם יקבלו מענה. ביום הזה, אנו נאספים משום שבחרנו בתקווה על פני פחד, באחדות הכוונות על פני עימות וסכסוך. ביום הזה, באנו לשים קץ להבטחות השווא ולמרמורים הקטנים, להטחת האשמות ולדוגמות השחוקות שהעיבו על הפוליטיקה שלנו זה זמן רב מדי.
רגע לפני ההשבעה, ברק אובמה (צילום: רויטרס)
אנו עדיין אומה צעירה, אבל כפי שנאמר בכתבי הקודש, הגיעה העת לזנוח דברים ילדותיים. הגיעה העת לאשר מחדש את רוח החיים התמידית שלנו, לבחור בהיסטוריה טובה יותר עבורנו, להעביר הלאה את המתנה היקרה הזו, את הרעיון האצילי שעבר מדור לדור: הבטחת האל שכולם שווים, שכולם חופשיים ושלכולם מגיעה ההזדמנות לרדוף אחר האושר.
אישור מחדש של מצוינוּת האומה הזו מביא אותנו להבין שמצוינות זו אינה מובנת מאליה. עלינו להרוויח אותה. המסע שלנו מעולם לא כלל קיצורי דרך או פשרות. לא היה זה מסע לרכי-לב - לאלה שמעדיפים בטלה על פני עבודה, או מבקשים רק תענוגות, עושר ותהילה. אלא היה זה מסע ללוקחי סיכונים, לאנשי מעשים, ליוצרים - חלקם ידועים אך רובם גברים ונשים שנותרו אלמונים בעבודתם, שנשאו אותנו לאורך שביל ארוך וקשה לעבר שגשוג וחופש.
עבורנו, הם ארזו את מיטלטליהם המעטים ונדדו על פני אוקיינוסים בחיפוש אחר חיים חדשים. עבורנו, הם עמלו בעבודות יזע והתיישבו במערב, הם סבלו את הצלפות השוט וחרשו את האדמה הנוקשה. עבורנו, הם לחמו ונהרגו במקומות כמו קונקורד וגטיסבורג, נורמנדי וקה-סן.
פעם אחר פעם, הגברים והנשים הללו נאבקו והקריבו ועבדו עד שידיהם כאבו על מנת שאנו נוכל לחיות חיים טובים יותר. הם ראו באמריקה אומה גדולה יותר מסך השאיפות האישיות של חלקיה, גדולה יותר מכל המחלוקות של מוצא, הון וסיעתיות.
לקראת השבעת הנשיא ה-44 של ארה"ב:
- אובמה בהשבעתו: נעמוד באתגרים
- אולמרט מברך את אובמה: הקשרים יתחזקו
- סטודנטים באיראן: עם אובמה, יש תקווה
- כאב הראש של אובמה / פרשנות
זהו המסע שבו אנו ממשיכים היום. עודנו האומה המשגשגת והחזקה ביותר על פני כדור הארץ. עובדינו אינם פחות יצרניים מכפי שהיו בתחילת המשבר. שכלינו אינם פחות חדשניים, סחורותינו ושירותינו אינם פחות דרושים מכפי שהיו לפני שבוע או לפני חודש או לפני שנה. יכולתנו נותרה כפי שהיתה. אולם ימי ההתרפקות, ההגנה על האינטרסים הצרים ודחיית ההחלטות הלא נעימות - הימים הללו חלפו לבטח.
החל מהיום, עלינו להתרומם, לנקות את האבק ולהתחיל לעבוד וליצור מחדש את אמריקה. שכן לכל מקום שנפנה את מבטנו, יש עבודה שחייבת להיעשות. מצב הכלכלה דורש פעולה אמיצה וזריזה - לא רק יצירת מקומות עבודה חדשים, אלא להניח את היסודות לצמיחה.
אנחנו נבנה את הכבישים ואת הגשרים, את רשתות החשמל ואת המערכות הדיגיטליות שמזינות את המסחר שלנו וקושרות אותנו זה לזו. אנחנו נשקם את המדע ונחזיר אותו למקומו הראוי ונשתמש בפלאות הטכנולוגיה כדי לשפר את איכות מערכת הבריאות ולהפחית את עלותהּ. אנחנו נרתום את השמש ואת הרוחות ואת האדמה כדי להתניע את מכוניותינו ולהפעיל את מפעלינו. ואנחנו נהפוך את בתי הספר, את המכללות ואת האוניברסיטאות כדי לעמוד בסטנדרטים של עידן חדש. ביכולתנו לעשות כל זאת, ואת כל זאת - אנחנו נעשה.
כיום יש מי שמטיל ספק בגודל השאיפות שלנו, מי שגורס שהמערכת הזו לא תוכל לשאת תוכניות גדולות יתר על המידה. הזיכרון שלהם קצר. משום שהם שכחו שהמדינה הזו כבר עשתה זאת בעבר. שגברים ונשים חופשיים יכולים להגיע להישגים כשכושר הדמיון הקולקטיבי מאוחד למען מטרה, כורח ואומץ משותפים.
ההמונים בוושינגטון (צילום: רויטרס)
הציניקנים מתקשים להפנים שהאדמה נעה מתחת לרגליהם, שהטיעונים הפוליטיים העבשים שכילו אותנו במשך זמן רב מדי אינם תקפים עוד. השאלה שאנו שואלים היום איננה האם הממשלה גדולה או קטנה מדי, אלא האם היא עובדת, האם היא עוזרת למשפחות למצוא עבודה בשכר הוגן, טיפול רפואי במחיר שווה לכל נפש, פנסיה מכובדת. היכן שהתשובה היא כן, אנו נתקדם הלאה. היכן שהתשובה היא לא, התוכניות האלה יגיעו לקיצן. ואלה מאיתנו שמנהלים את כספי הציבור יידרשו לקחת אחריות - להוציא כסף בתבונה, לתקן הרגלים מגונים ולעשות עסקים לאור היום, משום שרק אז נוכל לשקם את האמון החיוני בין העם לבין הממשל.
השאלה איננה גם האם השוק הוא כוח חיובי או שלילי. יכולתו לייצר הון ולהרחיב את החירות עודנה ללא מתחרים, אך המשבר הזה הזכיר לכולנו שללא עין פקוחה, השוק יכול להסתחרר ולאבד שליטה, ושמדינה אינה יכולה לשגשג כשהיא נוטה חסד אך ורק למשגשגים. הצלחת הכלכלה שלנו תמיד נסמכה לא רק על גודל הייצור הגולמי, אלא גם על היקף השגשוג, על יכולתנו להציע מגוון הזדמנויות לכל לב שחפץ בכך. זה נעשה לא מתוך גמילות חסדים, אלא משום שזו הדרך הבטוחה ביותר לטוב הכללי שלנו.
באשר להגנה המשותפת שלנו, אנו דוחים את הבחירה המוטעית בין ביטחון לאידיאלים. האבות המייסדים ניצבו בפני סכנות שאנו יכולים לדמיין בדי עמל וניסחו מגילת זכויות המבטיחה את שלטון החוק ואת זכויות האדם, מגילת זכויות שהורחבה באמצעות דמם של דורות רבים. האידיאלים הללו עדיין מאירים את העולם, ולא נוותר עליהם בגלל צורכי השעה. ולכן, לכל העמים והממשלות האחרים שמתבוננים בנו היום - מהבירות המכובדות ביותר ועד הכפר הקטנטן שבו נולד אבי - דעו לכם שאמריקה היא ידידה לכל אומה ולכל גבר, אשה וילד החפצים בעתיד של שלום וכבוד, ושאנו מוכנים לקחת את ההובלה פעם נוספת.
זכרו שדורות קודמים יותר עמדו פנים אל פנים מול הפשיזם והקומוניזם, ופעלו לא רק באמצעות טילים וטנקים, אלא גם דרך בריתות ואמונה איתנה. הם הבינו שעוצמתנו לבדה אינה יכולה להגן עלינו ואינה מעניקה לנו את הזכות לעשות כרצוננו. הם הבינו שעוצמתנו גדלה באמצעות פעולה זהירה ושקולה. ביטחוננו נובע מצדקת דרכנו, מכוח הדוגמה האישית, מהאיכויות הממתנות של ענווה ואיפוק.
אנו שומרי הגחלת. אם נלך לאור העקרונות הללו פעם נוספת, נוכל לעמוד באיומים שדורשים מאמץ כביר עוד יותר, שיתוף פעולה גדול עוד יותר והבנה גדולה עוד יותר בין האומות. נפעל באחריות להשאיר את עיראק לעמהּ ולהנחיל שלום ראוי באפגניסטן. בעזרתם של ידידים ותיקים ואויבי העבר, נפעל בקדחתנות להפחתת את האיום הגרעיני ולהסרת איום ההתחממות הגלובלית. לא נתנצל על אורח חיינו, ולא נחדל להגן על עצמנו. ולכל מי שמנסה לקדם את מטרותיו באמצעות זריעת פחד ושחיטת חפים מפשע, נאמר לכם עכשיו שרוחנו חזקה ושהיא לא תשבר. לא תאריכו ימים אחרינו - ואנחנו נביס אתכם.
רחובות וושינגטון הוצפו בהמונים (צילום: AFP)
שכן אנו יודעים שמורשת הטלאים שלנו היא סימן לעוצמה, לא לחולשה. אנו אומה של נוצרים ומוסלמים, יהודים ובני דת ההינדו - וגם לא מאמינים. התעצבנו בזכות כל שפה וכל תרבות שזרמו אלינו מכל קצוות תבל. ומכיוון שידענו את הטעם המר של מלחמת אזרחים ובידול, וצמחנו מהפרק האפל הזה יותר חזקים ומאוחדים, אין לנו ברירה אלא להאמין שהשנאות הישנות הללו יחלפו גם הן. שהגבולות השבטיים יתמוססו מאליהם, שהעולם יצטמק, שהאנושות המשותפת תחשוף את פניה ושאמריקה תמלא את תפקידהּ בהובלת עידן חדש של שלום.
לעולם המוסלמי, אנו מחפשים דרך חדשה המבוססת על אינטרסים משותפים ועל כבוד הדדי. למנהיגים ברחבי הגלובוס המבקשים עימות או להטיל את חוליי חברתם על המערב, דעו שעמכם ישפטו אתכם על פי מה שתבנו ולא מה שתהרסו. לאלה הנאחזים בשלטון בדרכי שחיתות וכחש או השתקת מתנגדיהם, דעו שאתם בצידה הלא נכון של ההיסטוריה. אך אנחנו נושיט יד אם תסכימו לשחרר את אגרופכם הקפוץ.
לתושבי המדינות העניות, אנו מתחייבים לעבוד לצדכם על מנת להביא לשגשוג החוות שלכם, לאפשר למים נקיים לזרום, להאכיל גופים הגוועים ברעב ולהזין נפשות רעבות. ולכל אותן מדינות כמו שלנו, אשר נהנות משפע יחסי, אנו אומרים כי איננו יכולים להרשות לעצמנו להיות אדישים לנוכח הסבל שמחוץ לגבולותינו. וכן, איננו יכולים לכלות את משאבי העולם מבלי להרהר בהשלכות. שכן העולם השתנה, ועלינו להשתנות עימו.
כשאנו תוהים על הדרך הנפרשת לנגד עינינו, אנו נזכרים ומכירים תודה לכל אותם אמריקנים אמיצים שבשעה זו מסיירים במדבריות ובהרים רחוקים. יש בפיהם בשורה עבורנו היום, בדיוק כפי שהחללים הגיבורים המונחים בארלינגטון לוחשים באוזננו במרוצת השנים. אנו חולקים להם כבוד לא רק מפני שהם מגני החירות, אלא בגלל שהם מגלמים בדמותם את רוח השירות, את הרצון למצוא משמעות בדבר-מה הגדול מהם. אף-על-פי-כן, ברגע הזה - הרגע שיגדיר דור שלם - זו בדיוק הרוח שצריכה לשכון בכולנו.
למרות כל מה שהממשלה יכולה ואמורה לעשות, בסופו של דבר האומה האמריקנית נשענת על האמונה והנחישות של העם האמריקני. הרוח הזו שמחזיקה אותנו בשעותינו הקשות היא האדיבות שבהזמנת זר לביתך כשהסכרים נפרצים, היא חוסר האנוכיות של עובדים שמעדיפים לקצץ בשעות העבודה שלהם מאשר לחזות בפיטורי עמיתיהם. היא אומץ הלב של הכבאי הנכנס לחדר מדרגות אפוף עשן, והיא גם הרצון של הורה לגדל ולטפח את הילדים שלבסוף יקבעו את גורלנו.
האתגרים שניצבים בפנינו הם אולי חדשים. האמצעים שבהם נשתמש כדי לעמוד באתגרים הללו אולי חדשים. אבל הערכים שמשמשים כבסיס להצלחה שלנו - עבודה קשה ויושר, אומץ והגינות, סובלנות וסקרנות, נאמנות ופטריוטיות - הם עתיקי יומין. כל זה נכון. הם תמיד היו הכוח הנסתר של הקִדמה לאורך ההיסטוריה שלנו. מה שנדרש מאיתנו כעת הוא לשוב לאמיתות הללו. מה שנדרש מאיתנו כעת הוא עידן חדש של אחריות – הכרה מצד כל אמריקני, שמוטלות עלינו חובות כלפי עצמנו, ארצנו והעולם כולו. אלה חובות שאיננו מקבלים באי-רצון, אלא אנו אוחזים בהן בשמחה, מתוך הבנה יציבה שאין דבר יותר מספק לרוח האדם ומעצב את אופיו מאשר נתינת כל כולו למשימה קשה.
אני, ברק חוסיין אובמה, נשבע (צילום: רויטרס)
יש מחיר והבטחה באזרחות. יש מקור לביטחון העצמי שלנו - ההבנה שאלוהים מצווה עלינו לעצב גורל לא נודע. זוהי המשמעות של חירותנו ואמונתנו. זו הסיבה לכך שגברים, נשים וילדים מכל גזע ודת יכולים להתאסף יחדיו ולחגוג בשדרה המרהיבה הזו. זו הסיבה לכך שאדם - שאביו לא יכול היה לקבל שירות במסעדה מקומית רק לפני 60 שנה - יכול כעת לעמוד לפניכם כעת ולומר את השבועה הקדושה הזו.
בואו נזכור את היום הזה, את מי שאנחנו וכמה רחוק הגענו.
בשנת הלידה של אמריקה, בחודש הקר ביותר בשנה, קבוצה קטנה של פטריוטים הצטופפו לחום מדורות על שפת נהר קפוא. עיר הבירה היתה נטושה. האויב התקדם בכל אותה העת. השלג הוכתם בדם. ברגע שבו סוף המהפכה עדיין לוט בערפל, אבי האומה הזו ציווה להקריא את המילים הללו להמון: "הדורות הבאים יספרו, שבשיא החורף, כשדבר מלבד תקווה וצדק לא יכול היה לשרוד - העיר והמדינה, שנזדעקו לנוכח הסכנה, צעדו קדימה ועמדו (באתגר)".
אמריקה, כשאנו ניצבים בפני סכנות משותפות, בחורף הזה של מצוקתנו, הבה נזכור את המילים הנצחיות הללו. בעזרת תקווה וצדק, בואו נחלוף על פני הזרמים הקפואים והסופות שעלולות להופיע. ילדיהם של ילדינו יספרו, שכאשר עמדנו למבחן, סירבנו לתת למסע הזה להסתיים. לא חזרנו אחורה ולא היססנו. הישרנו מבט לעבר קו האופק, וחסד האל היה עמנו - המשכנו לשאת את המתנה המופתית של החירות והעברנו אותה הלאה בבטחה לדורות הבאים.
תקווה לעתיד. אובמה
צילום: AP
הקהל התרגש
צילום: AP
מומלצים
