לזווג את המוות ליופי

"נשים על החוף"

הַגְּלוּלוֹת שֶׁאֲנִי לוֹקַחַת כְּדֵי לִדְחוֹת אֶת הַמָּוֶת

הוֹרְגוֹת אוֹתִי, וּמַסַּע

הָרִפּוּי שֶׁלִּקְרָאתוֹ אָרַזְנוּ מְחַכֶּה

עִם הַמָּטוֹס הַמְקֻלְקָּל,

וְעִם הַזִּמְזוּם הַמַּלֶרִי שֶׁל הַיַּתּוּשִׁים.

אֲפִלּוּ הַדֶּשֶׁא הַבֵּיתִי שֶׁכֻּסַּח לֹא מִזְּמַן

מַסְתִּיר שׁוּרוֹת פְּגוּמוֹת בָּאֲדָמָה

שֶׁיְּכוֹלָה לְהִפָּתַח בְּכָל זְמַן

"הגלולות נגד המוות הורגות אותי" (צילום: סי די בנק)

בְּחִתּוּךְ הָעֵץ שֶׁל אֶדוּאַרְד מוּנְק,

הַגֵּאוֹמֶטְרִיָּה הַטְּהוֹרָה שֶׁל צֶבַע – שָׁמַיִם אַרְקְטִים,

הַכְּחֻלִים וְהַיְרוּקִים הַזּוֹהֲרִים שֶׁל הַמַּיִם –

מַקִּיפִים אֶת הָאִשָּׁה בְּשָׁחֹר

שֶׁרֹאשָׁהּ הוֹפֵךְ לְגֻלְגֹּלֶת.

אִם הַמָּוֶת הוּא בְּכָל מָקוֹם בּוֹ אָנוּ מִסְתַּכְּלִים,

לְפָחוֹת הָבָה נְזַוֵג אוֹתוֹ לְיֹפִי.

הסטוריה משפחתית

מֵאִיזִי לְאִירְבִינְג

לְאִירְבִין, נוֹדֵד

מֵהַלּוּאַר אִיסְט סַיְד,

דֶּרֶךְ בּוּשׁ סְטְרִיט,

כָּל הַדֶּרֶךְ

עַד רִיבֶרְסַיְד דְרַיְב.

הָפְכָה

לְצוּרָה זוֹהֶרֶת

כְּמוֹ הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁל אָבִיו,

אֲנַחְנוּ מְמַהֲרִים

לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אֶת כָּל

הַשְּׁאֵלוֹת

לֹא חָשַׁבְנוּ לִשְׁאֹל.

בֵּין עַרְבַּיִם עַכְשָׁו, אֲפִלּוּ כָּאן

בַּפַּרְבָּרִים.

הוּא הַהֶרוֹדוֹטוּס

הַיָּחִיד

שֶׁנִּשְׁאָר לָנוּ.

אחרי העדרות ארוכה, חוזרת למקום של אושר קודם

כָּךְ יִהְיֶה הָעוֹלָם

בִּלְעָדַי, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, מְבַקֶּרֶת

מָקוֹם שֶׁנָּהַגְתִּי לְבַקֵּר עֶשְׂרִים שָׁנָה

וּמוֹצֵאת אֶת אוֹתָן גְבָעוֹת גְּבוֹהוֹת

מִתְאַמְּצוֹת עֲדַיִן לִהְיוֹת הָרִים,

אוֹתָם שָׂדוֹת גִזֻמִּים מְנֻקָּדִים

בְּתִלְתָּן, אֲפִלּוּ אוֹתָן הַצּוּרוֹת שֶׁל הַתְּמוּנָה הַמֻּכֶּרֶת

שֶׁל עֲנָנִים, כְּמוֹ מֶטָפוֹרוֹת יְשָׁנוֹת

שֶׁאֵינָן מְדֻיָּקוֹת מַסְפִּיק עַל מְנַת שֶׁנַּאֲמִין.

עֶשֶׂר שָׁנִים אַחֲרֵי מוֹת אִמִּי,

הוּסְרָה הַגָּדֵר מְצֻפַּת-

הַוְּרָדִים, מַשְׁאִירָה

אֶת הַבַּיִת חָשׂוּף כְּמוֹ שֵׁן

שֶׁשָׁרְשֶׁיהָ גְּלוּיִים

לָעֻבְדָּה הַכּוֹאֶבֶת שֶׁל הָאֲוִיר,

וְהָיָה בְּכָךְ מֵעֵין סִפּוּק.

פֵּרוּשׁ הַדָּבָר הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהָפַכְתִּי

הִשְׁתַּנֵּה גַּם הוּא (לַמְרוֹת

שֶׁבַּעֲלִיַּת הַגַּג הַמְּאֻבֶּקֶת שֶׁל הַזִּכָּרוֹן

נִשְׁאֲרָה מְכוֹנַת הַתְּפִירָה הַיְשָׁנָה

בָּהּ תָּפַרְתִּי אֶת אֶצְבָּעִי,

כְּמוֹ שֶׁהַצַּלֶּקֶת נִשְׁאֲרָה חֵרֵף

שְׁכָבוֹת מַבְרִיקוֹת שֶׁל עוֹר חָדָשׁ).

אֲבָל כָּאן הַכְּבִישׁ הַצַּר בּוֹ שׁוֹטַטְתִּי

מִתְפַּתֵּל דֶּרֶךְ עֲבָרִי שֶׁלִּי

מְאֻכְלָס בְּזָרִים לְבוּשִׁים

בְּאוֹתוֹ סוּג בְּגָדִים שֶׁלָּבַשְׁתִּי אֲנִי,

אוֹתָם סְפָרִים מַבְרִיקִים תְּחוּבִים

תַּחַת זְרוֹעוֹתֵיהֶם, כְּאִלּוּ הַזְּמַן הוּא לֹא יוֹתֵר

מֵאֲשֶׁר סֶרֶט בִּצְבָעִים, שֶׁשַׂחְקָנַיו מִתְחַלְּפִים בֵּינֵיהֶם.

וַאֲנִי רוֹאָה אֵיךְ בְּקַלּוּת אֻחְלָף עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת: אִם יֵשׁ כָּאן שִׁיר שֶׁל הַצְהָרָה,

שִׁיר לְלֹא מְרִירוּת אוֹ צֵל

רַחֲמִים-עַצְמִיִּם, אָז עַל מִישֶׁהוּ אַחֵר לִכְתֹּב אוֹתוֹ.

• כל השירים תורגמו ע"י דורית ויסמן, ולקוחים מהספר "הדוד האחרון", 2002  
• לקריאה של שירי צ'רלס בוקובסקי שתרגמה דורית ויסמן לחצו כאן