אמן לבית המשפט הספרדי
קלגסיו של הצבא הישראלי רומסים ברגל, טנק ומטוס את זכויות האדם הבסיסיות ביותר. ככל שירבו התביעות בעולם נגד בכיריו, כך ייטב לכולם
החלטתו של השופט המקומי הספרדי לפתוח בהליכי תביעה נגד שבעה אישים מהצמרת הביטחונית הישראלית, בעקבות חיסולו של סלאח שחאדה ביולי 2002, היא החלטה מתבקשת. התימהון נדרש רק על האיחור הרב בהגשתה. נקווה שהתביעות על פשעי המלחמה שבוצעו בעזה במבצע "עופרת יצוקה" (כמה שנון!) לא יגיעו באיחור כמו התביעה הזאת.
גודל התימהון הישראלי כגודל הבועה: מדינת ישראל ורוב תושביה היהודים, חיים בהכחשה מתמדת שמתמצה פחות או יותר, בכדלקמן: כל פעולה צבאית, מלחמה, חיסול מהאוויר, הרעבה, מצור, ניתוק מחשמל ומים, ירי באזרחים כפותים ובכלל ירי בערבים - מוצדקים הם, במיוחד לאור העובדה הבלתי ניתנת לערעור ש"צה"ל שלנו הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם". עם מוסריות כזאת לא כדאי לכם להיתקע במעלית.
הצבא הישראלי הוא צבא של כיבוש אכזר ובלתי מוסרי, הוא ניזון מחוסר מוסריות. קלגסיו רומסים ברגל (וטנק ומטוס) גסה את זכויות האדם הבסיסיות ביותר. כל חייל, מפקד, מתווה מדיניות, יועץ ומכשיר משפטי, שותפים כולם לאי-מוסריותו של הארגון הצבאי הזה שמשליט טרור והרס כאוות נפשו. אזרחי מדינת ישראל היהודים ניזונים בעיקר משני ערוצים, שני אתרי חדשות ועיתון וחצי. תמונת העולם בשבילם מצומצמת ונסמכת על הגיגיהם של "הפרשנים" והכתבים שסדר יומם מוכתב לפי האינטרס השלטוני; התקשורת בישראל איננה שמאלנית או ימנית, היא פשוט ממסדית, ומכאן ההתגייסות המיידית לצד ההרג וההרס, דוגמת פצצת הטונה שהופלה על שחאדה ורבים אחרים. היום אפילו מסבירים את זה טוב יותר אחרי מבצע "העופרת": "בעל הבית השתגע".
בעל הבית לא השתגע, כפי שהכריזו קברניטי המלחמה. הוא פשוט פגוע, מושפל, כבודו רמוס, ולכן יצא למסע נקם; הוא יצא למלחמה של גיבורים על חלשים, של מטוסים נגד ילדים, של טנקים נגד נשים, כדי להראות לכולם (איראן, הערבים, ארה"ב נותנת החסות) שההשפלה שהייתה לצבא הנבחר בלבנון 2006 לא תישנה: נשטח אותם וכולם יורידו כובע. אמן. בעל הבית גמר מזמן להשתגע והוא עבר הלאה. השיגעון אחז בו כבר ביום הראשון לאחר התבוסה וההשפלה כנגד החיזבאללה. החל מאותו רגע היה זה עניין של זמן עד שהוא "ישתקם", "יתאושש" - ויכה שנית. הפעם, עדיף אל מול אויב פחות מיומן, פחות מבוצר, פחות מתוחכם. על מסעי נקם נוטפי דם משלמים, אך צר לכל בר דעת, למרות התביעה והתביעות שיבואו לאחריה, שקברניטי המלחמה הישראליים כנראה לא יירקבו בכלא בזמן הקרוב.
שלושת העיתונים הגדולים שיצאו ב-19 בינואר שפכו אור מפחיד על הלך הרוח של החיילים הישראלים ומפקדיהם. ההתגאות בהרס, בהרג, הכמעט-התפייטות על "שיטוח" ו"לוחמה באטרף" הזכירה ימים שחורים מההיסטוריה, אפילו של היהודים עצמם. צבא העם יצא לנקום ונשותיו שלחו עוגיות, ד"שים וכיפות סרוגות מגנות.
רדיפת מנהיג בחמאס אינה מצדיקה הרג של משפחתו ושכניו, רובם ילדים וטף. זהו מאזן דמים שמקסימום יכול לגרום ל"רעידה קלה בכנף"; זהו מאזן של "עם האור" שהפך לנציג החושך בשם הנאורות שהוא כל כך מתיימר לייצג. עם ישראל יצטרך בבוא היום להתמודד עם מעשיהם ועדויותיהם של מיטב בניו על מה שחוללו בעזה. ככל שירבו התביעות בעולם, ככל שהדבר יוקדם - אִמרו אמן.
עלא חליחל, סופר ועיתונאי
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
