בלי חלב, הרבה שקדים: הבריאות של בוני גינצבורג
בוני גינצבורג, בעבר שוער נבחרת ישראל וכיום מנחה תכניות ספורט בערוץ הראשון, חי חיים פשוטים וטובים, אוכל נכון, מתאמן טוב, מבלה עם הבנות ומבסוט מהחיים. רק המומחים שלנו היו חייבים למצוא מקומות לשיפור
מי אני: "מגיש את תוכניות הספורט של מחלקת החדשות בערוץ הראשון, מנחה בשבת את 'הראשון בשער,' שמסקרת את אירועי הכדורגל בליגת העל, ומגיש תוכנית ברדיו. בנוסף אני גם הבעלים של 'גולטיים,' רשת מועדוני קטרגל. בן ,44 גרוש ואב לשתי בנות, וגר בתל אביב. גובה 1.84 מ,' משקל 78 ק"ג. זה המשקל שהיה לי כששיחקתי כדורגל מקצועי, כך שאני לא מתלונן".
יום העבודה שלי: "אני קם כל יום לקראת שבע בבוקר. אם הבנות אצלי אני מכין את כל מה שצריך ולוקח אותן לבית הספר. אם אני מתאמן באותו יום אני אוכל בננה או לחם דגנים עם דבש וטחינה גולמית, כוס תה או קפה ויוצא לאימון. אף פעם לא על בטן ריקה. אחרי האימון אני משתדל לאכול ארוחת בוקר טובה: קוואקר עם שקדים, בננה ותפוח עם חלב סויה. בימים שאני לא מתאמן אני מעגל פינות ולא אוכל כל כך מסודר, כי אין לי את שגרת האימון. לפעמים אני לא אוכל בכלל עד הפגישה הראשונה, שיכולה להיות בצהריים. אין לי תפריט קבוע. בדרך כלל אני אוכל בחוץ ומשתדל לא לאכול מטוגנים ומתוקים. אני מזמין עוף, סלט, אורז. כל העניין הקולינרי שלי מטופל במסעדה שפתחתי בחודש האחרון בגולטיים כפר סבא, לה קאזה, שם אני אוכל את הפסטה שאני אוהב ולפעמים שותה כוס יין.
“אין לי סדר יום קבוע. היום שלי מורכב מפגישות, ואני לומד חומר לפני התוכנית או הפינה שאני מגיש. אני צריך לצפות בחומרים ולהיות מוכן. בערב אני בטלוויזיה. בערך שלושה ימים בשבוע אני נוסע לירושלים, מגיש תוכנית בשבע בערב ואם יש אייטמים שצריך לדווח עליהם אני יכול להישאר עד עשר בלילה, תלוי בדרישות של חטיבת החדשות. כשיש פינות ספורט אני מצלם אותן בתל אביב. אני משתדל לאכול כל כמה שעות, שלא יהיו פערים גדולים בין הארוחות כי זה יוצר לי בעיות בבטן. אני 'תוקע' סנדוויץ' מלחם בריאות עם טונה וירקות או פרי. אני שותה רק מים, גם מהברז. לפני עשר שנים גילו שאני רגיש ללקטוז. מאז אני לא שותה חלב ובשביל הסידן אוכל שקדים. מילד ששתה נס על חלב עברתי לאספרסו ולפעמים נדמה לי שאני מגזים קצת בכמויות.
"לעשות ספורט אף פעם לא היה עונש אלא בונוס"
גינצבורג ב"רוקדים עם כוכבים" (צילום: ענת מוסברג)
"כשאני עושה את התוכנית בשבת ומגיע הביתה בחצות אני רעב בטירוף ואוכל בשיגעון: פסטה ושניצלים, חביתה, מה שיש. אני לא גרגרן מטבעי. יש כאלה שחיים בשביל לאכול, אני צריך אוכל בשביל לחיות. אוכל פשוט, רענן, בריא. אני לא מושלם. לפעמים אני חוטא. כשיש לי צורך עז במתוק אני לוקח חטיף 'פסק זמן' או אוכל מהבראוניז שאחותי מכינה. אני לא מתחיל ליילל 'אוי מה עשיתי,' אני נהנה מזה. אני אוהב פיצוחים ואני אוכל שקדים ואגוזים, אך לא מפצח מול כדורגל. קורה שיש משחק ואני בבית ובא לי לפצח גרעינים, אז יאללה עד הסוף. אני חולה על חומוס. היום אכלתי בבהדונס ברמת גן, ויש את אכרם ליד הבית שלי. אני גם מאוד אוהב ג'חנון אבל מרגע שהבנתי ממה זה עשוי הפסקתי לגעת בזה.
"שיחקתי כדורגל מקצועי 20 שנה. יש שחיקה טבעית כי האימונים היו אינטנסיביים. לא יצאתי נכה, אבל היה ניתוח אחד בברך ויש לי שבר בשורש כף היד שלא התאחה עד עצם היום הזה. רוב הקריירה שיחקתי עם שבר ביד. זה כואב בעיקר בחילופי עונות. פעם לקחתי משככי כאבים אך עברתי תהליך גמילה כי הבנתי שזה גורם נזק."
תוספי תזונה: "לפעמים, כשאני מצונן, אני לוקח ויטמין סי 1,000 מ"ג, כתגבורת. אני אוכל נכון אז אני מקבל את כל הערכים התזונתיים."
ספורט: "אני משתדל להתאמן כמה שיותר. בעבר התאמנתי חמש פעמים בשבוע, עכשיו זה הצטמצם לשלוש-ארבע. אני הולך ל'הולמס פלייס' בתל אביב או בגבעתיים ועושה אירובי בדרך כלל. אני עולה על האליפטי לשעה, מזיע כמו שצריך, שורף 800 קלוריות ומסיים את האימון. אם אני עושה שלושה אימונים, שניים מהם יהיו אירובי ואחד משולב עם כוח. חצי שעה אירובי וחצי שעה כוח, כל פעם על אזור אחר בגוף. אני לא מאמין בלהיות גדול מדי, צריך לשמור על מסת שריר אבל לא להגזים. אין לי מדריך, אני לא צריך. למדתי בווינגייט ואני לא צריך שמישהו יסביר לי או יאתגר אותי. יש לי משמעת עצמית. אחרי שעה מאומצת של אימון יש לי תחושה עילאית, אני מרחף. לעשות ספורט אף פעם לא היה עונש אלא בונוס. בעבר עשיתי פילאטיס, זה אחלה, אבל אני צריך להוציא מרץ. אני משחק כדורגל אצלי במגרשים לפחות פעם בשבוע, בדרך כלל כשעה וחצי. פעם הייתי רוכב על אופניים, אבל לפני כמה חודשים גנבו את האופנים שלי ושל הבנות. זה חבל, כי הייתי מתנייד עליהם לפגישות בתל אביב. אני מאוד אוהב לרכוב, זה כיף. אולי אקנה אחרי הגשם."
לנפש: "אני מחובר לכל מה שאני עושה ואוהב אותו. אני בר מזל שאני חי את התחום שאני עושה בטלוויזיה. אני משתדל להיות כמה שיותר עם בת הזוג שלי, גם כשאני חוזר תשוש מהעבודה. ים ונוי, הבנות, הן מקור שמחה ואושר. הן ישנות אצלי פעמיים בשבוע ואני איתן כבר מהצהריים. יש תקופות שאני מרגיש צורך במסאז' שוודי ואני עושה את זה ב'הולמס פלייס.' אני משתדל לא לחשוב אם כואב או לא כואב לי הגב. מחשבות מייצרות מציאות, אז אני אומר לעצמי 'בוא לא נלך לשם.' אני נהנה לפרגן לאנשים, להשיג את מה שאני רוצה בצורה נעימה ולא בוטה. אני צריך לטייל יותר, ללכת להצגות. אני אוהב את הצבעים כחול וירוק של טבע, זה מרגיע אותי. אני גר ברחוב שנועד לשימור וכולו ירוק. זה כיף. אני טיפוס עירוני, אבל אוהב מרחבים. כשהיינו במחנות אימונים באיטליה וגרמניה הכל היה מיוער וירוק עם כרי דשא אמיתיים. מה שמרגיע אותי זה לשבת מול הים, ואני לא עושה את זה מספיק."
טיפוח: "נוי, הילדה שלי, שאלה למה אני לא צובע את השיער כי יש לי קצת לבן, אבל זה לא מפריע לי. אחרי שאני מתגלח בבוקר אני מורח קרם לחות עם מסנן קרינה. הייתי הראשון שהלך עם תיק רחצה לכדורגל, ותמיד היה לי דאודורנט, בושם וג'ל לשיער. חשוב להריח טוב, להיות נקי ורענן. השאר לא תלוי בך. אני לא שם קרם עיניים. ציפורניים אני קוצץ עם קליפר. חשוב להיות מטופח, אבל לא מלוקק."
מה אומרים המומחים
ד"ר מרינה לנדאו, מומחית לרפואת עור: "שגרת הטיפוח של בוני פשוטה ולא מתוחכמת. מסנן קרינה ששמים בבוקר לא מספיק ליום שלם. כשנמצאים בחוץ במהלך היום יש לחזור ולמרוח מסנן קרינה כל שלוש שעות. בושם יש להתיז רק במקומות מוסתרים משמש כי חלק מהאנשים מפתחים עור אדמומי עם כתמים חומים כתוצאה משילוב בין חומרי ריח וחשיפה לשמש. ג'ל לשיער חשוב להסיר בחפיפה לפני שהולכים לישון, אחרת זה עלול לסתום את הנקבוביות ולגרום לפריחה דמוית אקנה."
רחל גרנות, מרכזת סדנאות לירידה במשקל, הרצליה מדיקל סנטר ומרפאות איכילוב טופ, תל אביב: "בוני גינצבורג הוא אחד השחקנים המקצועיים שהשכיל לעבור לחיים אזרחיים בלי להוסיף כמה עשרות קילוגרמים למשקלו. הוא מנסה ליצור שגרת אוכל ומשתדל שלא יהיו פערים גדולים מדי. אכילה כזו מבטיחה איזון של רמות סוכרים ואינסולין, ומאפשרת שליטה טובה יותר על מה שהוא אוכל. אבל הוא לא ממש עומד בזה. כאשר הוא מתאמן הוא אוכל ארוחה קטנה לפני האימון. הארוחה הזאת מספקת לו את האנרגיה הדרושה כדי לעמוד בפעילות הגופנית. אחרי האימון יש לו ארוחה מלאה שכוללת קוואקר (פחמימה מורכבת,( שקדים (שומן ממקור טוב ובריא,( בננה ותפוח (פחמימה זמינה שמעניקה אנרגיה.( כמה חבל שהוא מדלג על הארוחה הזו כשאינו מתאמן. ארוחת הצהריים שלו מאוזנת. הוא בוחר בעוף, מקור מצוין לחלבון; סלט, שמספק ויטמינים ומינרלים; ואורז, פחמימה מורכבת שנותנת לו את האנרגיה והכוח לעבור את שארית היום בשלום. העובדה שהוא שומר על משקלו לאורך זמן מעידה שגם הכמויות נכונות. אבל כמו כולנו, גם בוני מאבד שליטה כשהוא מגיע לארוחת הערב כשהוא רעב מדי.
"החומוס שהוא אוהב הוא מאכל בריא (התעשייתי כמובן פחות.( בגלל שהוא רגיש ללקטוז ואינו אוכל מוצרי חלב, בוני רואה בשקדים מקור טוב לסידן. זה נכון, בשקדים יש 255 מ"ג סידן ל100- גרם, אולם המרכיב העיקרי של השקדים הוא שומן: כ650- קלוריות ב100- גרם. גבר בגילו של בוני זקוק לכ800- מ"ג של סידן ביום. לכן, זהירות עם השקדים והפיצוחים".
שוש רהב, מאמנת אישית: "בוני יודע להגדיר את צרכיו ומשתדל לשמור על איזון בחייו. המודעות הגבוהה לרצוי ולמצוי מסייעת לו לברוא מציאות שבה הוא חווה שינויים, יוצר שותפות ומעורבות חיובית עם אהוביו ויודע להתחבר לחלוקת המשאבים הפנימיים שלו בים עיסוקיו. הצבעים המשמעותיים עבורו הם ירוק וכחול. הצבע הכחול מסמל את כוח האמת. זה אומר שבוני בא ממקום של מציאת משמעות וכוונה בחיים. לעיתים הוא מקריב את עצמו לתמורה שתגיע בהמשך. הוא מעוניין ביציבות וסדר, ומתחבר לים ולטבע, המרגיעים אותו ומאפשרים לו להתעמק יותר במשמעות החיים.
"הצבע הירוק מדרבן אותו לגלות את 'האני הפנימי' שלו. יש בו רצון מתמיד לקדם תחושה של קהילתיות ואחדות. חשוב לו להגיע להחלטות בהסכמה ומתוך כך לרענן את הרוחניות שבו ולהביא להרמוניה עם הסובב אותו. הישיבה מול הים, הנהייה אחר כרי דשא ומרחבי האין קץ, מקרבים אותו לידיעה מי הוא וכמה זה נפלא להיות אנושי. מכאן גם התייחסותו המפרגנת לאנשים והשמחה שיש בו בעת שיתוף והגשמה. למרות היותו טיפוס עירוני, הוא אוהב את הסדר המתמשך ביקום ושימורו חשוב לו במיוחד. חשוב שהוא יפנה לעצמו 'תחנות בזמן,' ועליהן להיות ארוכות יותר ומאווררות. הן יעצימו את גישתו החיובית, יאפשרו לו להיות קרוב יותר לעצמו ובעיקר יצמצמו אצלו תחושות חסך שונות, המציפות אותו מדי פעם".
ד"ר איתי זיו, סגן מנהל קמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב: "ביצוע פעילות גופנית ארבע פעמים בשבוע יכול בהחלט לשפר את הכושר הגופני בצורה משמעותית. ככל שהדופק גבוה יותר, ההוצאה הקלורית גבוהה יותר. לדוגמה, בשעה של פעילות אירובית, בקצב לב של 85%-80% מקצב הלב המרבי (המוגדר כ220- פחות הגיל לגברים ו226- פחות הגיל לנשים,( ניתן להביא להוצאה קלורית של כ500- קלוריות בממוצע. מבחינה בריאותית בוני לא חייב להתאמן באינטנסיביות כה גבוהה.
"בוני מבצע אימון כוח בודד בשבוע. על מנת לחזק ולהעלות מסת שריר יש צורך לבצע לפחות שני אימונים בשבוע. למותר לציין שבמקרה זה מדובר בעלייה מינורית, ועל מנת להשיג תוצאות משמעותיות מומלץ להתאמן שלוש פעמים בשבוע. עלייה במסת השריר מצריכה כמה תנאים: כמה אימוני כוח במהלך השבוע, צריכת חלבון מספקת וזמני מנוחה הולמים באימון עצמו ובין האימונים. בנוסף אני ממליץ לבצע כמה דקות של תרגילי גמישות על בסיס קבוע בסיום האימון האירובי או המשקולות".
