ליברמן באוצר? אין סיבה לפאניקה
האפשרות שליברמן יכהן כשר אוצר גרמה לצמרמורת בפקידות הגבוהה. מכריו מציינים ש"לא יהיה לו זמן ועצבים לבולשיט של הפקידים", אך יש גם כאלו שחושבים שהאחרונים ימצאו שפה משותפת עמו בשל היותו בולדוזר ובשל נכונותו לבצע רפורמות
בסביבת ליברמן מרגיעים. אין להם סיבה לפאניקה. אפילו אם יצאו לו כמה ביטויים קשים על עריצות פקידי האוצר פה ושם.
עובדי מדינה לא אוהבים בוס קשוח
ליברמן ניהל את המשרדים ביד רמה כמו שהוא נוהג במפלגתו. עובדי מדינה לא אוהבים בוס קשוח ומלחיץ להחריד שעומד על ראשיהם בדרישה לביצועים ותוצאות ועוד בקצב פראי. המטה של ישראל ביתנו לא מתלונן. הם ראו את התוצאה בבחירות. לקראת סוף השבוע ליברמן המריא לחופשת מנוחה בחו"ל, שהיתה מגיעה קודם להם.את ניהול המגעים הקואליציוניים הוא הפקיד בידי סטס מיסז'ניקוב, שקנה את עולמו אחרי תפקוד מוצלח כיו"ר ועדת הכספים. בישראל ביתנו מאמינים כי ישיגו הישגים מכובדים מבחינת תיקים, למרות המגבלות המוטלות על מנהיגם בגלל חקירות המשטרה האינסופיות נגדו.
אחד התנאים הוא תיק אחד לפחות משלושת התיקים הנחשקים ביותר. אם ישיגו את הברירה בין הביטחון לאוצר, ליברמן ייקח כמובן את הביטחון. האוצר יהיה ברירת מחדל רק מול תיק החוץ. אבל צוות מיסז'ניקוב לא נסחף. עם זאת, עם נתניהו כראש ממשלה - ייתכן שהאוצר כלל לא יוצע למפלגה. מה שכמעט בטוח, על מיסז'ניקוב עוד תשמעו, אם ייכנסו לממשלה. הוא יהיה מועמד מוביל לתיק כלכלי אחר.
בלי "בולשיט של הפקידים"
בהנחה שליברמן יקבל את תיק האוצר, איזה מין שר מצפה למשרד? "לא יהיה לו זמן ועצבים לבולשיט של הפקידים", כלשון אחד ממכריו על סמך הניסיון המיניסטריאלי שלו. "יעבוד אתם כצוות, אבל יחזיק אותם קצר. לא ייתן שיכתיבו לו מה לעשות. ביחסים של אחד לאחד, כשאתה מדבר אתו פנים אל פנים, הוא לא מפחיד ואפילו שומר על נימוסים"."הוא יודע להקשיב, אוהב לשמוע ולהתייעץ, ולא מעט רק כדי לצאת ידי חובה", טוען מכר אחר. "אבל אצלו צריך לשים קו בין תהליך קבלת ההחלטות לבין ההכרעה. היא תמיד של השר, כמו שבעצם צריך להיות במנהל תקין. האיש אוהב להכריע ולהחליט מהר על סמך מה שלמד, ובלי התנשאות, וגם יודע לשים נקודה ולדפוק על השולחן כשצריך. הוא לא סוחב עניינים ולא אוהב מצבים של אי ודאות. אחרי שהחליט, הוא אוהב לשלוט בעניינים, לדחוף לביצוע מהיר ומושלם עד כמה שאפשר. ואוי למי שינסה למסמס את החלטותיו".
לקראת רפורמות במנהל מקרקעי ישראל?
במשרדי התשתיות והתחבורה גם מי שלא אהב אותו מודה כי הוא איש המעשה. יש לו יכולת ביצוע. בין ההישגים שלו מציינים את הדחיפה שנתן לפיתוח רכבת ישראל ולהקמת מתקני התפלת המים. עם זאת, גם כושר הביצוע שלו לא עמד ולא פעם כשנאלץ להתמודד עם נורמות ביורוקרטיות שהתמסדו הרבה לפניו. נורמות שהתרתן מחייבת רפורמות כירורגיות "במכת חרב", למשל במנהל מקרקעי ישראל.בכל מה שנוגע לרפורמות הוא דווקא ימצא באוצר שותפים שעדיין מתרפקים בנוסטלגיה על ימי נתניהו בלשכת השר, שכהגדרתם, "היה משרה במסדרונות רוח תזזית של רעיונות לרפורמות חדשות לבקרים". הם נזכרו בערגה באותם ימים אחרי הבחירות הקודמות לפני 3 שנים כשקיבלו שר במשרה מלאה אחרי התפטרות נתניהו וממלא המקום הזמני אולמרט. התקופה הקצרה של הירשזון היתה "מנומנמת מדי", לטעמם.
האובססיה הרפורמית שלהם תפסה תאוצה בימי נתניהו כראש הממשלה, וליברמן כמנכ"ל משרדו. הבעיה אתם היא שמאז לא שמו להם גבולות והגולם קם על יוצרו. הרפורמות תורגמו לחוק ההסדרים הדרקוני שתפח משנה לשנה. בכנסת לא זוכרים את ליברמן, אחרי שנפרד מנתניהו, מתקומם נגד הנורמה האנטי דמוקרטית שניצלה את חולשות הרשות המחוקקת והשתלטה עליה.
מצד שני... באוצר אוהבים רפורמות
בקטע הזה שר האוצר ליברמן הוא נעלם. שתלטנות פקידי האוצר נתעבת בעיניו מאז שלמד אותה על בשרו בתפקידיו המיניסטריאליים. זוכרים שהאיש לא אוהב תכתיבים? אבל באוצר יש הסבורים כי בעצם אין הבדל תהומי בין האופי והתשוקה הרפורמית שלהם ושלו, ומעז עוד יצא מתוק. עד מהרה תימצא השפה המשותפת והם יזכו לגיבוי אם המרץ הזה יכוון כלפי האחרים שבחוץ.מסביבת ליברמן קשה לקבל אישור להסתברות הזאת, והניסיון עם מיסז'ניקוב נאמנו, מציג תמונה הפוכה. כיו"ר ועדת הכספים הוא עמד לבצע רפורמה מרחיקת לכת בתהליך אישור תקציב המדינה. לא עוד תכתיב של האוצר שמונח על שולחן הכנסת ברגע האחרון כעובדה מוגמרת שהופכת את הבית לחותמת גומי. הוא חשב על תקציב שיתגבש בעצה אחת של הממשלה והכנסת, לאורך כל הדרך ובשקיפות, כשביצועו תחת פיקוח הדוק של הכנסת.
מיסז'ניקוב לא היה מעז לצאת עם המהפכה הזאת לבדו. חברי סיעתו לא עשו אפילו צעד קטן שלא בהוראה של ליברמן או לפחות בהסכמתו. הוא ורוב אנשיו גדלו בחממה של ברית המועצות לשעבר, שהנורמה הזאת היא חלק מאורח חיים. הוא הדין בהבנה שבין המנהיג ליד ימינו בראשות ועדת הכספים, בקטע של התקציב. מיסז'ניקוב עצמו היטיב להגדיר הבנה זו במשפט, "לא כל השכל נמצא באוצר".
הרפורמה הנכונה והחשובה הזאת לא יצאה לפועל. מיסז'ניקוב נאלץ להיפרד מראשות ועדת הכספים זמן רב יחסית אחרי פרישת ליברמן מהממשלה. פרישה מאולצת לטובת אבישי ברוורמן אך לא בלחץ ראש הממשלה אולמרט כי אם של אהוד ברק. היום קשה לדעת אם רוח הרפורמה הנחוצה הזאת תשרה על ליברמן אם ינחת בלשכת שר האוצר או שיתברר לו כי מה שרואים משם לא רואים מכאן.
יתעסק בשדרוג התשתיות ובתעסוקה
ספק אם ליברמן עצמו בכלל יחתור להשתלטות טוטלית על האוצר. על סמך הכרת האיש, סבורים בסביבתו כי הוא יעדיף להתמקד בשדרוג התשתיות של המשק, מעבר למנוף הזה לתעסוקה שיקדם יציאה מהירה מהמשבר הכלכלי. אם מה שמעניין אותו באמת זה להרים דברים בגדול, לא נראה שיקדיש זמן ואנרגיה לעניינים שהוא פחות מבין בהם, כמו שיקום שוק האג"ח הקונצרניות.
מקורביו מפריכים גם את החרדות בצמרת האוצר שהוא ינחית עליהם מנכ"ל חדש בדמות נאמנו ושנוא נפשם ירון זליכה. גם ליברמן השלים עם העובדה שזליכה ברוך כשרונות אבל "אם בכירי האוצר התייצבו כאיש אחד להוקיע בשר מבשרם כפגע רע במסיבת עיתונאים, יש אתו בעיה עמוקה למערכת", סבורים בסביבת ליברמן. "לא חסרים לליברמן מועמדים מוכשרים, כמו שמואל סלווין, המנכ"ל לשעבר; ליברמן כבן אדם לא יעדיף על פניהם את מי שכולם שונאים. טעות לחשוב שזליכה יהיה בכלל במטה שלו".
ייתכן שילחץ על הבנקים להוריד ריבית
מעבר לתובנה הזאת, ליברמן לא יביא לאוצר תרומה רעיונית, בעיקר להיחלצות מהבוץ הכלכלי. כאן תש כוח הבולדוזר שיודע לדחוף. הוא לא הוגה דעות בענייני המשק. במצע של ישראל ביתנו חסרה תוכנית חירום עם בשורות מעבר למקבץ נוסחאות לא מקוריות, מעידוד ההשקעות והסרת החסמים הביורוקרטיים עד להורדת המסים ותמיכה בעסקים הקטנים. ליברמן מעדיף לסמוך על חכמת הנגיד פישר. לכל היותר ילחץ עליו להכריח את הבנקים להוריד גם את הריבית שהם גובים מהציבור.
הוא כבר מבין שהנסיבות ייאלצו אותו להתחיל ברגל שמאל ולהקדיש את רוב זמנו לכיבוי שריפות. אף שר לא נכנס לאוצר בנתוני פתיחה גרועים משלו המשחקים נגדו. עליו לגבש ולהעביר באחור של חצי שנה תקציב שוטף חדש עם "חור" של מיליארדים המחפשים את הכיסוי החסר נוכח הירידה הדרמטית בהכנסות, ועוד להתחיל מיד בהכנת תקציב ל-2010, שיהיה אפילו יותר פרובלמטי.
זה אומר שלא יהיה מנוס מקיצוצי רוחב גדולים אשר יהפכו אותו לאויב העם, מבלי שיוכל לגעת קודם בשכבות השומן של מערכת הביטחון. לא כשהוא מזוהה עם הפרה הקדושה הזאת. בכיר באוצר כבר רמז לו כי "אם לא ישיב את המשק לאיתנו עד סוף השנה, המדינה על סף פשיטת רגל". הוא אמנם מאמין כי יצטרך "ללכלך את הידיים בגועל נפש הזה שנה-שנתיים", כדברי מקורב. אבל זו גם תוחלת חיי הכנסת והממשלה שבדרך, ומי הפוליטיקאי המשוגע שיעז לחזור אל העם עם הקרדיט המרושע הזה.
צודקים המקורבים. לפקידי האוצר אין סיבה לפאניקה. לליברמן יש בעצם מספיק ודי סיבות כדי לחשוב פעמיים לפני שיילחם על התיק היוקרתי שנהפך למלכודת אש .
לפנייה לכתב/ת 
