נשים ערביות הפגינו בת"א: רוצות מקומות עבודה
עשרות נשים מהגליל ומהמשולש מחו על ייבוא עובדי חקלאות זרים והעסקתם בשכר זעום, על חשבון נשות המגזר הערבי - שהאבטלה בקרבן גואה: "הסבל של עובדי פרי גליל שווה יותר?"
יום האשה הבינלאומי שצוין היום (א') זימן מחזה מוזר משהו עבור תושבי תל-אביב: עשרות נשים ערביות מהגליל ומהמשולש, עטויות ברעלות, צבאו על שדרות בן ציון בעיר, כמחאה נגד אבטלת הנשים הגואה במגזר הערבי.
"יש כאן מדיניות מכוונת שיוצרת אבטלה בקרב מגזר הנשים הערביות והיא ייבוא הפועלים הזרים", אומרת מיכל שוורץ, מרכזת פורום הנשים של עמותת מען. "הם
תופסים כיום יותר מ-50 אחוז מכוח העבודה במגזר החקלאי, דבר שסוגר את העבודה בפני נשים ערביות. התביעה המרכזית שאנו מעלות פה כיום היא להפסיק את ייבוא העבדים המודרני ולפתוח מקומות עבודה לנשים ערביות".
"הממשלה טוענת שהאבטלה לא באחריותה, אלא באחריות המשבר הכלכלי העולמי, אבל מדובר במדיניות של 15 שנה שאף אחד לא מתייחס אליה כי מדובר אחרי הכל בנשים, בערביות בפריפריה", היא מוסיפה. "היום זה פוגע בהן, מחר בכולנו. לא סתם בחרנו לקיים את ההפגנה בתל אביב, אנחנו מבינות שזה לא יקבל תאוצה ללא דחיפה מהעם, ופה זה המקום שבו שומעים את קולך. לצערי, אם נעשה הפגנה בבקה אל-גרבייה, אף אחד לא יתייחס אלינו. בתל אביב הסיכוי לעורר את הרחוב גדול יותר".
_wa.jpg)
מפגינות בשדרות בן ציון, היום (צילום: ירון ברנר)
בין קהל הנשים שצעקו "רוצות לעבוד עם כל הזכויות", היתה גם ראדה וחידה, תושבת בקה אל גרבייה בת 36, אם לארבעה ומובטלת. "באנו לכאן תחת הסיסמא להילחם באבטלה ובעוני", היא אומרת. "אנו תובעות את זכותנו לפרנס את ילדינו בכבוד. למה מאבק העובדים של פרי גליל ויטה זכה לכזה הד תקשורתי, ואנחנו לא? האם הסבל שלהם שווה יותר משלנו? אין עבודה, אין לנו ממה להתפרנס, העובדים התאילנדים לוקחים לנו הכול. אנחנו קוראות לממשלה לעשות מעשה. צריך להפסיק לייבא תאילנדים. אנחנו לא נגדם, אנחנו נגד תנאי ההעסקה של עבדות ב-13 שקל לשעה. בתנאים כאלה מה הפלא שבוחרים לקחת אותם ולא אותנו, שדורשות תנאי שכר מינימום".
"לולא הנשים, המגזר היה מתפורר"
וחידה בטוחה שמקור הבעיה היא בממסד ולא במגזר עצמו, ששנים רבות לא ראה בעין יפה את יציאתן של הנשים לשוק העבודה: "פעם הממשלה אמרה שנשים ערביות לא רוצות לעבוד בגלל שזה חלק מהתרבות שלהן, אבל היום בגלל המצב הקשה זה פשוט לא נכון. הן רוצות לפרנס, הבעיה היא בממשלה ולא ברצון שלהן. החלום שלי הוא לעבוד חודש מלא, זו כל השאיפה שלי בחיים. אנחנו רוצות לעבוד, אבל אין מקומות עבודה. אנחנו לא פרזיטיות".
הן לא באו לבד, ומאחוריהן תומכים גם קרובי משפחתן בני המין השני: "אנחנו פה כדי לתת כתף תומכת", אמר נידאל חדור, תושב אום אל-פחם בן 29, שהגיע לצעוד יחד עם אמו. "הן לא פחות חשובות מאיתנו. במגזר הכל סובב סביבן. לולא האישה הערבייה, המגזר היה מתפורר. אנחנו עוברים בשנים האחרונות מהפכה. עד לפני עשור אם היית אומר לאשה בואי לצאת להפגנה, היא הייתה צוחקת עליך, היום תראה כמה באו. יותר ויותר גברים מבינים שאי אפשר לסגור את הנשים בבית. למה לא לתת להן להתקדם? יש להן פוטנציאל. המגזר הערבי מתקדם בזכות הפגנות כאלו".
"צריך לזכור שיום האשה הבינלאומי החל כמאבק של פועלות בתחילת המאה ה-20", אומר ניר נאדר, אחראי על סניף תל אביב של ארגון מען ומארגן ההפגנה. "גם היום אנחנו בהמשך ישיר למאבק. אנחנו עדיין לא עומדים בשוויון מלא, יש עוד הרבה על מה להיאבק". אולי יותר מכל, הצורך בהמשך המאבק לשוויון בין המינים מקבל המחשה באמצעות העובדה הפשוטה שלמרות שביום האישה עסקינן, ולמרות שהמין הדומיננטי בהפגנה ברור לכל - מארגן ההפגנה הוא גבר.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
_a.jpg "צילום: ירון ברנר")
