שתף קטע נבחר

בלי סודות

"הסודות של מישל", סרט צרפתי למהדרין שמסיבה לא ברורה היה מועמד לחמישה פרסי אופיר, הוא סיפור משפחתי פשטני למדי, ורק כוכביו המוכשרים מצליחים לשוות לו איזשהו חן


 

"הסודות של מישל" (ששמו המקורי הוא "כמו אבא שלך") עוקב אחר משפחת מהגרים יהודית ממוצא צפון-אפריקני המתיישבת בפריז, אי-אז בתחילת שנות ה-70. שם, אבי המשפחה קשה היום (גד אלמליח) שהכרעותיו הגורליות נקבעות לפי הטלת מטבע, חובר למאפיונר מקומי (רישאר ברי), יהודי אף הוא, שגורר אותו לסדרה של מעשי שוד שבסופה הוא נתפס ונשלח לכלא.

 

מאסרו של האב מותיר חסרי אונים את אשתו (יעל אבקסיס) ושני ילדיהם, מישל (ז'ול-אנז'לו ביגרנה) ואחיו המבוגר ממנו, אריק. בניסיון להסתיר את האמת מבניה, מספרת להם אמם שאביהם יצא לישראל, להשתתף במלחמת יום כיפור, בעוד המאפיונר הנ"ל מנסה לפרוש עליה את חסותו.

 

סיפור משנה בסרט מתאר את גילויו של מחבוא נאצי על ידי הילד מישל, ובו כלי נשק ומדים מתקופת המלחמה וכן מכונה להקרנת סרטים, וכמה פיסות מצולמות של פילם. הסרטים שמציגים האחים על גבי דלת המקרר שבביתם מושכים אליהם את שאר ילדי השכונה, והם שהניחו, כנראה, את הבסיס למשיכתו של מישל הצעיר לעולם הקולנוע. שכן מישל הוא בן דמותו של הבמאי, מרקו כרמל, שהסרט מתבסס על זיכרונות ילדותו, וזוהי עבודתו הקולנועית הראשונה.

 

מיהו ישראלי?

"הסודות של מישל" מגולל סיפור הגירה שבכמותו כבר נתקלנו לא פעם בעבר. זה מסוג הסרטים שמעמידים את המבקר, מיומן ככל שיהיה, נוכח התהייה "מה כבר אפשר להגיד עליו?” שהוא מבוים בקורקטיות? – כן. שהוא הולם יותר את רפרטואר אחר הצהריים בערוצי הסרטים בכבלים ובלוויין? – אכן כן. שכוכבו הצעיר אמין? – בהחלט. שהוא כלל לא סרט ישראלי, אף שהיה מועמד השנה לחמישה פרסי "אופיר"? – ממש כך.


"הסודות של מישל". גם גאולה היא לפעמים קלישאה

 

כרמל, שהיגר עם הוריו לצרפת בהיותו בן 4, שב הנה עם משפחתו ב-1977 והתגורר באור עקיבא. הוא בוגר בית הספר "קאמרה אובסקורה" ולאחר שייצר מספר סרטים דוקומנטריים, ביים בין השאר את סדרות הטלוויזיה "ילדי הים האדום" ו"רחוב סומסום". “מישל" הוא סרטו העלילתי הארוך הראשון, והוא זכה להצלחה יחסית בצרפת, אף כי יש טעם לתהות כיצד הסרט הזה, דובר צרפתית ברובו והמתרחש בפריז, נמצא כשיר להתמודד על פרס המיועד לסרטים ישראליים.

 

לא מעט יוצרים נדרשו לסיפור המשפחתי הנוגה שלהם בבואם ליצור את סרטם הראשון. רבים מהם עשו זאת בפורמט של תיעוד עצמי ומשפחתי. הבעיה עם כרמל, שהוא פשוט מספר את ההרפתקה הצרפתית של משפחתו באופן הפשטני ביותר שאפשר להעלות על הדעת, והדמויות נותרות מעין סטראוטיפים של "האב

הטוב" (הביולוגי) ו"האב הרע" (המאפיונר), “האם הנאבקת" וכו'. הקולנוע, כמו תמיד, הוא הבסיס לגאולה ולהשבת כבודו האבוד של האב – בסצינה שאת פרטיה לא נחשוף – אך גם זו, אחרי הכל, קלישאה.

 

שחקניו, לעומת זאת, עושים את המיטב. גד אלמליח (אלמלה בהגיה הצרפתית), קומיקאי לא מעודן בדרך כלל (“שושו"), מפתיע בתפקיד דרמטי של האב הטוניסאי, ש"חלום צרפת" שלו מתנפץ בפניו; יעל אבקסיס מוכיחה פעם נוספת שהיא שחקנית עם נוכחות, ומעל כולם מתנוסס רישאר ברי (שכבר גילם גנגסטר יהודי בסרטו של אלכסנדר ארקדי, "הקשר היהודי" מ-1982) כמייצגו של הרוע המפתה. ליהוקם מפיח איזושהי אוושת חיים וחן בסרט הסטנדרטי הזה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"הסודות של מישל". החן היחידי הוא המשחק
לאתר ההטבות
מומלצים