הכנסת אישרה הגשת תקציב דו-שנתי

החוק להארכת המועד להעברת תקציב המדינה הדו-שנתי עבר הבוקר (ג') בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. החוק עבר בקריאה שנייה ברוב של יותר מ-60 קולות, ובקריאה שלישית ברוב של 63 קולות לעומת 27 מתנגדים.

ארבעה מחמשת "מורדי העבודה", שהחרימו אתמול את ההצבעה בקריאה הראשונה - אופיר פינס, עמיר פרץ, איתן כבל ויולי תמיר - נעדרו גם מההצבעה הסופית. ח"כ שלי יחימוביץ' שנעדרה אתמול, תמכה הבוקר בקבלת החוק בקריאה השלישית, באומרה שהקרב האמיתי יהיה על התקציב ולא על הפרוצדורה, והיא איננה מורדת, אלא "תומכת בערכי תנועת העבודה".

הדיון המסכם במליאת הכנסת על הוראת השעה המאפשרת לממשלה החדשה להעביר תקציב דו-שנתי עד מחצית יולי במקום עד מחצית מאי לפי החוק הקיים - נמשך ללא הפסקה כמעט 12 שעות, החל מאמש ב-20:00.

בתום הדיון הארוך הפך שר האוצר, יובל שטייניץ, את ליל ההתשה של האופוזיציה להישג של הממשלה. "בעזרתך האדיבה מעז יצא מתוק", הוא החמיא אישית לציפי לבני, יו"ר האופוזיציה, שנכחה באולם לאורך הלילה.

"הדיון הלילי הרים תרומה שלא תסולא בפז. הוא נתן לנו הזדמנות להמחיש לאזרחי ישראל פעם נוספת את חומרת מצב החירום הכלכלי, הלא שגרתי שמחייב צעדים לא שגרתיים". שטייניץ סיכם את הדיון בהבטחה: "אנחנו נבלום את המשבר וההאטה ונביא את הכלכלה לחוף מבטחים, אבל הדבר ייקח זמן ויצריך נחישות וסובלנות".

לבני התמידה לשבת במליאה לתוך הלילה

הדיון המרתוני התקיים בשלב הקריאה השניה על עשרות ההסתייגויות שהגישו ח"כי האופוזיציה לחוק. דובר סיעת קדימה שהובילה את הפיליבאסטר שמואל דהאן, אמר הבוקר ל-ynet, "זהו מסר לממשלה ולקואליציה ששום דבר לא יעבור להם בקלות. נגיב על כל צעד שפוגע בדמוקרטיה ובאזרחי ישראל, וזו רק חזרה על מה שצפוי להן בדיוני התקציב לשנים 2009-2010, לא נוותר על זכות הצעקה שנותרה לנו באופוזיציה".

ההסתייגויות היו ברוח הכותרת שהוצעה לחוק באחת ההסתייגויות - "החוק לנישול חברי הכנסת מתפקידם לפקח על עבודת הממשלה". באולם נותרו רק 2-3 ח"כים בהם לבני שהתמידה לשבת שם לתוך הלילה.

מחוץ לאולם, בשעת בוקר מוקדמת, ליד ח"כים ושרים טרוטי עיניים ללא מנוחה, פקעה סבלנותו של השר המקשר בין הממשלה לכנסת, גלעד ארדן. הוא השתלח בשר האוצר שטייניץ באומרו, "למה היית צריך להביא את זה עכשיו? מה היה קורה לו הבאת את זה אחרי פסח? בגלל ההתעקשות הטיפשית שלך שרי הממשלה והח"כים ישנים עכשיו בלשכותיהם בכנסת".

האופוזיציה התעקשה לקיים בסבבים את הדיון שבו נימקו חבריה את ההסתייגויות. בעצם הם תכננו לנצל את הבמה כדי לרדת על הממשלה בכל עניין, גם על חטאי ממשלות קודמות שהח"כים היו שותפים להן. את הפיליבאסטר הובילו מי שהיה שר האוצר, ח"כ רוני בר-און (קדימה) וח"כ חיים אורון (מרצ). כל דובר קיבל 15-10 דקות לנאום.

הסבב הראשון נמשך כ-5 שעות עד לאחר חצות, השני כ-4 שעות והשלישי התקיים הבוקר. בכנסת לא זכור פיליבאסטר כזה על הצעת חוק זניחה לכאורה. הדיונים הליליים אפיינו בדרך כלל את העברת תקציב המדינה ונושאים ייחודיים כמו הסכמי השלום.

הרוב לממשלה היה מובטח מראש והאופוזיציה ידעה כי אין לה מה להפסיד בקרב ההתשה הראשון מול הממשלה החדשה. "רק ככה נוכל לשרת את הבוחרים שלנו אחרי שהבטחנו להם להיות אופוזיציה לוחמת כשהתברר שלא נשב בממשלה. אנחנו מבקשים להוכיח שלא נהיה כמו קודמינו, ולא נתפשר על הסכמים עם הממשלה לקיצור הדיונים", אמר דובר קדימה.

כך אולצה הקואליציה להחזיק במשכן כ-60 ח"כים עד אור הבוקר בכוננות למקרה שבו יחליטו יזמי הדיון להפסיקו במפתיע ולגשת להצבעות, כדי שהממשלה לא תתבזה בקבלת החוק ברוב דחוק. "אנחנו מרגישים את הסדקים בקואליציה", ציין הדובר דהאן.

דוברי האופוזיציה לא חידשו הרבה אחרי סבב הנאומים הראשון ולרוב חזרו על עצמם. מלאכת ההתשה התנהלה במעגל סגור, ללא קהל למעט צופים מתמידים בבתיהם שלא התעייפו ממעקב אחר השידור הישיר בערוץ הכנסת. יו"ר הכנסת ראובן ריבלין נאלץ לקבל את הדין, ובשעות הבוקר אפילו ביטל את מגבלת הזמן של הנואמים, "רק שלא יטענו שאנחנו פוגעים בדמוקרטיה ורומסים אצת המיעוט". ריבלין הרגיע את קומץ ח"כי הקואליציה שישבו באולם אחרי חצות, לפני שנואשו ופרשו לחדריהם, בעיקר את החרדים, במילים: "אל תדאגו, עוד תספיקו לחזור לבתיכם לפני בדיקת חמץ" שתתקיים הערב.

מורת רוח משטחיות הממשלה

הצעת החוק, שאושרה אתמול בקריאה ראשונה ובוועדת הכספים, מוגדרת כהוראת שעה אף כי היא מורכבת מתיקון חוקי יסוד. המהלך החפוז והלא שגרתי של העברת החוק במרתון דיונים אחד היה טבילת האש הפוליטית הראשונה של הממשלה החדשה. אתמול בצהריים עברה ההצעה בקריאה ראשונה ברוב דחוק של 65 ח"כים בלבד, בגלל ההיעדרות ההפגנתית של חמשת מורדי העבודה.

ההצעה כוללת גם הארכה של משך הזמן לאישור התקציב מ-45 ל-107 יום ודחייתו מאמצע מאי לאמצע יולי. התקציב הדו-שנתי בנוי, לכאורה, כמסגרת אחידה לשמונה עשר חודשים, עד סוף 2010, ונחשב לפי החוק לשנת תקציב אחת, אך למעשה, הוא מאגד שני חשבונות נפרדים - לשנה הזאת ולשנה הבאה אחריה.

הדיון היה סוער ועורר זעם במשכן על הממשלה, ולא רק באופוזיציה. בשולחנות מרצ צוטט בכיר מהקואליציה, מבלי לנקוב בשמו, שאמר, לפי הטענות בסיעה, כי "אלמלא המכבש הממשלתי הוא היה חוסם בגופו את שער הכנסת כדי למנוע את כניסת הח"כים להצבעה". הדברים ביטאו את מורת הרוח נוכח קלות הדעת של הממשלה אשר מתקנת לצרכיה בשטחיות חוקי יסוד, שאמורים להיות בסיס לחוקה עתידית. "כל זה לא היה קורה לו הייתה לנו חוקה", נאנח רוני בר-און, עד לפני שבוע שר האוצר.

בר-און וכמה משרי הממשלה שירדו מגדולתם עלו בזה אחר זה לדוכן בדיון המסכם שבו הפכו את החוק לשק חבטות אשר נתן גם פורקן לאובדן השלטון שהם טרם הסתגלו אליו.

"זו בעיטה גסה ובוטה בחוק יסוד שצריך לעמוד נגדה על הרגליים האחוריות", זעק זאב בוים שר השיכון לשעבר. "אם זה קורה היום לחוקי יסוד, מחר תבעטו ככה גם בחוקה".

על מטרת החוק לאפשר לממשלה להעביר תקציב דו-שנתי ולא ב-45 יום אלא ב-106 ימים אמר בר-און: "זו התנהגות טיפוסית של ראש ממשלה שיודע כי הוא לא יצליח לעמוד בהתחייבות שנטל על עצמו מעבר ליכולתו. הלילה הוא מנסה למחזר את חובו בהלוואה בריבית גבוהה, ולא יודע כי מה שלא יוכל לשלם ב-45 יום, הוא לא יצליח אפילו אחרי 200 ימים ואז אני אעמוד כאן ואזכיר לו את זה".

הח"כ אלי אפללו, שזה עתה נפרד מלשכת שר הקליטה אחרי תקופה קצרה, אמר להם: "את מי אתם מנסים כאן לשכנע? את הכיסא הריק של ראש הממשלה, שמכר את תקציב המדינה בכופתאות למפלגות אחרות?"

ח"כ אורון התייחס יותר לגופו של החוק ולסתירות והתהיות שממלאות אותו, לדבריו. הוא אמר כי החוק מנוסח בכפל לשון ולא ברור אם יש בו תחת גג אחד תקציב אחד או שני תקציבים נפרדים. הוא שאל את הממשלה איך היא יודעת מה יהיה שיעור גביית המיסים בשנה הבאה, ומה יקרה אם יחזור על עצמו הגירעון הקיים בסך 40 מיליארד שקל? בראון, בקריאת ביניים: "אני אומר לך שהוא יחזור..."

אורון המשיך: "הכלכלנים יודעים כי מה שהיה לא יהיה, אבל לא יודעים מה יהיה בעוד שנה או שנתיים. אולי גם אתם יודעים שהתקציב הדו-שנתי איננו המילה האחרונה ויבואו בעקבותיו תקציבים נוספים ותוכניות כלכליות אחרות". עוד אמר כי כל התרגיל הזה נעשה לתכלית אחת בלבד – לחסוך 1-2 מיליארד שקלים כדי לשלם כאתנן לשותפי הקואליציה, אם יצטרכו לקנות את קולותיהם לשם העברת תקציב נפרד ל-2010.