האם חגגתם אתמול בחנות תקליטים?

אתמול (18 באפריל), חנויות תקליטים עצמאיות ברחבי העולם הפכו למרכזי התרחשות תוססים ומתחו את ראשן לעמידה זקופה, יש שיאמרו - רגע לפני שהן נופחות את נשמתן לתמיד.

ה-18 באפריל הוא "יום חנות התקליטים", שנחגג זו השנה השנייה. זוהי דרכם של אוהבי מוצרי המוזיקה הניתנים למישוש, להביע אהבה, כבוד ותמיכה במוכרי התקליטים שאינם רשתיים, זן שנכחד במהירות שבה ביונסה מגיעה למקומות הראשונים במצעדים. בעיקר, הוא אמור לעורר מודעות לחשיבות המשך קיומן של חנויות תקליטים העצמאיות, כגופים מעודדי יצירה וגיוון. בעקיפין, הוא אמור גם להוביל לעלייה במכירות. המטרה הראשונה הושגה, אם כי בעיקר בקרב החוגים המעורים בדבר. בלי שישנם נתוני מכירות בידנו, ניתן לנבא שהמטרה השנייה התממשה באופן חלקי מאוד. 

"יום חנות התקליטים" נהגה במוחו של כריס בראון, סמנכ"ל רשת "בול מיוז", שבה 20 חנויות תקליטים במיין וניו המפשייר. הוא זרק את הרעיון לחלל האוויר של ועידת קמעוני מוזיקת אינדי בבולטימור ב-2007. שנה אחרי כן, להקת מטאליקה חנכה את "יום חנות התקליטים" בחנות "רספוטין מיוזיק" בסן פרנסיסקו. השנה, היום נחגג ביותר מאלף חנויות תקליטים עצמאיות בארה"ב וב-17 מדינות נוספות.

ה"אנטרטיינמנט וויקלי" מסר שאמנים ניגנו אתמול בחנויות אינדי קטנות ברחבי ארה"ב, וחלקם, כמו ברוס ספרינגסטין, טום וייטס, סוניק יות', ווילקו ובוב דילן אף הוציאו מהדורות מיוחדות של תקליטי ויניל במיוחד ליום הזה, שניתן לרכוש אותם בחנויות עצמאיות בלבד. גם להקות חדשות יחסית כמו ה"דסמבריסטס" ו"מיי מורנינג ג'אקט" לא נמנעו מלקחת חלק בחגיגת הויניל.

בלוס אנג'לס טיימס מדווחים שהוקם אוהל בקוצ'לה, שאכלס מוכרי תקליטים ותקליטורים מלוס אנג'לס וסביבתה. הפריט הלוהט ביותר בחגיגות בעיר היה סדרת EP ויניל של רדיוהד שתקליטי קפיטול הוציאו זה מכבר. אבל לא הכל חג סביב הוויניל. היום הזה נחגג גם על ידי רכישת דיסקים, שמקומם נפקד לאחרונה יותר ויותר בגלל חנויות מוזיקה מקוונות שמציעות מוזיקה בדמות קבצי מחשב דחוסים.

חנויות התקליטים העצמאיות: גסיסה איטית

קמילתן של חנויות התקליטים העצמאיות החלה כאשר צמיחתן הפראית של רשתות התקליטים העצומות באה על חשבונן, והואצה עם עלייתה של תעשיית ההורדות. כעת נוסף על גבן גם נטל המיתון.

אלה מהן ששרדו, נאלצו ועוד יאלצו לטפח לעצמן נישה שתלכוד את חיבתם הספציפית מאוד של אספני ויניל, או סתם קונים שמתעניינים בטווח מוזיקה רחב מהסמטה הצרה והמיינסטרימית שמציעות הרשתות הגדולות.

סניפים של רשתות הענק וירג'ין וטאוור רקורדס נסגרו, הנותרים מקדישים חללים הולכים ומתרחבים למשחקי מחשב ווידיאו, אבל אלפיים עסקי מכירת תקליטים ותקליטורים עודם עמנו.

לפי סוכנות הידיעות AP, יותר מאלף חנויות נעלמו מאדמת ארצות הברית של אמריקה מאז 2003. אבל אלפיים חנויות עצמאיות עדיין מחזיקות את אפן מעל המים, והן מהוות פחות מ-10% ממכירות המוזיקה בארה"ב.

גם בבריטניה חנויות התקליטים העצמאיות נמצאות בדימדומים. בשנה האחרונה, רבע מהן נסגרו. לפי אגודת קמעוני הבידור הבריטית, ב-2007 היו בממלכה המאוחדת 408 חנויות תקליטים עצמאיות. רק 305 מהן שרדו עד סוף 2008. בסך הכל, אמנם יותר מ-500 חנויות נסגרו בבריטניה בארבע השנים האחרונות, והעלימו עם לכתן קהילות של אנשים שהאזינו יחד למוזיקה ודיברו עליה, בלי תיווך ממוחשב.

אבל יש מי שמביע אופטימיות זהירה וזעירה. לפי ה-BBC,  מכירות תקליטי הוויניל עלו ב-20% בשנה האחרונה, בעקבות איזו התעוררות נוסטלגית לפורמט הזה.

בנוסף, בקרב חובבי מוזיקה מושבעים ישנה תנועה של נטישת ההורדות הלא חוקיות כהוקרה ליוצרים. לצד זאת, הם גם ממעיטים בהורדות החוקיות, כהוקרה לתעלות השמע שלהן, משום שצלילי CD ערבים להן יותר מאשר צלילי MP3 ודומיו. בנוסף, בחנויות תקליטים אפשר לפגוש אנשים ומוזיקאים פנים מול פנים, חוויה שהרשת לעולם לא תוכל לספק במלואה.

חנויות כמו "ראף טרייד" בלונדון מעודדות אמנים צעירים, כדוגמת אלסי, שניגנה שם אתמול. חנות האינדי העצמאית "ווטרלו" באוסטין טקסס, למשל, נחשבת לחממה תרבותית שמקדמת להקות רעננות. ב"ספילרס רקורדס" בקרדיף, הטוענת לכתר "חנות התקליטים העתיקה בעולם" הודות לגילה שנספר ב-105 שנים, מכרו לאחרונה 400 עותקים של להקה מקומית בשם "טוויסטד ביי דיזיין".

ובכלל, חנויות המוזיקה העצמאיות מסבירות פנים מאוד לחובב המוזיקה הסביר, משום שעובדים בהן אנשים שאוהבים את העבודה שלהם. 

"כשניגנתי לאחרונה ב'אמבה' באל.איי, הבנתי אלו זיכרונות פנטסטיים מעורר בי אוסף כזה של מוזיקה, שנמצא כולו במקום אחד. אני מקווה שחנויות מסוג זה יישארו עמנו עוד שנים רבות".