פורד מוסטנג, בראי ההיסטוריה

בואו ונחזור לרגע אחד לתחילת שנות ה-60. עולם הרכב האמריקני היה ברור ופשוט: היו מכוניות קומפקטיות (יחסית), כגון פלימות וליאנט ופורד פלקון. גדולות מהן היו מכוניות הביניים, כמו פורד פיירליין למשל. והיו מכוניות בגודל מלא, שעבורנו נראו כמו משחתות על גלגלים, ספינות יבשה שענו לשם פורד גלאקסי ושברולט אימפלה. והייתה גם קטגוריה אחת נוספת, של מכוניות נישה, ספורטיביות יחסית במראה וביכולת, שברולט קורבט למשל, ופורד תנדרבירד.

צריך לזכור כי בתחילת אותו עשור סימן את התבגרותם של צעירי דור ה"בייבי-בום", אלה שנולדו עם סיום מלחמת העולם השניה, והם היו רעבים לשינויים. צריך לזכור גם כי מי שהנהיג אותם היה ג'והן קנדי, נשיא שהביא עמו רוח צעירה ואופטימיות, יחד עם האישה שלצדו שהעניקה שיק אסטטי. הצעירים של אותה תקופה לא רצו להסתפק בפלקון סתמית או אימפלה אפורה. לצערם, עדיין לא היה להם מספיק כסף עבור קורבט.

לי איאקוקה האגדי שהוביל באותם ימים את פורד, הבין והחליט ליצור נישה חדשה, של מכוניות מושכות עין, נחשקות תודות לביצועים טובים והכי חשוב, שיהיו זולות, ומחירן לא יעלה על 2,400 דולר.

המוסטנג לאורך השנים (להגדלת הקובץ ומידע מפורט באנגלית, לחצו כאן )

הפיתרון נמצא בפלקון, המכונית הקומפקטית המוצלחת של פורד. רכב פשוט בעל מבנה אחוד (ללא שלדה), אמין וקל לתחזוקה ששווק בגירסאות של ששה ושמונה צילינדרים. ב-1964 נולדה גרסה שניה לפלקון, גדולה וחזקה יותר. וכשהחל דגם החימר של הפלקון ספורט לקבל צורה, התברר מיד שיש לפורד משהו מאד מיוחד ביד. מכסה מנוע ארוך, גריל מיוחד, תא נוסעים קטן וספורטיבי, מראה קליל ומושך.

עכשיו הגיע תור השם. לפורד כבר היה באותה תקופה אב-טיפוס בשם מוסטנג, שיוצר שנתיים קודם לכן כמכונית ספורט אמיתית, עם סמל של סוס דוהר. ולא סתם הוענק שם סוס ולא של ציפור כנהוג בפורד. המוסטנג ייצג בהוויה האמריקנית גם את מטוס הקרב הקל והפראי של מלחמת העולם השניה. מטוס כל-אמריקני, מיוחד למראה, זריז ומהיר.

מוסטנג קלאסיות וחדשות - במפגש לרגל 45 שנה באלבמה (צילום: בני הספל)

מועד ההשקה של הרכב נקבע לתערוכה העולמית בניו יורק, אפריל 1964. עוד לפני כן שוחררו תצלומים ראשוניים, והחלה היסטריה שלא זכורה כמוה בתולדות הרכב. לקראת אפריל החלו למקם מכוניות באולמות תצוגה, נמכר עוד לפני שירד מהמשאית המובילה. התחזיות האופטימיות הוכו על-ידי המציאות, ופורד הצליחה בקושי להדביק את הביקוש. יותר ויותר מפעלים הוסבו לייצר מוסטנג, ותוך שנה שברה את שיא המכירות השנתי של דגם אחד.

בתחילה קרץ המחיר, כ-2,400 דולר עבור מכונית ששה צילינדרים בתצורת קופה. הפתוחה היתה יקרה יותר, וגם היא נחטפה בכמויות. אחר-כך נוסף גם דגם האצ'בק בעל מראה שרירי. כדאי גם לדעת כי על מנת לשמור על המחיר מחד, ולאפשר לקונים לשמור על מקוריות מאידך, הציעה פורד רשימה ארוכה מאד של תוספות, החל מפסי קישוט וכלה בשיפורי ביצועים.

צילום: בני הספל

ב-1965 הגיע התיאבון למכוניות חזקות יותר, ונולדו גרסאות כוחניות במיוחד עמו ה-GT המקורית, ואחריה גרסאות פראיות יותר כמו הבוס, הקוברה והשלבי. שנה מאוחר יותר התגלגלה המוסטנג המיליון מפס הייצור. עוד שנה חלפה והגיע תור מתיחת פנים נדרשת, שנעשתה מבלי לוותר על העיצוב הצעיר והמחיר הזול.

רק חמש שנים לאחר השקתה, ב-1969, החלו המכירות לצנוח. גם בגלל תחרות קשה מבעבר שהגיעה משברולט קמארו, פונטיאק פיירבירד ופלימות ברקודה, וגם מכיוון שבפורד שכחו לשמור על הפשטות. המכירות צנחו בהתאם.

צילום: בני הספל

מלחמת יום הכיפורים שהגיעה ב-73, ועמה משבר הדלק, איימו לחסל את המוסטנג סופית. אך לא כך היה. ב-74 נולדה המוסטנג 2, גרסת צו-השעה-הוא-חסכון-בדלק, משהו שנראה פחות כמו מכונית שרירים חצופה, ויותר כמו אסקורט משופרת. מנוע ארבעה צילינדרים, ללא גרסה פתוחה. היא היתה כל-כך רחוקה מהמקור, עד כי אפילו הסמל הוחלף בחלק מהגרסאות.

וכך במשך שני עשורים, עד המוסטנג של 94, שהזכיר במשהו את הילת העבר ובהתאם, זכה לסמל הסוס הצוהל במרכז הסבכה הקדמית. ומה אתם יודעים, הופיעה אפילו גרסת קוברה, עם מנוע שייצר 300 כ"ס. אבל המכורים נאלצו להמתין עוד עשור שלם, עד חזרתו המלאה של המוסטנג.

ב-2004, הפתיעה פורד, לרגל חגיגות 40 שנה למוסטנג, הציגה רכב חדש לגמרי. ברוח הרטרו אמנם, אבל מוסטנג לכל דבר. התצורה דומה למקור, מגוון המנועים הגיע ל-600 כ"ס, הופיעו גרסאות שלבי וקוברה והעיקר, מכירות היסטריות, בעיקר לנכדי ה"בייבי בום". אבל לא רק. גם ה"בייבי בומרס" עצמם התאהבו ברכב, שמציע שפע פינוקים אבל גם מסובב ראשים, ממש כמו הדגם הראשון. אפילו השנה הושקה פוני משודרגת, מבוססת על הדגם ההוא מ-2004.

והעתיד? נותר רק לקוות שאף אחד לא יחסל שוב את האגדה המוטורית הזו.