"איך היית מגיבה", שאלתי את איילה, סטודנטית חריפת לשון, "אם היה מתברר לך שמכתבי האהבה המרטיטים שאת מקבלת מהחבר שלך נכתבו בעצם בידי שכירת עט?"
"הייתי מתבאסת, אולי בוכה, שוקלת את הקשר שלנו מחדש ומרגישה רע עם זה שזה כל כך מפריע לי", השיבה איילה.
"נניח", החלטתי להקשות, "שכל המכתבים שקיבלת מהחבר שלך, בניסוחה המלוטש של שכירת עט, נכתבו במקור בלשונו הבלתי מהוקצעת. שכירת העט לא הוסיפה תכנים, אלא בעיקר ליטשה את הניסוחים והוסיפה דימויים שובי לב. איך תגיבי הפעם?"
"אותו דבר", פסקה נחרצות בת-שיחי הצעירה.
העילה לשיחה הזאת שניהלתי עם איילה הוא שירות שכתוב מילים והפיכתן למכתבי אהבה. אתרים שונים באנגלית מציעים גם שירות מהיר: במקום לטרוח כל כך הרבה על הצהרת כוונות ושיחת תחקיר, אפשר להשתמש בנוסחים קיימים, לבחור טקסט מתאים מתוך שורה ארוכה של טקסטים לכל מצב, ולשלוח.
איזה דימוי, אם בכלל, מתאים לשירות כזה? קביים למתקשים ללכת, כלב נחייה לעיוורים, המחשב של סטיבן הוקינג שבלעדיו הוא לא מסוגל לדבר, או אולי ניתוח פלסטי שמשנה לנו את הצורה?
סיראנו דה ברז'ראק עלי מקלדת (איור: מרטין הולט, www.shadma.com
)
החברה שלנו, בעיקר מאז הופעתו של האינטרנט בחיי היומיום, מציעה שירותי תמיכה כמעט לכל חולשה אנושית. במקרה הספציפי של אהבה, ניתן למצוא שירותים כמו סדנאות פיתוי, סדנאות כתיבה, סדנאות לשיפור הזוגיות, והנה גם שירות שמשפר מכתבי אהבה.
נראה טוב, נכון? לא כל כך.
| סיפור: |
|
| הייתי אכול קנאה בעצמי / סבסטיאן פטרוס |
|
שלחתי לה מכתב בעילום שם. כתבתי שאני רואה אותה מרחוק ושהיא לא מכירה אותי, ושאני פונה אליה כך כי מתאים יותר בהתחלה לאהוב אותה בסתר. חיכיתי ליום שלמחרת, לראות את ההשפעה. לא היה לי ספק, לפי המבט המצועף שלה, שהיא חושבת עליי, זאת אומרת - על זה שבמכתבים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
"יש כאן כמה דברים", אומרת איילה. "פריצה של האינטימיות (כי אף אחד לא אמור לקרוא את המכתבים האלה חוץ מהאהובה), שקר (לגבי זהות הכותב) וגם הכנסה של אלמנט מאוד לא רומנטי למרחב החיזור. לי הכי מפריע שכאילו המחזר מנסה לעבוד על האהובה שלו כדי שתחשוב שהוא משהו שהוא לא".
נתחיל עם ההתחזות. עיוור שהולך עם כלב נחייה אינו מסתיר את הכלב במטרה להיראות כמי שרואה. אולי הוא היה מעדיף להתחזות לרואה, אבל בפועל הוא לא מסוגל. העובדה שהכלב מוביל אותו הולכת לפניו. שכירי עט, לעומת זאת, כמו סופרי הצללים, מעלימים את עצמם ומאפשרים בכך לשולחי המכתבים להיראות כמי שכתבו את המכתבים בעצמם וכבעלי כשרון כתיבה, שהוא בפני עצמו תכונה מושכת.
שרית פרקול כותבת ברשימתה מילים מסחררות, מילים ממכרות, מילים משקרות:
"למילים, ובמיוחד למילים יפות שנבחרו בקפידה, מושחלות בתוך משפטים כמו מחרוזת של אבנים יקרות, יש המון כוח. הן מסחררות, הן ממכרות. אני יכולה להתאהב במישהו שכותב יפה. מסוגלת להאמין לתיאורים מדויקים, המציירים רגשות ביד אמן. כמה קל לחשוב שאדם שמתאר אהבה, קינאה, עצבות, ברגישות כה רבה, בלי אף צרימה וזיוף, יהיה רגיש לפחות באותה מידה גם כלפייך".
שכיר עט אינו דומה אפילו לניתוח פלסטי. אמנם לא תמיד ניתן לדעת שהאף או צמד השדיים האלה הם אכן מקוריים, אבל שאלת המקוריות אינה רלוונטית במקרה הזה. לאחר הניתוח, האיברים המשופרים הם באמת האיברים של המנותחים. אין כאן שקר.
הכנוּת, וזו בעיה בפני עצמה, יוצאת כאן הנפגעת העיקרית. מכתבי אהבה, יותר מדיבורי אהבה, מתקשרים ללב לבה של הכנוּת. דיבורים הם לעתים מזומנות תלויי רגע, תגובות מהירות מדי, לחוצות ומלחיצות, ולעתים חסרות זמן לנשימה. מכתבים אינם נקיים ממגבלות, אבל הם קרובים יותר לחופש הביטוי.
אפשר לזייף הבעות כתיבה. אם רוצים, אפשר לזייף כל דבר. יחד עם זאת, יש טעם לתלות במכתבים ציפיות גבוהות יותר. מעניין, למשל, להשוות בין חיזורים כתובים באינטרנט לבין חיזורים בדיבור. מחקרים שונים טוענים שחיזור בכתיבה הוא עוצמתי יותר, כן יותר ומרגש יותר.
זה נכון, כפי שנמצא, גם לגבי חיזורים של מתחזים (קשישים שמתחזים לצעירים, נשים וגברים שמתחזים למין אחר וכיוצא באלה). הם מתחזים אמנם לאחרים במספר מאפיינים חיצוניים, אבל כותבים בכנות רבה על מאפייניהם הפנימיים. נכון, זה בעייתי, אבל לא ניכנס לזה הפעם.
אין לי בעיה אם שכירי העט יתפקדו ככלביי נחייה גלויים. נניח משהו כמו כתובית קטנה בתחתית המכתב – "נכתב בעזרת...". אלא שאז המכתבים מקבלים אופי מגוחך. האינטימיות שלהם פרוצה והם לא רומנטיים, כפי שמציינת איילה. שכירי עט יכולים להצליח רק בתור מוליכי שולל.
מכתבי אהבה הם אולי הדבר הכי יפה באהבה של זוגות ששולחים מכתבים. המכתבים נוגעים במהות של הרגש. מכתבי אהבה שקריים הם פגיעה במהות.
או שכותבים מכתבי אהבה, או שלא כותבים. אין אמצע בצורה של שכירי עט.
