שיר אהבה ישר לוורידים
אבן גבירול היה כנראה הראשון שתיאר את היחס שבין עם ישראל והקב"ה בלבוש פייטני, תוך השאלת מוטיבים משירי החשק. "תבורך מבלי קצה" של סחרוף ומוכיח - למרות שמו המטעה - הוא דווקא שיר ידידות בין שניים, בתבנית שיר אהבה. ynet מעניק השמעה ופרשנות, בשיתוף עם אתר "הזמנה לפיוט"

לא מעט גבות הורמו כאשר ניצן זעירא, מפיק מוזיקלי, האבא של נענע דיסק ולעיתים גם נביא מוזיקה מקומי, החליט לערוך לפני חמש שנים ערב מחווה לאבן גבירול ורבי יהודה הלוי בהיכל התרבות בתל אביב. למי שזקוק לתזכורת קטנה, בשנת 2004 אין שולי רנד ברדיו, אהוד בנאי כבר משלים מניינים אבל כמעט אף אחד לא יודע על זה, ואבן גבירול בשביל לא מעט אנשים זה אחלה רחוב עם הרבה אוכל טוב, אבל גם עם הרבה פקקים.

 

מיטב אמני הרוק של ישראל התייצבו על הבמה כדי לתת פרשנות מוזיקלית משלהם לטקסטים של שני ענקי השירה הללו, ובזכות אותם זרעים שנשתלו באותו ערב, בשבוע שעבר הוציאו ברי סחרוף (שהשתתף באותו ארוע) ורע מוכיח את האלבום "אדומי השפתות" המבוסס על שירי אבן גבירול. שלושה סינגלים הושקו בשבוע שעבר, והיום (ה') משוחרר להשמעה שיר רביעי - "תבורך מבלי קצה".

 

מתוך הפיוט

תְּבֹרַךְ מִבְּלִי קֵצָה בְּכָל תָּבֹא בְּכָל תּצֵא

קְרָאֵנִי שְׁלוּחָךָ וְהוּא נֶחְפָּז וּמִתְרַצֶּה,

וְשַׂשְתִּי בוֹ כְאִלּוּ עַד וְשָלָל רָב אֲנִי מוֹצֵא,

וְהִבְעִיר אֵשׁ בְּתוֹךְ גּוּפִי כְּמִקָּצֶה וְעַד קָצֶה.

וּבָאתִי אֶל נְהַר חִשְקוֹ אֲשֶׁר צַוָּאר וְרֹאשׁ יָחְצֶה.

וּמִי יִתֵּן יְחָנֵּנִי וְיֵעָתֵר וְיֵרָצֶה. 

 

שיר תודה המתחזה לשיר אהבה/ ד"ר אלישבע הכהן

רבים הם הפיוטים שבמרכזם אהבת האיש והאשה – הדוד והרעיה – כאלגוריה לאהבת הקדוש ברוך הוא ועם ישראל. אחד הפיוטים המפורסמים ביותר לשבועות הוא "ירד דודי לגנו" של ר' ישראל נג'ארה (צפת, המאה ה-16), שמעמיד במרכזו ציור של חופה בין עם ישראל והאל, וכתוּבה הנחתמת בין החתן-הקב"ה, ובין הכלה-עם ישראל.

 

ר' שלמה אבן גבירול, אחד מגדולי המשוררים בספרד של המאה ה-11, היה כנראה הראשון שתיאר את היחס שבין כנסת ישראל והקב"ה בלבוש פייטני, תוך השאלת מוטיבים משירי החשק שהופיעו בשירת ספרד העברית כשירת חול גמורה: "שחר עלה אלי דודי ולך עמי", וכן: "שוכב עלי מטות זהב בארמוני... למה צבי נחמד תישן".

 

"תבורך מבלי קֵצֶה" - למרות שמו המטעה - הוא דווקא אחד משירי החול של אבן גבירול. כידוע, המשוררים העבריים שחיו בספרד בין המאות ה-10 ועד גירוש ספרד במאה ה-15 כתבו שירי שעשועים חילוניים, בדרך כלל שירי יין ושירי חשק, שיסודם במשתאות שנערכו בחברת האצולה היהודית של אותה תקופה מיוחדת, שראשיתה מכונה תקופת "תור הזהב".

 

אבן גבירול, שהתפרסם בעיקר כפייטן הכותב שירי קודש, כתב אף הוא שירי חשק – בהם נועזים מאד – כדרך רעיו, המשוררים ר' שמואל הנגיד, ר' משה אבן עזרא ואחרים.

 

"תבורך מבלי קֵצֶה" מציג לפנינו את נוף המוטיבים הידוע לנו מאותה שירת חשק חילונית נועזת. גם כאן נעשה שימוש מושאל במוטיבים שמקורם בשירת החשק האותנטית, אלא שבמקרה הזה הם משמשים לתיאור קשרי ידידות. פתיחת השיר "תבורך מבלי קֵצֶה/ בכל תבוא וכל תצא" נראית כפתיחה של תשובה לאיגרת ידידוּת שקיבל דובר השיר מידידו. המשורר מברך את ידידו שיבורך בלי קץ ("קֵצֶה"') בבואו ובצאתו.

 

דובר השיר מתאר את השליח – "קראני שלוחך" - שהביא כנראה את איגרת הידידות. דובר השיר מתאר את השליח "והוא נחפז ומתרצה" ואת יחסו-שלו אליו. יחס הדובר אל השליח משורטט בלשונות של חשק: הדובר שש ושמח בשליח כאילו מצא שלל רב, הוא הבעיר בגופו את אש החשק כמו מקצה ועד קצה... יחסי החשק בינו לבין השליח מתוארים בחריפות הולכת וגוברת: "ובאתי אל נהר חשקו/ אשר צוואר וראש יחצה" השליח עורר בדובר את החשק עד שהחשק נדמה כנהר שאפשר לטבול בו מלוא הגוף.

 

בהמשך השיר, שכבר אינו מושר על-ידי סחרוף, הוא מפלל לכך שהשליח ייעתר לו "ויואל נא וְאֵרְדֶה צוף/ דבש פיהו וגם אמצה" – הדובר מקווה שהשליח יסכים לנשיקותיו! מוטיב זה - רדיית צוף דבש הפה ומצייתו – הוא ציור לשוני מצוי בשירי החשק והוא בא לתאר נשיקות בין חושק לנחשק/ת.

 

"והצופה יהי נרדם/ ורוֹאוֹתיו מעט יַעְצֶה" נמשך השיר. גם מוטיב 'הצופה' מופיע כמוטיב חוזר בשירי החשק: 'הצופה' הוא אחד האנשים שריגלו אחר החושקים והפריעו להם לממש את אהבתם. גם כאן הדובר מייחל לכך שהצופה "יהי נרדם" "ורוֹאוֹתיו" – עיניו – "יַעְצֶה" יעצמו (מלשון 'עוצה עיניו'; משלי טז, ל), כך שלא יפריע

להם להתעלס. בסוף השיר אומר הדובר כי חיי תלויים בשליח - ברצותו מחיה וברצותו ממית. את דבריו הוא מסיים בתיאור פניו של האהוב: פניו ואורו כאור השמש בצאתה!

 

כאמור, משוררי ספרד העברית של ימי הביניים השאילו מוטיבים של חשק משירי החשק המקוריים לא רק אל שירי האהבה שבין ישראל לה' אלא אף אל שירי הידידות שבין אדם מישראל לחברו. כדרך זו עומד שיר הידידות שלפנינו: הוא נכתב כאילו הוא שיר חשק בין הדובר אל השליח האהוב, אך למעשה אין הוא אלא שיר ידידות שכתב המשורר אל ידיד ששלח לו איגרת והיא שימחה אותו עד כדי כך שנושאה, השליח, נדמה לו כאהובו.

 

  • הכותבת היא מרצה לשירת ימי הביניים ולשירה עברית חדשה במוסדות להשכלה גבוהה. המאמר נכתב בשיתוף עם אתר "הזמנה לפיוט", שם מתפרסמים פיוטים מיוחדים לחג השבועות.

 

בהכנת הידיעה השתתף יקי הפשטיין

 

קישורים ממומנים
 תגובה חדשה
הצג:
כל התגובות לכתבה שיר אהבה ישר לוורידים
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
חג שמח!
סחרוף
צילום: דודו אזולאי
ומוכיח. אלבום משותף
צילום: רונן פדידה
אדומי השפתות
עטיפת האלבום
ynet ספיישל