אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet

ביקורת

"שירים ליואל". לימבו מייסר עטיפת האלבום
"שירים ליואל". לימבו מייסר עטיפת האלבום
 
 
 
 
 
מדובר בהישג ספרותי כשם שהוא שירי, עם סיפור מסגרת וכותרות שירים שנראים כמו שמות פרקים ברומן פיוטי ודרמטי. זוהי גם נשמתו של ספר היסטוריה ישראלית, שכולל את תקופת המחתרות והקמת המדינה, עם הבלחות אידיאולוגיות ופוליטיות"
 
 
 
 
 
הסגנונות המוזיקליים מגוונים וכוללים וריאציות למוזיקה קלאסית, רוק, ג'אז, טנגו וגם ואלס רפאים. המוזיקה מצליחה להמחיש רגשות, כמו האימה המסויטת שנבנית באיטיות אינסטרומנטלית בשיר ''אם תלך לשם''"
 
 
 
 


אפליקציות תרבות לנייד שלך
 

אלבום משפחתי

"שירים ליואל", האלבום החדש של רונה קינן, הוא יצירת מופת והישג ספרותי באותה מידה שהוא מוזיקלי, עם סיפור מסגרת המבוסס על חייו ההולכים ונשמטים של אביה, עמוס קינן. ביקורת אלבום וביצוע בלעדי לשיר "אתה מתעורר"

תימורה לסינגר
פורסם: 21.05.09, 13:10

 

 

מה עושים עם יקירינו החיים המתים, שהם גם מתים חיים, תושביו המעורערים של לימבו מייסר? איך נושאים את השבירות המענה של קיומם הנקלש? להיכן מנתבים את האהבה? מה באשר לאשמה? איך נוגעים בהם מבלי למחוץ את הפתחים?

 

רונה קינן הצליחה. כנראה לא היתה לה ברירה. כאבה הפרטי נדחס בה ונמהל בנפש האומנית הגדולה שלה. ככה נוצר האלבום "שירים ליואל", שמתעד דמות בדויה, שסיפורה מבוסס על חייו הנשמטים של עמוס קינן, אביה של רונה. גם כשהוא מנותק מהקשרו הספציפי, מדובר באלבום חריג, שמתעלה מהפורמט המוזיקלי הבסיסי לרמה של יצירת מופת.

 

צילום ועריכה: אבי חי

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

קינן והלהקה בביצוע בלעדי ל"אתה מתעורר", לקראת מופע בכורה משירי האלבום בערב פתיחת פסטיבל ישראל, ה-24 במאי, באולם רבקה קראון שבתיאטרון ירושלים (צילום ועריכה: אבי חי)


זה מתחיל, מסתיים ומסתכם ב-15 השירים היפהפיים - 42 דקות בסך הכל - שמשרטטים חיים שלמים של אדם מלידתו, דרך ילדותו, נעוריו, גבריותו ועד עזיבתו האיטית את העולם, שנמשכת גם עתה. בחלק מהשירים קינן משתתפת בתפקיד בתו.

 

מדובר בהישג ספרותי כשם שהוא שירי, עם סיפור מסגרת וכותרות שירים שנראים כמו שמות פרקים ברומן פיוטי ודרמטי, למשל: "הבית האפור – יואל מקשיב לתקליט הישן", "אם תלך לשם – אזהרה נשלחה ליואל" ו"כשהקוצים היו קוצים – יואל רץ אל האור". זוהי גם נשמתו של ספר היסטוריה ישראלית, שכולל את תקופת המחתרות והקמת המדינה, עם הבלחות אידיאולוגיות ופוליטיות. והכל כתוב בעברית עשירה, שמתקיימים בה "אורלוגין", "אור עששית" ואנשים "טרוטי עיניים" ש"מצקצקים בלשונם" וזיקה לדקויות לשוניות כמו ב"קראנו לו יואל, במלרע ולא במלעיל" ("כשסנונית בישרה את בוא האביב").


קינן. החום שבה ממיס את המחיצות בינה לבין המאזין (צילום: יניב אדרי)

 

אבל "שירים ליואל" אינה רק יצירה כתובה. הצד המוזיקלי באלבום לא פחות מרגש ומסעיר מהצד המילולי, הלחנים של קינן מתעלים לרמת המילים, ולהיפך. השלמות שבאלבום מקורה בהפקה המוזיקלית הרגישה של אסף תלמודי, בעיבודים העשירים ועם זאת עדינים של יוני סילבר ובנגנים המובחרים, שכוללים את שניהם, את קינן וגם את אלי מגן, תמיר מוסקט, ערן ויץ ועוד. הסגנונות המוזיקליים מגוונים וכוללים וריאציות למוזיקה קלאסית, רוק, ג'אז, טנגו וגם ואלס רפאים. המוזיקה מצליחה להמחיש רגשות, כמו האימה המסויטת שנבנית באיטיות אינסטרומנטלית בשיר "אם תלך לשם".

 

לא נופלת למלכודות

כמה תבונה וזהירות נדרשות כדי ליצור אלבום מדויק שכזה. כה רבות הסכנות – להפריז, להציף בקיטש. אפשר היה לצרוח את התסכול המבעבע, להניע אותו בנגינה אלימה ולהתקומם במילים צורמניות. אבל קינן, מחובקת בהפקה העילאית, לא מועדת לאף מלכודת, ועם זאת מתמסרת במגעה.

 

זה האלבום השלישי של קינן, והוא עולה על קודמו, "עיניים זרות", שגם הציב רף גבוה במיוחד. קינן מתקדמת ומתפתחת כזמרת. בעוד שבאלבום הקודם היא חצצה את עצמה בשכבת כפור דקה ומאופקת, הפעם החום שבה מפשיר לחלוטין את השירים
וממיס ברגש את המחיצות שבינה לבין המאזינים. דרכן עוברים החסד והחמלה, אבל גם הסיוטים המפורטים: "אתה מתבונן בכתם קפה על שולחן במטבח. פתאום הוא גדל וממלא את החדר, זוחל על הקירות, שולח זרועות ארוכות וחונק אותך לאט" ("אתה מתעורר").

 

"שירים ליואל" הוא אלבום משפחתי, שספג לתוכו את "על דעת עצמו – ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן", הספר שכתבה במקביל נורית גרץ, אמה של קינן; אחותה של רונה, שלומציון קינן, איירה להפליא את העטיפה ואת חוברת השירים. זוהי מתנתה הלא ממומשת של בת לאביה, שנבצר ממנו להתענג מכך שהשירים שנועדו לו מבוצעים על ידי אחת מהזמרות הנפלאות ביותר של הזמר העברי.

 

"העצב אין לו סוף", נשרק המשפט הידוע בסוף השיר "אתה מתעורר", לאחר שבמהלכו קינן ביקשה לשנות את הגזירה. אין בכוחה של אף יצירה לכלות את התוגה הנצחית, רק למהול אותה ביופי שניזון מאהבה - כמו בשירים ליואל.

 

רונה קינן, "שירים ליואל", NMC יונייטד

 


תגיות: רונה קינן | שירים | עמוס קינן

 

תגובה לכתבהתגובה לכתבה   הדפסההדפסה  שלחו כתבהשלחו כתבה    שמירהשמרו כתבה  

 
 


 
חדשות
דעות
ספורט
כלכלה
צרכנות
תרבות ובידור
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
רכילות
וידאו
הוט
רשת
כלכליסט
משחקים
מקומי
קהילות
אינדקס
לאישה
לימודים
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

ynet מוזיקה. זמרים, להקות שיר השבוע, אלבומים, כל האמנים, כל המוזיקה
אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
לאתר הסלולרי
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
קטלוג אופנה
יחסים
קהילות
אנציקלופדיה
Israel News
ירוק
לאשה
דילים
כולסטרול
כלכליסט
בלייזר
Go
מנטה
משחקים
mynet
זולי הקיפוד
מוסכים
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
מחירון דירות
רכב חדש
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
מפות
עברית.evrit
מחירון שיפוצים
דירות חדשות

בית המערכות מקבוצת ידיעות אחרונותRealCommerce - ניהול תוכןTotal media - Interactive media technologiesApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"ם
as23-c  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©