ממזרח תיפתח הרעה. הכדורסל האירופי בסכנה
רק לפני שנה משכו הקבוצות הרוסיות את מיטב הזרים לליגה המקומית. הכסף של האוליגרכים חימם את כיסם, אפילו בקור הסיבירי. אבל עם פרוץ המשבר העולמי קפאו הברזים והקבוצות קורסות. משל למצבו העגום של הכדורסל האירופי הבלתי רווחי - צעצוע לעשירים. בקרוב אצלנו
רוסיה היא המדינה הגדולה על פני כדור הארץ (17,098,242 קמ"ר שטחה), ונמנית גם על הטופ-10 של המדינות המאוכלסות ביותר ביותר בעולם (כ-142 מיליון איש - מקום תשיעי בדירוג המדינות). בין סנט פטרבורג שבצפון-מערב המדינה, לוולאדיבוסטוק שבדרום-מזרח משתנים פני השטח אינספור פעמים וכך גם הלאומים והשפות המדוברות בגבולותיה - סלאבים, טטארים, אוקראינים וכו'. הכל מכל וכל.
בניגוד לרוסיה העצומה, ישראל היא מדינה בעלת שטח צנוע המשתרע על פני 22,072 קמ"ר (בלי עזה ויהודה ושומרון) המדורגת 152 מתוך 233 בסך הכל (כמו באולימפיאדה, מקום טוב באמצע, בלי סיכוי למדליה) ובמקום 97 בדירוג המדינות המאוכלסות (7.5 מיליון איש). לכאורה אין הרבה מה להשוות בין המדינות הללו. גם לא בכל הנוגע לכדורסל. ולמרות זאת, גם אצלנו צריך להיות מודאגים מהמשבר ברוסיה. לא ירחק היום שהוא יגיע גם לאירופה וגם אלינו.
גרבאחוסה מחימקי + נכבאר מדינמו = 9.4 מיליון ד' (dynamobasket.com)
רק בקיץ שעבר נראתה רוסיה כמו הענק המאיים ממזרח בנוף האירופי - לא רק בזירה הפוליטית בחסות ולדימיר פוטין, אלא בזירת הכדורסל בחסות חבריו האוליגרכים. הנבחרת של דייויד בלאט זכתה באליפות אירופה לאומות, צסק"א מוסקבה השלימה את כיבוש היבשת דרך היורוליג. עונה גשומה אחת גררה סחף אדיר בנהר וולגה שעלה על גדותיו וכך גם דינמו מוסקבה, חימקי, טריומף ליוברצי, אוניקס קאזאן, ספרטק פרימוריה ויתר קבוצות הליגה הרוסית.
בורסה או בורשט?
שימו לב לשמות שנדדו בשנתיים האחרונות למוסקבה ואף מעבר להרי אוראל, בואך סיביר. טרנס מוריס וזוראן פלאניניץ' בצסק"א, בושטיאן נכבאר, ג'נארו פארגו, ודאריוש לברינוביץ' בדינמו. קרלוס דלפינו וחורחה גרבאחוסה בחימקי. ננאד קרסטיץ' ובטריומף. מרקו פופוביץ', ומארק ג'קסון בקאזאן. אלו הן הקבוצות הגדולות. ומה עם הקטנות? פרד האוס ברוסטוב, סמואל קלנסי בסמארה, ג'ומיין ג'ונס באוראל גרייט, ליונל צ'אלמרס בסורגוט, קספארס קמבאלה ביניסיי.
ג'ומיין ג'ונס - באוראל גרייט? מי היה מאמין (Ural Great)
השחקנים הללו, מטובי הזרים בפוּל האירופי, עולים הרבה כסף. מיליוני דולרים. בחימקי למשל שברו את השוק עם דלפינו (4.5 מיליון דולר לעונה) וגרבאחוסה (4.7 מיליון ד') ודינמו לא נשארה הרבה אחריה עם נכבאר (4.7 מיליון) וחבריו. והכל הכל הגיע מהכיס של הבעלים - האוליגרכים. ברנשים מהמילייה התרבותי-כלכלי של ארקדי גאידמק. כולם רצו מיזמי ספורט כדי להתגאות בהם. וכולם הסירו ידיהם מהם כשפרץ לו המשבר הכלכלי משום מקום.
הרכבה ופירוק
היום, רק קצת יותר מחצי שנה אחרי סחרור הסכר-מכר האנושי ברוסיה, עומדת הליגה הרוסית על סף קריסה. ספרטק פרימוריה מוולאדיבוסטוק הודיעה כי בגין חוב לחברות התעופה לא תוכל יותר לנדוד למשחקי חוץ והורדה אוטומטית לליגת המשנה. אוניברסיטת סורגוט, סמארה (בה שיחק יניב גרין לפני כשנתיים), ואפילו אלופת העבר, אוראל גרייט פרם, הולכות בעקבותיה. דינמו גם היא ירדה מנכסיה, שיחררה את כל כוכביה וכך גם מאמנה בלאט.
ביקוב, לברינוביץ', יאבטוקאס ונכבאר. דינמו קורסת (dynamobasket.com)
קחו כדוגמא את אשר קורה בימים אלה בבית"ר ירושלים, שנבנתה במתכונתה הנוכחית על ברכיו של בעליה. רבים מבין אוהדי בית"ר ואחרים, אולי אפילו גאידמק עצמו, פינטזו על מותג חזק, נכס מניב ספורטיבית וגם כלכלית. אולם ברגע שהגביר סגר את הממטרה, נחשף הדשא הירוק בטדי כנטול שורשים. אותה אשליה נמוגה גם ברוסיה. הדשא שלהם לא יותר ירוק. לא מדולרים, לא מרובלים. אפילו צסק"א הגדולה תקצץ כשליש מתקציבה. אין ברירה, תאגיד 'נורליסק ניקל' צמצם תמיכתו.
צעצועים בידי האוליגרכים
"השינויים בצסק"א התחייבו", קבע כוכב העבר של הקבוצה סרגיי טרקנוב, ששימש לאחרונה כמנכ"ל ההתאחדות. "הספונסרים קיצצו בסיוע ונדרשה הסתגלות למצב החדש. המטרה החשובה כעת היא לא להגיע לפיינל-פור של היורוליג, אלא לשמר את מסורת המועדון ולתת הזדמנות לצעירים. הכדורסל לא הושפע מהמשבר יותר מאשר בענפי ספורט אחרים. הוא מגיב לעולם העסקי, אבל מצבו חמור יותר. באירופה, כדורסל לא יכול להיות רווחי. הכסף מגיע רק מהטלוויזיה.
אוהדים בפרם. אין הכנסות מכרטיסים (Ural Great)
"ברוסיה המצב עוד יותר גרוע. הצופים לא מביאים כסף, והכרטיסים לא נמכרים. הכל תלוי בדוד העשיר (מושל המחוז, בעלים פרטיים או חברות עסקיות). הטרנד הכללי הוא שהקבוצות הן בסופו של דבר צעצוע בידיהם של אנשים עשירים. יש כל מני עשירים - חלק רוצים קבוצה כדי להשתעשע בה, אחרים מעוניינים באחת כדי לתרום לחברה. אבל בלי הטלוויזיה, לא יהיה כסף". וכמו ברוסיה, כך גם למשל ביוון של האחים אגלופולוס (אולימפיאקוס) או אלו לבית ינאקופולוס (פנאתינייקוס).
"ברור שיש השלכות גם למשבר ולקיצוצי התקציב, אך זו לא הבעיה היחידה", הודה מנכ"ל אנדריי ואטוטין, אחרי שנדרש להיפרד ממאמנו, אטורה מסינה. "דווקא אחרי הזכייה ביורוליג אשתקד, היתה ירידה חדה בכמות הצופים. גם גופי השידור הראו פחות עניין במשחקים. כנראה שאין דרך אחרת לשרוד. הכדורסל מאבד את האטרקטיביות שלו לאוהדים וגם למשקיעים".
אנדריי אגישב. נשיא אוראל גרייט. קבוצה או צעצוע (Ural Great)
פתאום, האוליגרכים גילו כי הכדורסל אינו מעורר עניין אצל אוהדי הספורט הרוסים, שאינם מתרגשים גם ממאבקי הכבוד והיוקרה האישית. למרות הזרמת הכספים חסרת הפרופורציה בנעשה על הפארקט, היציעים הרעועים נשארו מיותמים. ההשקעה לא הניבה פירות ועם הגעת המשבר הכלכלי, גם הבזבזנים בספונסרים החלו להתקמצן. גם גופי השידור, שמעדיפים להשקיע בליגות הכדורגל וההוקי קרח התחרותיות והפופולאריות.
אז למה זה צריך לעניין אותנו?
או.קיי. לא נעים, אבל למה זה צריך להטריד אותנו? אולי כי ממש כמו שהמיתון הכבד בארצות הברית הביא להשלכות עגומות גם על המשק הישראלי, כך גם נרגיש בקרוב את השפעת הקריסה הממשמשת ובאה בליגת הכדורסל הרוסית. כבר השבוע פורסם כי ערוץ 10 נוטה לוותר על זכויות השידור של משחקי מכבי ת"א ביורוליג. עוד בשורה רעה לצהובים, שמתכוננים לקיצוץ בתקציב לעונה הבאה. הבעיה הזו נוגעת לכל הכדורסל האירופי.
נשיא דינמו ייבגני גומלסקי מארח את סרגיי צ'רנוב (dynamobasket.com)
"הליגה על סף קריסה", הזהיר נשיא ההתאחדות הרוסית סרגיי צ'רנוב, "העונה הבאה תהייה קריטית, לא רק ברוסיה, אלא באירופה כולה. אפשר לראות בבירור את המצב והוא משפיע על כל קבוצות היורוליג. כל שנותר הוא להמתין". להמתין למה? אולי לתשתית המתגבשת לליגה חדשה בחסות הבנק VTB.
אפילו בספרד, שרעשה בימים האחרונים נוכח סכום העברתו הבלתי מתקבל על הדעת של כריסטיאנו רונאלדו לריאל מדריד, לא ממש נלהבים מהנעשה בימים אלה בחזית הכדורסל. אמנם הליגה המקומית משגשגת, אולם נשיאה, אדוארדו פורטלה, יצא לאחרונה נגד היורוליג והתנהלותה כמודל ספורטיבי-עסקי - כזו המבטיחה לקבוצות המבוססות כרטיס כניסה חופשי לליגה האירופית.
שמעון מזרחי ומנכ"ל יול"ב ג'ורדי ברטומאו. יש בעיות (ראובן שוורץ)
"אנחנו מאמינים שכל קבוצה שמעפילה ליורוליג תעשה זו בדרך ספורטיבית", אמר בשבוע האחרון פורטלה, שמשמש גם כנשיא כבוד ליורוליג עצמה. "זה נוגד את עיקרון השוויוניות אם זה לא היה כך. לכל קבוצה בעולם צריכה להיות הזדמנות שווה. אנו רוצים שההכרעות יהיו על סמך ההישגים שלהם, לא הרקע הכלכלי. היורוליג במתכונתה הנוכחית פוגעת בליגות של המדינות".
מי שקורא בין השורות, בדברי פורטלה, או בחשבונות הבנק של קבוצות הכדורסל, מבין כי החלום של היורוליג להפוך לליגת האלופות נגוז. ודבריו מבטאים שאיפה להחזיר את הגלגל אחורה ולשוב למפתח השתתפות הנוגע להישגים של הקבוצות בליגות המקומיות בכל מדינה ומדינה. להחזיר את ההזדהות הלאומית מאחורי הקבוצות ולחזק את הקשר לקהילה.
ואטוטין מחתים את סוקולוב. הולכים עם הצעירים (cskabasket.com)
אם יש לכדורסל הרוסי תקווה, היא נובעת לא מבנק ה-VTB, אלא מבנק הכשרונות המקומיים. אלו שעלו לגדולה בשנים האחרונות בזכות "החוק הרוסי", שהוחל למזלנו גם בישראל. דמיטרי חובסטוב, טימופיי מוזגוב, אלכסנדר קאון, פאבל סרגייב ורבים אחרים קיבלו הזדמנות והם מהווים תחליף עתידי זול יותר לזרים. ובאופן די מובן, אטרקטיבי יותר עבור האוהדים המחפשים מישהו להזדהות איתו. היי...זה אפילו יכול לעבוד, כמו בסרביה למשל.
"ההנהלת הקבוצה הגיעה להחלטה: לבנות סגל חדש המבוסס על שני-שליש שחקנים רוסיים", הצהיר ואטוטין על המתווה החדש של צסק"א,
תחת המאמן החדש יבגני פשוטין, שכבר הספיק להצטייד בסנטר דמיטרי סוקולוב בן ה-24 מקאזאן. "זה לא מונע מאיתנו לשאוף למטרה הגבוהה ביותר. עכשיו יש לנו את הכלים לעשות כן. ברצלונה זכתה בליגת האלופות עם שבעה שחקנים ספרדים ומאמן מקומי".
זוהי גם התקווה של הכדורסל הישראלי, או כל מדינה אחרת ביבשת. הגלובליזציה נתגלתה בשנה האחרונה בשבריריותה ועלולה להביא על כולנו חורבן בבוא היום. בעסקים, כמו בכדורסל. לתלות בזרים יש מחיר יקר ובענף הכדורסל המתקשה לעמוד בפני עצמו, היא עשויה להיות הרסנית. ברוסיה, כמו בישראל. רעידת האדמה שם, תורגש בקרוב גם אצלנו. גלובליזציה. הנה לכם הקשר בין הענקית הגדולה ממזרח אירופה, לננסית מהמזרח התיכון.
לפנייה לכתב/ת 
