יש לכם מה להגיד? בואו, הבמה לרשותכם

הרעיון ל"רחבת דעות" התבשל אצלי כשנה לפני שהתחיל להפוך למציאות. הבעתי אותו במסגרת פרויקט שעשיתי בשנה ב' בלימודים, בו התעסקתי בתכנון רחבה ציבורית שהכילה מקומות פתוחים וסגורים לדיון ודיאלוג ומוסד שמטרתו לעסוק בכינון חוקה ופתוח להצעות ויוזמות הקהל הרחב.

הכתבה מלווה בכתוביות להנגשה לכבדי שמיעה (אלדד צידור ודייגו רוטמן)

 רחבת הדעות: הצצה להייד פארק הירושלמי

התחלנו את הפרויקט דרך ראיונות שעשינו בשוק בתקופה של יום העצמאות ה - 60 כדי לברר מה באמת אנשים רוצים וחושבים ולא רק מה הכתבים עורכים פנימה כשהם מלווים פוליטקאים בביקורים במחנה יהודה - לשמוע באמת את קול העם. אחר-כך התחלנו לגבש את המתכונת של הרחבה ובקיץ אשתקד ניסינו להתחיל ולהפעיל אותה.

לחופש הביטוי מתייחסים כאל מובן מאליו, כזכות שיש לכולם במדינה המתיימרת להיות חופשית ודמוקרטית כמו ישראל. המדינה במצב בעייתי התקציבים מנוצלים כדי לשמר את המצב ולא כדי להתקדם ולהתפתח, תחת תירוצים של בטחון ו''שיהיה רגוע יהיה אפשר''. בזמן שקונים עוד מטוסים, החינוך על הפנים, פערי המעמדות מחריפים ומעבר לכך שיותר ויותר אנשים רעבים, מובטלים ולא יכולים להעניק לעצמם ולמשפחתם צרכים עקרוניים כמו קורת גג, בריאות והשכלה היאוש והתחושה של הריחוק בין העם למקורות הכוח וההשפעה גוברת.

אני מאמין שהביטוי והכנות הם כלי בכדי לעורר שינוי ולקדם את מצבנו כפרטים וכחברה.

אסור לנו להסתפק במה שהפוליטיקאים והתקשורת מזינים אותנו. כל אחד פה בישראל יודע הכי טוב מה צריך ואיך. פעם בארבע שנים להטיל פתק לקלפי, עבור ברירת המחדל המועדפת, ואחכ להמשיך להתלונן ולהתבכיין זה לא מספיק.

קיומה של  'רחבת דעות' הוא צעד בדרך לדברים הללו. תביעה של הציבור להשמיע ולהישמע ולמימוש זכות בסיסית ששייכת לו. הביטוי הפומבי בלב הזירה הציבורית, במרכזה של עיר הבירה באמצע הדרך בין הכנסת לעיר העתיקה הוא כלי להעלאת מידע, תחושות, שאלות, מחשבות, רעיונות והשגות אל פני השטח, למציאת שותפים לדרך ולגיבוש קואליציה של איכפתיות ופעולה.

עם יום השנה לסיומה של מלחמת ששת הימים כדאי שנשים לב לתואות המלחמה שהפכה ושינתה את מצב המדינה בצורה מהותית. נהפכנו לכובשים ומדכאים של עם אחר, הזכות להתגונן ולקיים עצמנו לא מקנה לנו רשות לעשות כך. ירושלים המאוחדת בה אנו עומדים כרגע מעולם לא הייתה כה מפולגת ומסוכסכת. למי שחי במזרחה סדר יום ודאגות שונים כל כך מאלו של מי שחי במערבה. אני מתגורר בעיר הזו, במרחק הליכה מהבימה הזו, כבר ארבע שנים וחש שירושלים מייצגת את ישראל האמיתית על שלל גווניה וקהילותיה. מה שקורה בה יכול וצריך להיות דוגמה ומחולל לשינוי ברמה ארצית ואזורית.

"המירוץ אחר ההון וההישג האישי מחליש את כולנו"

קהל ירושלמי מקשיב לנואמים

אומרים שבמלחמה אין מנצחים, אומרים גם שהמנצחים כותבים את ההיסטוריה, כשאני מחבר את שני ההיגדים האלו אני מבין שהחשיבות של ההיסטוריה קטנה ואל לנו להתפס במה שקרה בעבר אלא להשקיע את האנרגיה בהווה ובעתיד - הם מונחים בידינו ויתרחשו לפי בחירתנו ומעשינו.

חייבים לכבד אחד את השני, לחיות ולתת לחיות, לאהוב לרעך כמוך, להשקיע בילדים ולטפח הסביבה ובעיקר לקחת אחריות ולהפסיק לחכות שיעשו בשבילנו מה שלא טוב לנו. להתנגד לאלימות ולא להעלים עין למול שחיתות, ניצול ודיכוי. חייבת להכתב חוקה שתאפשר לכל אחד לחיות על פי עקרונותיו ואמונותיו וללא חשש מאפליה.

המירוץ אחר ההון וההישג האישי מחליש את כולנו - אם לאחד מעשר טוב אז סך הכל רע, אם לתשעה טוב אז סך הכל  טוב וגם העשירי יכול להיות אופטימי ויש לו במי להעזר. חייבים לדאוג לחלשים, המוטו הוא לא צדקה אלא צדק. אני קורא לכולם לדרוש, ליזום ולפעול למען שינוי חברתי.

תודה גדולה חייבת להיאמר למנחים של הקורס 'אמנות ואקטיביזם במרחב הציבורי' במסגרתו 'רחבת הדעות' קרמה עור וגידים. ללאה מאואס ודייגו רוטמן (מקבוצת סלמנקה), איתן שוקר ואלדד סידור שהנחה וליווה את הפרויקט, שירי ברויאר שלי שביט, איתי עקירב והדר לונדון. לשותפות "אקדמיה קהילה", לבצלאל, ול"ארגון רוח חדשה" שמאפשרים לנו לפעול.  

• רחבת הדעות תתקיים מחר, יום שישי 12.6.  החל מ- 12:00. נושא האירוע הוא ירושלים - שלום, תרבות ודו-קיום וכל נושא שיבחר על ידי הנואמים. הרחבה ממוקמת בסמוך לשוק מחנה יהודה בכיכר מול קולנוע ''עדן'' הישן (מפגש הרחובות אגריפס, אבן ישראל וקינג ג'ורג'). כולם מוזמנים לשמוע ולהשמיע. לפרטים נוספים לחצו כאן.