מערה ענקית, ששימשה כמחצבה החל מתקופת בית שני ועד הכיבוש המוסלמי, נתגלתה בבקעת הירדן. המערה יוצאת דופן ומרשימה בגודלה וביופיה. אורכה כ-80 מטרים, רוחבה הממוצע 50 מטרים ועומקה כ-10 מטרים מתחת לפני הקרקע. המערה נתגלתה בסוף מרץ 2009, מזרחית למושב נעמה, במסגרת סקר הר מנשה, המתעד את השומרון, נחל עירון ובקעת הירדן במשך 30 השנים האחרונות.
הסקר נערך מטעם המכון לארכיאולוגיה, אוניברסיטת חיפה, ועומד בראשו הפרופ' אדם זרטל.
זהו סקר ארכיאולוגי-היסטורי הבודק ברגל, מטר-מטר, שטח של 3000 קמ"ר, 15% משטח ישראל. במסגרתו פורסמו עד עתה ארבעה כרכים בעברית ועוד שניים באנגלית.
המערה שנתגלתה שימשה כמחצבה, ונבדקת האפשרות שהיו לה שימושים נוספים, כמו מקום מסתור ומנזר. מתיאורים של מפות עתיקות, עולה כי האזור שבו נמצאה היה אתר קדוש ליהודים ולנוצרים בתקופה הביזנטית, מה שמוביל את החוקרים לשער שלאבנים שנחפרו בה נחשבו לאבנים קדושות ושימשו לבניית בתי כנסת וכנסיות ברחבי הארץ.
"אנו עומדים בהתחלת המחקר", אמר זרטל. "שינסה לקבוע באילו ערים שימשו האבנים מאזור המחצבות", אמר זרטל. "הדבר דורש מחקר משולב ארכיאולוגי-גיאולוגי, אך לפי כמות האבנים ניתן כבר לקבוע שמדובר במפעלי בניה גדולים, מבית שאן עד יריחו ומצדה ומארכילאיס ופצאליס עד ירושלים. "ריבוי צלבים וזיהוי כמקום קדוש מעלה את הסבירות שנמצא אבנים בירושלים, כעת מנסים לקבוע את סיפור המערה ולמצוא היכן היא מופיעה במקורות היסטוריים".
המערה נתגלתה בבדיקה יסודית רגלית של אזור מחצבות גדול מאוד ("א-סמרא"), שבו נערכה חציבה במשך מאות ואולי אלפי שנים. בחלקו הדרומי של מערך המחצבות נמצא פתח קטן בקרקע, שהוביל למערה. המערה בנויה מ-15 אולמות בגדלים שונים, שכל אחד מהם שימש כנראה לחציבה ואולי גם לשימושים נוספים. האולמות מרשימים מאוד ובקירות ניתן לראות חלק מאבני הבניה המוכנות להוצאה. גובה התקרה כרגע, לאחר שהמערה סבלה ממפולות רבות, 3-2 מטרים מעל פני הרצפה. נראה שבמקור היה הגובה 4 מטרים לפחות.
המערה נתמכת ב-20 עמודים יוצאי דופן בגודל של שני מטרים על שני מטרים בממוצע. העמודים הושארו בזמן החציבה לצורך תמיכה בגג. על העמודים והקירות פזורים עשרות סמלים, שנחרתו בזמן החציבה או אחריה. חלק ניכר מהם מתארים צלבים, ככל הנראה מהתקופה הביזנטית, אחרים מציגים אותיות וסמלים שונים, כולל מה שנראה כנס לגיונות רומי וכן מעין שמש גדולה, שהיא אולי גלגל מזלות ("זודיאק"). "אין ספק שחרותות נוספות תתגלינה כשהמערה תעבור תהליך ניקוי", אמר זרטל.
האתר אסתטי ויוצא דופן בגודלו, יופיו והענין שהוא עשוי לעורר. דרושה תאורה מסיבית כדי לראות את כל היבטיו. "אנו עובדים שם רק עם גנרטור גדול וכבל של 100 מטרים, כולל עשרות נורות. עד עתה מיפינו את המערה, מה שצרך הרבה ימי עבודה. כעת עוסקים במחקר הגיאולוגי, החרותות, המקורות ההיסטוריים ויעדי הבניה. המחקר יימשך עוד זמן לא מועט".
המערה נמצאת במקום שבו מופיע במפת מידבא (מפת פסיפס של ארץ ישראל מהמאות 6-5 לסה"נ שמקומה בעיר מידבא בירדן) מקום ששמו ביוונית "גלגלה, מקום 12 האבנים". שם זה מתייחס למסורת המקראית המתארת את כניסת בני ישראל לעבר הירדן המערבי - "וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן-הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל" (יהושע, ד', כ').
הזיהוי של הגילגל המקראי עם אותו מקום המתואר במפת מידבא הוא העברה מאוחרת של מסורת מקראית לתקופה הביזנטית. הקרבה לאתר הגילגל, מחזקת גם כן את ההשערה שהיה מדובר במקום קדוש ואכן, לא רחוק מהאתר נמצאו שרידים של שתי כנסיות. בתקופות שונות, הסביר זרטל, נהגו לחצוב אבני בנייה מאתרים בעלי מסורות מקודשות, מה שהעלה מאד את ערך האבנים ואפשר בניית אתרים כמקדשים וכנסיות. "יתכן מאוד, שגם כאן היתה מסורת כזאת, כעולה מהצלבים הרבים. אך הדבר עדיין לא הוכח".
