הרבה יותר מ"לוקה"
עשר שנים אחרי הביקור הקודם שלה פה, סוזאן וגה מגיעה לשתי הופעות ומדברת על חברות התקליטים שפיטרו אותה, הבלוג החדש שלה, הזיהוי שלה עם שני להיטים והזיכרון הכי חזק שיש לה מישראל
תחילת שנות האלפיים בחייה של סוזאן וגה היו לא משהו. חברת התקליטים שלה, A&M, בה היתה חתומה מאז 85', העזיבה אותה והיא התגרשה מבעלה הראשון. מעל לאלה היה אסון כבד בהרבה: אחיה הצעיר טים מת בגיל 36, מסיבוכי אלכוהוליזם.
ב-2007, אחרי שש שנות שתיקה, וגה חזרה, ונדמתה מאוששת: היא התחתנה מחדש (לגבר שהציע לה נישואין לראשונה ב-83') והוציאה את אלבום האולפן האחרון שלה, "Beauty And Crime" בחברת התקליטים "בלו נוט", שנודעת דווקא באלבומי הג'אז שהיא מוציאה.
האלבום, ענוג ויפה, החזיר את וגה למחוזות האקוסטיים המפורסמים כל כך שלה, למרות שבעבר הוכיחה את יכולותיה במחוזות האלקטרוניקה והסאונד התעשייתי באלבום המצוין "99.9Degrees". ב"Beauty" היא מערבת בין ההווה לעבר, ומשלבת איזכורים למפורסמים מנוחים כמו אדית' וורטון, פרנק סינטרה ואווה גארדנר. וגה מתכוונת לבצע כמה משירי האלבום בהופעה, אבל אל תדאגו, היא מבטיחה גם שלל להיטים ישנים. כן, גם ההוא.
מתברר כי וגה נוטה להגיע אלינו באינטרוולים קבועים. לראשונה היא הגיעה ב-89', לשתי הופעות בקיסריה, אחר כך שבה ב-99' להופעות בסינרמה. עכשיו היא שוב בדרכה אלינו, במסגרת סיבוב הופעות חדש, וכאן היא תקיים שתי הופעות בהיכל התרבות שבתל אביב, שתיהן ב-19 ביולי.
את עומדת לפתוח בסיבוב הופעות באירופה. אחרי כל כך הרבה שנים, יש עדיין פרפרים בבטן?
"כן, בהחלט. אני אף פעם לא לגמרי בטוחה אילו שירים נבצע, איך נעשה אותם ואילו עיבודים יהיו כדי שעדיין יהיה מעניין לקהל".
וגם לך.
"לי אין בעיה לחזור לשירים הישנים. אני אוהבת לבצע אותם, וגם את החדשים, כמובן".
אחד מהחדשים הוא טרי ממש: השיר "The Man Who Played God", מתוך הפרויקט המשותף המסקרן של המפיק בעל ידי הזהב דיינג'ר מאוס ושל מארק לינקוס מ"ספארקלהורס", שכולל, מלבדה, גם הופעות אורח של איגי פופ, דיוויד לינץ' וכמה מטובי אמני האינדי של התקופה. "בדיוק מצאתי את הדרך לבצע אותו עם הרכב הנגנים הנוכחי, שיהיה איתי על הבמה בסיבוב ההופעות", היא אומרת.
איך נוצר הקשר ביניכם?
"פגשתי את דיינג'ר מאוס ב-2004. בדיוק למדתי להשתמש ב-News Alert של גוגל, אז הכנסתי את השם שלי ואחד הדברים הראשונים שקפצו שם היה ראיון עם דיינג'ר מאוס, שם הוא סיפר על הרמיקס שעשה ל-'Tom's Diner', אז שלחתי לו אימייל ונפגשנו ובסוף הפכנו לידידים.
"לפני כמה שנים הוא שלח לי טראקים שיצר עם ספארקלהורס וביקש שאכתוב מילים לאחד השירים ואבצע אותו. מילאתי את חלקי ושלחתי להם. עכשיו זה יוצא. טוב, לא בדיוק יוצא. אנשים יכולים לשמוע את זה באתר של NPR, אבל הייתי שמחה אם זה היה נמכר באופן מסודר".
הפרויקט המדובר נתקל בבעיות מול חברת התקליטים EMI, שסירבה להוציא אותו בגלל עניינים משפטיים. בתגובה הציעו דיינג'ר מאוס ולינקוס להוריד את האלבום בחינם ולרכוש רק את העטיפה ודיסק ריק לצריבה. אפשר לראות שוגה לא ממש משתגעת על תאגידי המוזיקה, ועל EMI בפרט. עד מהרה מבינים גם למה.
איך קרה שהגעת ל"בלו נוט"?
"האמת היא שמאז גם הם הספיקו להעיף אותי מהלייבל, כך שזה לא הסתדר כמו שחשבתי, כי קיוויתי שאמצא שם סוף סוף בית. זה קרה למרות שהאלבום האחרון שלי הצליח, נמכר בכ-100 אלף עותקים וזכה לביקורות מעולות. כש-EMI השתלטו על הלייבל, זה נתן את האות להיפרד ממני. כך ש-EMI לא אחראית רק לבעיות בהפצת האלבום של דיינג'ר מאוס, היא גם זו שזרקה אותי.
"התגובה שלי לכך היא שבשנה הבאה אוציא מחדש את כל הרפרטואר שלי בעיבודים חדשים, אקוסטיים. אני עכשיו בדיוק באמצע הדרך של ההקלטות. מתברר שזה לא תהליך קשה מדי, כי הרכב הנגנים בסיסי מאוד. לפעמים אני מוסיפה טיפה צ'לו, או גיטרה נוספת, אבל סך הכל זה די אני והגיטרה. מופשט ואינטימי".
זה בטח אתגר יותר גדול עם המוזיקה המעט יותר רועשת שהוצאת.
"באופן מפתיע, מצאנו לאורך השנים דרכים לבצע את שירי האלבום '99.9Degrees' בהופעה: 'Blood Makes Noise', למשל, זה רק אני והבסיסט. זה עובד טוב בהופעות. בישראל נבצע את זה ככה, בתוספת גיטריסט.
וגה. "קיוויתי שאמצא ב'בלו נוט' סוף סוף בית" (צילום: Gettyimages)
"את ההקלטות המחודשות אני מתכננת להוציא באפריל הבא, שאז ימלאו 25 שנה לצאת אלבום הבכורה שלי. כך אני מחזירה לחברות התקליטים הישנות שלי. אני אוציא את זה בלייבל משלי, עם איזה מפיץ שרק ירצה".
לאחרונה את כותבת בבלוגים של ה"ניו יורק טיימס". את מגלה שזה מגביר מחדש את הפרופיל הציבורי שלך?
"הכתיבה ממשיכה לשמור את הפרופיל הציבורי שלי, ולא צריכה להעלות אותו מחדש. אמנם הבלוג המוזיקלי כבר לא מפורסם, אבל עכשיו התבקשתי לכתוב עבור בלוג הספרים, כך שזו חוויה חדשה לכתוב לצד מבקרים ספרותיים. אני אוהבת לכתוב בלוגים. זו חוויה חדשה ונהדרת".
לפני שנה כתבת פוסט על הלהיט שלך "לוקה" ועל האמביוולנטיות שאת חשה כלפי העובדה שמזהים אותך – באמריקה כמו בישראל - בעיקר עם שני להיטי ענק, למרות שיש לך הרבה להיטים אחרים.
"למרות ש'לוקה' ו'Tom's Diner' הכי זכירים מבין השירים שלי, אנשים עדיין מופתעים כשהם באים להופעות שלי ומגלים שהם מכירים עוד שירים, כמו 'Caramel', 'The Queen and the Soldier' ו'Marlena on the Wall'. למרות שיש לשניהם חיים משל עצמם, אלה עדיין יצירות שלי. ל'לוקה' היתה אמירה חזקה בשעתו, ו-'Tom's Diner' מוקסס שוב ושוב, והם בעצם המפתח שלי לטייל בעולם ולמשוך אליי קהל גדול יותר".
סיבוב ההופעות יביא אותך למקום שטרם ביקרת בו?
"רק מקום אחד, רומניה. זה יהיה נהדר, כי לאבא של הבת שלי (בעלה לשעבר, המפיק מיטשל פרום) יש שורשים רומניים ורוסיים, כך שלבת שלי רובי, שהיא כמעט בת 15, יש דם רומני".
היא תצטרף אלייך למסע?
"לא הפעם, היא במחנה קיץ. היא שרה קולות רקע באחד השירים באלבום האחרון. היא מוזיקלית מאוד, יכולה לקרוא תווים, בניגוד אליי, ולנגן בפסנתר, והיא מבלה הרבה באולפן עם אבא שלה".
פרסמת לאחרונה מחדש ראיון שלאונרד כהן קיים איתך ב-92'.
"כן, זה היה ראיון לצרכי פרומו שיזמה חברת התקליטים ונשלח לעיתונות ולרדיו. פרסמתי אותו עכשיו אחרי שראיתי את המופע הנהדר של לאונרד כאן ברדיו סיטי בניו יורק. הקסם הישן שלו נוכח יותר מאי פעם וההופעה הנוכחית היא זיקוק של כל מה שעשה עד כה. האמת היא שרק אתמול בישרו לי שהוא ביקש שאבוא להתארח בהופעה שלו באנגליה ב-11 ביולי. נכנסתי לאקסטזה. מה גם שזה יום ההולדת ה-50 שלי".
מזל טוב. יהיה לך זמן להסתובב בישראל?
"בטוח. אני זוכרת קצת מישראל. מהביקור הראשון אני זוכרת בעיקר את ירושלים והכותל המערבי, ובמיוחד את זה שהמרצפות היו חלקלקות ומבריקות מרוב הפסיעות שהלכו עליהן לאורך כל השנים. מה שעוד חרות לי בזכרון היו הילדים שראיתי שם. היה ילד אחד, אולי בן תשע, עם פנים מאוד מבוגרות ועם ארשת של גבר מבוגר. הוא כל כך הרשים אותי, שכתבתי עליו ביומן שלי".
