דרך ארץ קדמה לחרטא

את החילונים לא מעניינים הניואנסים שבין הרב שרלו לרב שפירא בסוגיית "רווקה שעוברה בישורת האחרונה", ואף הומו או לסבית שנולדו במשפחות שמחוץ למגזר לא יעשו שאלת רב בנושא "לסבית לכתחילה והומו בדיעבד ובתנאי שלא יממש כלל", על כן אנו צריכים להניח שהדיון כולו הוא לכבודנו, מי שזה כן מעניין אותו, לפחות תיאורטית.

ובכן, האם הרב שפירא השתמש בביטוי "ניאו-רפורמה" כטריגר פרובוקטיבי רק על מנת להתכבד בקלון חברו? האם הרב שפירא בסך הכל לוקה בפוביית המדרון החלקלק? אני מאמינה שלא. אני מאמינה באפשרות שזה לא רק בכאילו.

אני מאמינה ומקבלת לכתחילה את ההבדלים המכוננים בין גישות הרבנים לסוגיות הלכתיות והשקפתיות. אני, ואני מניחה שכמוני עוד מבוגרים, מבינים שיש פה חילוקי דעות ענייניים, לגיטימיים. אפילו בעניין "מי שלימד במוסד קונסרבטיבי לא יוכל ללמד במוסד אורתודוכסי" ואפילו בעניין מטרות העל של "קולך". לגיטימי.

אבל מה עלולים להבין צעירים ומחפשי ה"אמת אחת"? אם לא עומד שם מבוגר רציני לתווך להם בכנות את ה"ניאו-רפורמה" וכל מה שהיא מבטאת בעולמו של הרב שפירא, אין סיכוי שהם יכולים ללמוד משהו טוב מהמהומה הגדולה שפרצה דווקא בשבוע שחל בו י"ז בתמוז.

כי הדיון, מהרגע הראשון כמעט, הוא כבר לא ענייני, הוא כבר לא רק בין הרבנים, הוא בטוקבקים ובין "מחנות" וחסידים שוטים ואלימים משני הצדדים, וכאלה (על אף שהם נושאים בתואר רב-דוקטור) שמוכרחים להתבטא בנוסח "אם לא למעלה מזה". דיון הוכתם במה שתלמידי חכמים תמיד הצטיינו בו - מחלוקת שאינה לשם שמים. וגם הפגנת לימוד בגן שעל-יד ישיבת רמת-גן היא לא תיקון, אלא המשך הקלקול. וחבל.

חבל כי כל סערה כזאת מעוררת - בעיקר אצל הצעירים אבל לא רק - את התחושה העיקרית שבעצם הכל חרטא. לא יכול להיות שתורה מן השמים, וככה זה נראה ונשמע. והנה, איבדנו עוד כמה (עשרות? מאות? אלפים?) צעירים מבולבלים שנמאס להם כבר ממה שנראה להם כחרטא. ובצדק. ככה רבנים מתווכחים ביניהם? ככה תלמידיהם נוהגים זה בזה? אם זה נראה חרטא, נשמע חרטה ומרגיש חרטא - זה חרטא.

אין צורך בפיוס

אני לגמרי בעד מחלוקות, בעד פילוגים אידיאולוגים ופיצולי פיצולים - רק ככה מתרחבות האפשרויות והבחירות מצד אחד, ומצד שני רק ככה אפשרי מה שהדור הצעיר שלנו עושה אינטואיטיבית כל כך טוב. עם כיפה, בלי כיפה, הקשר שלהם עם ריבונו של עולם לא עובר דרך הרבנים. לכן, לטעמי, אין שום צורך ב"פיוס", להיפך, יש צורך בחידוד ההבדלים, בדיוק ממוקד במה שהוא שונה ובלתי אפשרי לגישור. טשטוש רק יגביר את הבלבול, את התחושה שיותר ממה שמפחדים הרבנים מהמדרון החלקלק הם מפחדים מלנהל מחלוקת לשם שמים, בכלים של יראת שמים.

.

בסופו של דבר יהיו אלה תלמידי הרב שרלו שיעשו את האקסטרה מייל הזה. שלא יחכו לישורת האחרונה דווקא של רווקות על-מנת להרות, שיאפשרו לאישה שזה חשוב לה לקדש הדדית את חתנה, שבדורם נשים תפסוקנה הלכה ולא רק תלמדנה תורה לשמה וכו' וכו'. ותלמידי הרב שפירא יעמדו במקום שעומד היום הרב שרלו. דרך העולם היא. בינתיים כדאי לזכור שדרך ארץ קדמה לחרטא. סליחה, לתורה.