אמש התפרעו מאות חרדים בירושלים
במחאה על מעצרה של האם החשודה כי הרעיבה את בנה,
בטענה כי כי האישה היא אם מסורה וחפה מפשע. מצלמות בית החולים, עם זאת, תיעדו מציאות שונה לגמרי, וחיזקו את חשדות הצוות הרפואי: האישה לוקה בתסמונת "מינכהאוזן באמצעות שליח".
פרשת ההתעללות נתגלתה
בפברואר השנה, כשילד בן שלוש הועבר להדסה עין כרם כשהוא סובל מהרעבה חמורה ומשקלו שבעה ק"ג בלבד - משקל התואם תינוק בן חודשים ספורים. הרופאים תארו את מראו הקשה כגוף התלוי על "רגלי גפרורים". במהלך אישפוזו נכשלו הנסיונות להאכילו באמצעות צינור הזנה (זונדה). תת המשקל של הפעוט היה כה חמור עד שהוביל גם לנשירת שיער.
הצוות המטפל, שחשד בהתעללות ובניסיונות האם לחבל בטיפול בבנה, הביא להתקנת מצלמות מעקב. הם נחרדו לגלות כי האם ניתקה את צינור ההזנה שחובר לבנה ואף החדירה לצינור חומרים לא ידועים. האבחנה, שכבר חשדו בה בעבר, קיבלה משנה תוקף: לאם תסמונת "מינכהאוזן באמצעות שליח".
אין זו הפעם הראשונה בה מתגלים בישראל הורים הלוקים בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח, בה ההורה הלוקה בתסמונת מטרטר את ילדו לבדיקות מיותרות, אישפוזים ממושכים בבתי חולים שונים, פוצע את הילד או מחדיר לגופו חומרים רעילים. המטרה: לזכות בתשומת לב הצוות הרפואי. להבדיל מתסמונת מינכהאוזן הרגילה, קורבנות תסמונת
| ילדים הם הקורבנות הנפוצים ביותר של התסומנת. האם בביהמ"ש (צילום: דודי ועקנין) |
מינכהאוזן פדיאטרית - המכונה גם "מינכהאוזן באמצעות שליח (Munchausen by Proxy) - הם דווקא ילדים. במקרה זה, ההורה הלוקה בתסמונת פוגע בילדו, ומביא אותו לבדיקות, הדמיות וטיפולים שלא לצורך, במטרה לאישפוז ממושך ככל האפשר.
בשנת 2006 נעצרה אישה בת 35 בחשד כי הזריקה לבתה בת השנתיים חומרים מזהמים, שגרמו ככל הנראה לזיהומים ועלייה בחום הגוף. היא נעצרה לאחר שתועדה במצלמה נסתרת בבית החולים בו אושפזה בתה. את החומר הזריקה האם באמצעות צינורית עירוי שהיתה מחוברת לילדה באופן קבע.
שנה קודם לכן עצרה משטרת פתח תקווה תושבת אילת בת 35 בחשד שהרעילה את בתה בת השנה וחצי בתרופה "אקמולי". אנשי הצוות הרפואי של בית החולים שניידר פנו למשטרה לאחר שהתינוקת הובהלה לבית החולים בפעם השניה עם בעיה בכבד. בדיקות הדם הראו כי בדמה של הפעוטה רמות גבוהות ורעילות של "אקמולי" שגרמו לפגיעה בתפקוד הכבד.
לפני כמה שנים אושפזה ילדה כבת 10 לאחר שלדברי אמה סבלה מדימומים חוזרים בשתן. הבדיקות אכן אישרו נוכחות של דם בשתן. לאחר שאושפזה, עקב הצוות הרפואי אחר אמה ולאחר חקירה התברר כי האם פצעה את איבר מינה של בתה וגרמה לה לדימום.
היה זה הברון פרידריך הירונימוס, אשר נהג לטייל ברחבי העולם ולהתפאר בסיפורי בדיות, שעל שמו נקראה "תסמונת מינכהאוזן" ב-1951. עד היום לא ברור מהו הגורם לתסמונת, אולם חלק מהלוקים בה סובלים גם מהפרעות נפשיות שונות, ובהן הפרעת אישיות גבולית המתאפיינת בראיית העולם כ"שחור או לבן", התפרצויות זעם וחוסר יציבות.
המחזה הקלאסי של חולי מינכהאוזן הוא מעבר מרופא לרופא, מבית חולים לבית חולים, כשהם מצויידים ברשימה אינסופית של תלונות וסימפטומים לכאורה. חלק מהחולים מזריקים חומרים מזיקים ורעילים, כדי לגרום למחלה. הם עשויים להזריק
לגופם תמיסות מזוהמות, לפצוע את גופם עד לדימום ניכר, להרעיב את עצמם או לגרום לחבלות קשות - הכל לשם האישפוז, הבדיקות והטיפול התרופתי.
מרבית החולים לומדים היטב אודות המחלה בטרם יציגו אותה לצוות הרפואי. הם בודקים כיצד ניתן להתחלות בה, ומהן הפעולות הרפואיות הדרושות. הם ינסו בכל מאודם לשכנע את הצוות הרפואי כי הם אכן סובלים ממחלה קשה, רק כדי לעבור עוד ועוד פרוצדורות רפואיות.
מרבית הצוותים הרפואיים אינם מצליחים לזהות תחילה כי המדובר במינכהאוזן. החולה המתחזה עובר בדיקות רבות, לרוב ללא כל ממצא ברור, עד שהאפשרות למינכהאוזן אכן עולה על הפרק. עם זאת, ישנם כמה רמזים שיכולים לעורר חשד כמו אישפוזים מרובים מידי שנה, לרוב בבתי חולים שונים, כשהם משוחררים ללא אבחנה ברורה, תוצאות חריגות בבדיקות והדמיות, ידע רב ברפואה, ילד שמצבו משתפר כשההורה אינו לצידו, או מקרי מוות ומחלות מסתוריות שלא פוענחו במשפחה.