לשים את ה"ניאו-רפורמה" על השולחן

דבריהם החריפים של הרב שפירא והרב זיני בעניין מגמות "ניאו-רפורמיות" המתפתחות בציבור הדתי ומסכנות אותו, מעוררים מחשבות בעלות רלוונטיות מיוחדת בימי בין המצרים.

סערת החרד"ל

ידועים הם דבריו של הנצי"ב מוולוזין בהקדמתו לפירוש לספר בראשית בדבר המצב החברתי שהביא לחורבן הבית, על-פי דברי חז"ל. לדבריו, אנשי בית שני היו "צדיקים וחסידים ועמלי תורה... אך לא היו ישרים בהליכות עולמים... וחשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורוס", וזה מה שהביא לדעתו לחורבן הבית.

הנצי"ב מכנה תופעה זו "חוסר ישרות". נראה כי היושר הבסיסי הוא שלא ליחס לזולתך מגמות רעיונות ותיוגים, שעל פי טענתו אינם בו. הרב צבי יהודה זצ"ל, ששב והדגיש את דברי הנצי"ב הללו פעמים כה רבות, יותר מרמז לכך שכוונתו לחלק מעסקני הציבור החרדי המתאפיין בפסילה מוחלטת הכרוכה לא אחת בסגנון משתלח של כל מי שעובד ה' שלא על פי דרכם.

לצערי ולכאבי נראה לי שדבריהם של הרב שפירא והרב זיני מיקמו אותם בדיוק באותו המקום. גם ההכתמה הגורפת וגם הסגנון הפוגעני, המערער את הלגיטימיות הדתית של רבנים ואנשים הסבורים אחרת מהם, מתאימים לדרכי ההתבטאות החרדית ולא לאנשי השיח האמור להיות מקובל במעגלי הציונות הדתית.

עם זאת, נראה כי יש חשיבות רבה לעצם הדברים מבחינת תוכנם, כאשר הם מציפים מעל פני השטח את הוויכוח האמיתי הקיים גם בין רבנים בציונות הדתית. לא נכון יהיה לטשטש בטיעוני הבל את חילוקי הדעות החריפים והעמוקים בין שני הזרמים. שאלות כמו מעמד האישה על-פי ההלכה, היחס לאחר בכלל ולמיעוטים בפרט, ועוד סוגיות רבות שאכן שנויות במחלוקת בציבור הדתי ובין רבנים שונים בתוכו.

דומני כי שורש המחלוקת בחלק גדול מן הנושאים נעוץ בסוגיית משקלו של המוסר האנושי והטבעי בעבודת ה' ובפסיקת ההלכה. הגישה החרד"לית טוענת בתוקף שמוסר התורה או "המוסר האלוקי" דוחה על הסף כל טיעון של מה שנראה כעוולה, עיוות או מצוקה ע"פ המוסר הטבעי. הלכה זו הלכה, ואין להתרגש יותר מדי מן הטיעונים ה"מוסריים" שחלקם פרי באושים של תרבות מערבית קלוקלת.

לעומת זאת, הגישה המכונה אורתודוכסיה מודרנית טוענת בתוקף לא פחות בזכות מעמדו של המוסר האנושי הטבעי האוטונומי בעבודת ה' ובשיקולי ההלכה, ברוח דברי הראי"ה קוק זצ"ל "אסור ליראת שמים שתסתור את המוסר הטבעי של האדם". אשר על כן, אנשים בעלי גישה זו מתאמצים ליישב את דבר ה' המתבטא בהלכה עם המוסר האנושי הטבעי, מתוך הכרה שהתורה באה לרומם את המוסר הטבעי ולא לעוקרו.

קודם יהודים או קודם בני אדם?

בשפה אחרת, ומהיבט שונה, השאלה היא האם אנו קודם בני אדם ועל גבי זה הננו יהודים עובדי ה' ושומרי הלכה, או שהיותנו יהודים הלכתיים

הופכת לבלתי רלוונטית את היותנו בני אדם החיים בזמן ובמקום מסוים. הבדל משמעותי נוסף בין הגישות השונות הינו היחס לתרבות הכללית ולחלקים היפים שבאוצרות הרוח והחכמה של אומות העולם, ומתוכו כמובן היחס לדרך החינוך בכלל וללימודי חול בפרט.

נראה לי כי טוב נעשה אנו הרבנים, אם נעלה את הסוגיות המשמעותיות הללו על השולחן לדיון ציבורי פתוח וגלוי, אך בדרך ראויה ומכובדת שאין בה עלבונות והכפשות. בדיון שכזה יוכל הציבור הדתי הרחב להיחשף באופן בהיר למקורות ולטיעונים השונים ולהגיע להכרעותיו בדרך מושכלת יותר.

• הרב יהודה גלעד הוא ראש ישיבת מעלה גלבוע ורב קיבוץ לביא. שניים מראשי הישיבה הנוספים של הישיבה ישתתפו היום (ד', 19:30) בערב לימוד מול ישיבת רמת גן.