איך אומרים "ריבית" בערבית? תקראו ב"מאלקום"

מערכת "מאלקום" שוכנת במשרד קטן עם שני חדרים במרכז שפרעם. הכותבים המעטים הם פרילנסרים ומתנדבים, הציוד מינימליסטי, אך הירחון מצליח לסקר מגוון גדול של תחומים ולהימכר לקהל של 15 אלף קוראים, מנויים ורוכשים בנקודות מכירה בכל יישוב ערבי בישראל. השבוע עומדת המערכת להשיק אתר אינטרנט - בינתיים, אתר סטאטי שיציג את הגיליונות הקיימים.

"היינו רוצים אתר אונליין שיביא עדכונים כלכליים בערבית, כמו בעיתונות העברית", אומר בילאל זהרה, כתב ההיי-טק של העיתון ומייסד האתר, "אבל בינתיים אין לנו כסף לכך".

העורך הראשי של הירחון הוא העיתונאי מטאנס שחאדה, אבל "מאלקום" הוא פרי החזון והיוזמה של איש העסקים באסל ג'טאס המשמש כיום כיו"ר שלו. ג'טאס (53), מהנדס סביבתי במקצועו, היה בעבר יו"ר אגודת הגליל - ארגון העוסק במחקר רפואי וסביבתי המשמש כמעין חממה טכנולוגית למדענים ערבים, וכיום הוא עובד כיועץ לבתי השקעות וחברות סטארט-אפ.

"הפריע לי שאין עיתון כלכלי ערבי בישראל", הוא מספר, "ראיתי איך צמחה העיתונות הכלכלית במגזר היהודי ב-15-20 השנים האחרונות, במקביל לצמיחה הכלכלית. אנחנו הגענו בזמן מושלם, עם ההתעוררות, הצמיחה והעניין הגובר בכלכלה בחברה הערבית. אני מזהה דרישה גוברת והולכת למוצר כמו שלנו".

"עובד בסופר בשפרעם וקונה פוטים במעו"ף"

עיתונים כלכליים מיועדים לציבור אמיד ומתוחכם, כזה שמחפש יעדים להשקיע בהם את הונו הפנוי. בשיחה עם כתבים ועורכים בעיתון, נדמה כאילו הציבור הערבי עובר מהפיכה שלמה ונחשף בהמוניו לשווקים הפיננסיים.

"בשבוע שעבר הלכתי לסופר שליד המערכת לקנות קפה", מספר שאדי בחוס, יועץ השקעות המשמש כעורך מדור שוק ההון בירחון, "פתאום ניגש אלי בחור בן 18 שעובד שם ושאל: 'תגיד, מה קורה עם המעו"ף? הסתכלתי עליו בפליאה ושאלתי אותו, מה לך ולמעו"ף? והוא ענה אני בפנים, אני קניתי פוטים נגד המעו"ף. נזכרתי במקרה שקרה לי בשנת 94', כשהגעתי לבנק וביקשתי לקנות מניות של טבע, והפקיד התקשר לאמא שלי כדי לקבל אישור, כאילו ביקשתי לקנות נשק או סמים".

אבל הצצה אל תכני הירחון מראה כי תכניו נטועים היטב במציאות הכלכלית הקשה שבה חי המגזר הערבי. בכל גיליון ניתן למצוא כתבות בנושאים כלכלים חברתיים כמו מצב שוק התעסוקה או חוק ההסדרים. "70%-80% מהתוכן בירחון נוגע להתרחשויות כלכליות הנוגעות למגזר הערבי בישראל, יחד עם תמונת מצב של הכלכלה הישראלית והכלכלה הגלובלית", אומר נביל ארמלי, שותפו של ג'טאס בבעלות על הירחון,

"שתי כלכלות: יהודית וערבית"

"אנחנו פטורים, בגדול, מלהתעסק במאקרו-כלכלה ומדיניות כלכלית, אנחנו לא נשפיע על בנק ישראל", אומר שחאדה, "המשימה שלנו היא להשפיע ולשנות את ההתנהגות הכלכלית בחברה שלנו. היום יש במדינת ישראל שתי כלכלות: יהודית וערבית". 

"הקדשנו גיליון שלם למשבר הכלכלי, עם דגש על הזווית המיוחדת של המגזר הערבי וכיצד המשבר משפיע עלינו", מוסיף ג'טאס, "האגדה אצלנו מספרת שאם אין לנו חברות שנסחרות בבורסה אנחנו לא נפגעים, כאילו לעניים אין את כאבי הראש של העשירים. אבל גם אנחנו, כמו כולם, חשופים לפגיעות של המשבר, אם זה בקרנות הפנסיה וקרנות הנאמנות שאנחנו חוסכים בהם, ואם באבטלה בתעשייה המסורתית, שחלק גדול מכוח העבודה שלה הוא ערבי".

"המגזר הפרטי מפלה לא פחות"

"זוהי שאלת חובה שעולה בכל ראיון", מספר זהרה, "אנחנו שואלים אם הם מעסיקים ערבים? אם כן, כמה? ואם לא, מדוע? והתשובה זהה תמיד: הם אומרים שהם מעסיקים עובדים על סמך הכישורים שהם מחפשים. אבל מעניין שכמעט אף עובד ערבי אינו עונה על הכישורים הללו".

ג'טאס: "אנחנו רגילים לשמוע התקפות של חברי הכנסת 'שלנו' על המגזר הציבורי, אבל המגזר הפרטי מפלה אותנו לא פחות. הייתי מצפה, למשל, מאיש עסקים בסדר גודל של נוחי דנקנר שיקים חברת השקעות אחת עם פוקוס על המגזר הערבי". 

אנשי מערכת העיתון בישיבה (צילום: יהונתן צור)

"יחד עם זאת, אני מרגיש שבנקודת הזמן הזאת יש שינוי. עופרה שטראוס מתבטאת בעניין, וירון זליכה הקים מכללת היי-טק למגזר הערבי, ואפשר לתת בתור דוגמא מעודדת את חברת ההייטק גליל סופטוור, שהקימו אנשי עסקים יהודים, שהמנכ"ל שלה ורוב העובדים שלה הם ערבים. זוהי דוגמא לאנשי עסקים יהודים שבאו ועשו לשם הכסף מבלי לחשוב ערבים או יהודים".

"חוששים להיות חלק מהנורמליזציה"

לצד הביקורת המוכרת, יש לצוות הירחון גם ביקורת על החברה הערבית עצמה. הם מזהים לא מעט חסמים שמעכבים את אנשי העסקים הערבים, וסבורים שאלה יוכלו להרגיש שווים לעמיתיהם היהודים רק כשיתגברו על אותם חסמים. "התפקיד שלנו הוא להפיל את החסמים הללו", אומר ג'טאס, "חשוב לנו לחנך ולעודד ליזמות עיסקית או תעשייתית, כדי לייצר מקומות עבודה. לא רק לייבא סחורות, תחום שבשנים האחרונות חל בו מהפך, אלא לעודד גם ייצוא, לעודד אנשי עסקים ערבים לפרוץ את תקרת הזכוכית".

ג'טאס: "אנשי עסקים ערבים ישראלים חוששים לעשות עסקים עם מדינות ערביות, מבלי לפול למלכודת של הנורמליזציה ולהוות מטרה לתקיפה על ידי כל מי שמבקש לעשות הון פוליטי".

מה רע בכך?

"הם חוששים שבגלל תאוות בצע הם יכשירו קשרים כלכלים בין ישראל למדינה מסוימת בעולם הערבי, ויסומנו בעולם הערבי על ידי מי שמבקש לעשות הון פוליטי, זה אחד החסמים הגדולים ביותר, המרכזיים ביותר, ואנחנו מקיימים עליו דיון ציבורי בכל גיליון".

"מי שלא מרגיש שייך, מתקשה לשלם מסים"

אחד החסמים הבולטים בעולם העסקים הערבי-ישראלי הוא חוסר נגישותו לשוק ההון. כיום אין אף חברה ישראלית אחת בבעלות ערבית שנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל-אביב - בשעה שמאות חברות פלסטיניות נסחרות בבורסה של שכם.

עורך הירחון, ג'מאל שחאדה, מנסה להסביר מדוע: "התרבות העסקית של שותפות ושקיפות אינה קיימת בדור הישן שך חברה הערבית. אנחנו כלכלה של עסקים משפחתיים. בני הדור הזה מפחדים משקיפות אבל אני מאמין שהדור הנוכחי, היום של אנשי עסקים אקדמאים, יפעל בצורה שונה".

ג'טאס: "זוהי שאלה ששבה ועולה בכול גיליון ובכל פעם שמקיימים ראיון עומק עם אישיות כלכלית בכירה. כולם אומרים שהם פוחדים, שבשבילם שוק ההון הוא ג'ונגל. אני יודע שיש כאלה שהיו על הסף, ואז אמרו לעצמם, אם איברהים בולוס שהחברה שלו, שנסחרה בבורסה, פשטה רגל, אז מי אנחנו? ואני אומר שאחת המשימות שלנו כירחון כלכלי היא להסיר את המחסום הזה, להיות גורם מדרבן, כי מי שמבקש לגדול אין תחליף אלא למנף את עצמו ולגייס כסף דרך הבורסה, ואני כבר מזהה כיום כמה אנשים שבסוף יגיעו לשם".

בחוס: "גם בתחום המט"ח קיימת בורות. לצערי, אפשר לספור את השחקנים הערבים בשוק המט"ח הישראלי על עשר אצבעות".

שחאדה: "אני מודה שיש כלכלה שחורה, אבל לא מדובר בתופעה רחבה".

ארמלי: "יש כלכלה שחורה של עניים, שהיא תוצאה ישירה של מדיניות ממשלתית כלפי הערבים. גם אנחנו למדנו את הישראבלוף".

ג'טאס: "הכול מתחיל ונגמר בתחושת השייכות. כמו שמשפחה הולכת ליער ומשאירה שם את הזבל, כי היא לא מרגישה שייכות לקק"ל, כך גם לגבי תשלומי המיסים. אותו בעל מכולת, שבקושי מצליח להתקיים, ומעסיק את אשתו בכמה גרושים, שואל את עצמו, למי אני אשלם מיסים? למדינה שדופקת אותי?"

בהכנת הכתבה השתתפו שרון רופא-אופיר ותני גולדשטיין