מצווה להציל את פליטי דרפור
"עם ישראל בגלותו ידע גירוש, פליטות, גטאות ושנאה. האם זכינו לשוב לארצינו ולהקים פה מדינה יהודית כדי להתייחס לאחרים כפי שהם התייחסו אלינו? האם בשביל זה השיב אותנו אלוקים לארץ ישראל"? מיכל צ'רנוביצקי כותבת לח"כ יעקב כץ
בעיצומו של תשעה באב התבשרנו בשתי בשורות טובות: שר הפנים, אלי ישי, ביטל את נוהל גדרה-חדרה למבקשי מקלט ומעכשיו לא תהיה עליהם עוד הגבלת אזורי מחיה. הממשלה החליטה על דחיית הגירוש של ילדי עובדים זרים והוריהם בשלושה חודשים, בהם תגובש מדיניות לטיפול בילדים ובהוריהם. והנה לא עוברות כמה שעות ואני קוראת את דברי יו"ר הוועדה המיוחדת של הכנסת לבעיית העובדים הזרים, ח"כ יעקב (כצל'ה) כ"ץ, ששיאם בתשובתו לשאלה האם בהתנחלויות יהיו מוכנים לקבל פליטים סודנים: "אנחנו לא רוצים ביהודה ושמרון גויים".
כשאני שומעת אדם דתי אומר דברים מעין אלו, אני תוהה אם אנחנו קוראים באותה התורה בשבת, ואם יש לנו אותה היסטוריה משותפת. ואני מזכירה קודם כל את שמות כב' - "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".
אני ילידת ישראל. אולם הסבים והסבתות שלי, במשך 1878 שנה מאז גלה עם ישראל מארצו ועד שהוקמה מדינת ישראל, היו רגילים לשמוע את המשפט הזה: "אנחנו לא רוצים במקומותינו יהודים". עם ישראל בגלותו ידע גירוש, פליטות, סגירה בגטאות, ושנאה. האם זכינו לשוב לארצינו ולהקים פה מדינה יהודית כדי להתייחס לאחרים כפי שהם התייחסו אלינו? האם בשביל זה השיב אותנו אלוקים לארץ ישראל?
אני מתארת לעצמי שכמו כל יהודי שומר מצוות חבר הכנסת כצל'ה צם בתשעה ואב והתאבל על חורבן בית המקדש וגלות עם ישראל מארצו. אז ככל הנראה הוא מכיר את נבואתו של ישעיהו הנביא: "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע. הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ, וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע. לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם, לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--יוֹם עַנּוֹת אָדָם, נַפְשׁוֹ. הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ--הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה. הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם". (ישעיהו נח).
הנביאים חוזרים ומתריעים שלא משנה כמה נצום, וכמה תפילות נתפלל. אם לא ננהג בצדק, בהגינות ובמוסריות איש עם רעהו (וכן, זה כולל גם אנשים מעמים שונים ומדתות אחרות) אז כל עבודת ה' שלנו אינה שווה דבר.
האנשים האלו מגיעים לפה ממדינות בהם מתחוללות מלחמות אזרחים אכזריות ורצח עם. הם נמלטים להרבה מקומות, לא רק לישראל. אפריקה מלאה במחנות פליטים שלא עומדים בעומס. מצרים גם כן מלאה בפליטים. האם איננו יכולים להשתתף במאמצי ההצלה?
אמנת הפליטים של האו"ם שמדינת ישראל חתומה עליה נכתבה בהשראת פעילים ואנשי רוח יהודים לאחר מלחמת העולם השניה. אבל חבר כנסת במדינת ישראל חושב שלתת לפליטים להיכנס לכאן זה אסון. כמה קל לגדור את מדינת ישראל בגדרות חשמליות, לעצום עיניים ולשכוח 2000 שנות גלות.
מדינת ישראל לא מסוגלת להיות מפלט לכל עשוקי ונדכאי העולם.
יש לנו את עניי עירנו שעלינו לדאוג להם, והמדינה גם די קטנה. אבל אנחנו מסוגלים להתמודד עם כמה עשרות אלפי פליטים, ויש פתרונות אחרים לפני שמקימים גדרות חשמליות, ולפני שמחוקקים חוקים דרקוניים.
אפשר לקבל את הפליטים עד יעבור זעם, וכשמדינתם תשוב להיות מדינה בטוחה הם יחזרו לשם. ישנם ישראלים שחושבים שהפליטים שמחים לעזוב את מולדתם ותרבותם ולהגר לישראל ללא כל קשר למצב במדינתם. אך מי שמכיר את הפליטים מקרוב יודע שהם מחכים לחזור לארצותיהם ולבני משפחותיהם. אפשר לנסח עם מדינות אחרות ועם האו"ם הסכמי חלוקה בנטל.
אבל לפני הכל אנחנו צריכים לשנות את הגישה. בתור יהודים שיודעים איך זה להיות פליטים שאף אחד אינו מעוניין בהם, עלינו להיות מהראשונים שעוזרים לאנשים אלו ומנסים למצוא פתרון למצבם, ולא להתייחס אליהם כאל אויבים שצריך להתגונן מפניהם.
רק לפני כמה ימים זכרנו את חורבן בית מקדשנו ואת הגלית עמינו. הבה ונקיים את דברי התורה והנביאים ונזכה שתתקיים בנו המשכה של הנבואה: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ. אָז תִּקְרָא וַיהוָה יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי" (ישעיהו נח')
