הממשלה רוצה אותנו ממושמעים
ההחלטה להתנות קצבת ילדים במתן חיסונים, מעלה חשש כי המטרה היא להפוך אותנו לאזרחים ללא חופש בחירה וללא הפעלת שיקול דעת
הכנסת דחתה את ביצוע ההתניה לפיה תוספת קצבאות ילדים לילד שני ושלישי תחייב קבלת כל החיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות, עד סוף שנת 2010. אך הסכנה שהתוכנית תתממש עדיין קיימת.
נותיר את הוויכוח על התועלת הרפואית של החיסונים למדע, ונניח שקיימות שתי אסכולות: אחת המצדדת ביעילותם, ושנייה הכופרת בכך. הבחירה לגבי קבלתו או דחייתו של הטיפול נתונה בידי האזרח, המבוגר האחראי, כמו לגבי כל טיפול רפואי אחר המוצע לו. אם נתרכז בהיבטים האחרים של צעד שכזה, נוכל להגיע למסקנה שהתניית קצבת הילדים בתנאי כלשהו היא מסוכנת.
כאשר הורה עומד בפני ההחלטה אם לתת טיפול רפואי כלשהו לילדיו, בריאותם היא שצריכה לעמוד בראש מעייניו. אסור ששום שיקול אחר, לרבות שיקול כספי, ישפיע על החלטתו. התמריץ שתוכנית ממשלתית מעניקה לחיסון, יכול לגרום לכך שהשיקול הכספי יהיה חשוב יותר מבריאות הילד.
גם כיום טיב קבלת ההחלטה בנוגע לחיסונים שנוי במחלוקת. משרד הבריאות ומערכת הבריאות הציבורית הופכים את ההורים לצד הפאסיבי שאמור "לבטוח ברופאים". לא מצפים מההורים שיקבלו על עצמם אחריות לגבי בריאות ילדיהם, אלא דורשים מהם להיות צאן ההולך אחר רועיו, הרופאים. עונש פיננסי רק יעצים פגיעה בתהליך קבלת החלטות זה. "בטחו ברופאים, קבלו חיסונים, ולא - תיקנסו". זה המסר שמשדרים לנו. אף על פי שבחירה אמיתית אמורה להיות אחרת, תוך בדיקת השאלה האם החיסון טוב לילד שלי.
גם דרך ביצוע התוכנית תמוהה לאור מדיניות ממשלתית בשנים אחרונות בכל הנוגע למערכת המיסוי. לא פעם דובר כי מסים גבוהים המלווים במספר רב של סובסידיות, בהנחות ובפטורים לסקטורים מסוימים, דוגמת מס ליסינג, מביאים לעיוותים במערכת הכלכליות. בשנים האחרונות אנו עדים למאמצים עילאיים של משרד האוצר להפיכת מערכת המיסוי לשוויונית ופשוטה יותר, בהצלחה לא מבוטלת. היכן ההיגיון ליישם מודל של מס עם סובסידיה דווקא על קצבאות הילדים? התוצאה תהיה סרבול ועיוות.
כדי לממש את התוכנית הממשלתית "חיסון מעניק קצבת ילדים מוגדלת", על הממשלה יהיה להשקיע בהקמת מערכת מידע שתאתר את מי שלא חוסן. על מערכת שכזו להיות משוכללת, כיוון שלא מדובר כאן רק על קבלה או אי קבלת חיסונים. הרי חיסונים שונים ניתנים במנות שונות במשך כמה וכמה שנים, ולפעמים מסיבות בריאותיות או אחרות החיסון נדחה או לא מומלץ לילד. כל אלה אמורים להיות מוזנים לתוך מערכת, שהשקעה בהקמתה תיעשה על חשבון החיסכון שתכננו להפיק מביטול הקצבה למי שלא מחסנים את ילדיהם.
ייתכן שיש לממשלה תוכניות עתידיות לגבי שימוש במערכת מידע שתוקם. ייתכן שבעתיד ממתינים לנו עונשים פיננסיים על כל התנהגות בלתי רצויה, שלא נחשבת להפרת חוק כלשהו. דוגמא לכלל זה היא הצעת היוזמה המקורית שתלתה מתן תוספת קצבה לא רק בקבלת כל החיסונים המומלצים על ידי משרד הבריאות, אלא גם בלימודי הילדים במוסדות המוכרים על ידי מדינה. אך חברי הכנסת ממפלגות סקטוריאליות, שילדיהם לא לומדים במוסדות כאלה, הגנו עליהם והתנאי הוסר מחוק ההסדרים.
לפיכך, ייתכן שמטרת של הממשלה היא להפוך אותנו לאזרחים ממושמעים ללא חופש בחירה, כשהיום התנאי הוא מתן חיסונים, ומחר יקום לו תנאי אחר.
בנוסף, נשאלת השאלה האם מוסרי להעניש ילדים על בחירת הוריהם? קצבה נועדה לתמיכה בילדים ולהקל בהוצאות הוריהם בגידול ילד. היא נועדה לכלל הילדים, ללא קשר במין, גזע, דת ובהלכות חיים, וכמובן ללא קשר להלכות חיי הוריהם ואמונתם בטיב של טיפול רפואי כזה או אחר.
בריאות קודמת לכל, ובעת החלטה אם לחסן ילד או לא, אסור שבשיקולי הורים יתערבו שאלות כספיות. אם הממשלה בטוחה שחיסון טוב לילדים, מה הצורך ביחס אלים ודורסני שכזה כלפי האזרח? אולי עדיף להפוך את ההורה לצד האקטיבי בתהליך קבלת ההחלטות שנוגע לבריאות ילדיו, ופשוט לתת לו מידע מלא לגבי הסכנות והיתרונות שבחיסונים?
דיאנה זקס עוסקת במחקר כלכלי
לפנייה לכתב/ת 
