עוד תראו, בתוך חודשיים-שלושה אני כוסית-על
על הרווק לטפח את גופו אם ברצונו לזכות בנסיכה. הוא דוהר על אופני ספינינג במקום על סוס. את השריון החליפו בגדי אימון החושפים את הגוף החסון, ואת החרב - המשקולות. חיזור מודרני
אנחנו חיים בעידן מאוד מבלבל. לא ברור מה היא אמת אובייקטיבית ומה שייך יותר למרחב הסובייקטיבי. מהו פרטנר ראוי, מהי זוגיות טובה, והאם בכלל המסגרת המסורתית של המשפחה ממשיכה לשרת את האינטרסים של הפרט הנבוך.
כמו בכל עידן מבלבל, אנחנו פונים לתקופות עתיקות, בהן הכל היה ברור כשמש, וזאוס שלט ביד רמה בעולם השטוח המצוי במרכז היקום. אז הסתובבו בעולם בני אלים חשופי חזה ונסיכות מצודדות בעלות גוף אלוהי. ההתלבטות לגבי בחירת הפרטנר הראוי היתה פשוטה בהרבה והצטמצמה לכדי מחשבה עמוקה ושקולה כמו: בא לי עליה! לא חשוב אם לה לא בא עלי כרגע, ממילא חטפתי אותה והיא קשורה לסוסי.
האמת שלא הייתי מתנגד לרכוב על סוס ברחובות תל אביב, כשחרב מאיימת לידי ושריון אימתני עוטף את שריריי. אז הייתי משחרר נסיכות הכלואות בטירות דמויות משרדים מעייפים ומאוימות על ידי דרקונים בצורת בוסים נוקשים. אבל יש לי תחושה שתל אביב לא בשלה לכך. דייטים כבר לא מתרחשים על סוסים אציליים, ויכולת הלחימה המופלאה בדרקונים כבר לא נספרת כמעלה.
מה טוב יותר מגוף מחוטב למשעי ומפוסל כאל?
התקופה הנוכחית יצרה קריטריונים חדשים לזוגיות כמו בשלות, בגרות, רגישות, אמפתיה, תקשורת טובה, התאמה הדדית וכדומה, אבל מבחינות מסוימות לא התקדמנו הרבה. הסובייקטיביות מייצרת צורך בקריטריונים מוחשיים כשאנחנו ניגשים לבחור פרטנר ראוי, ומה טוב יותר מגוף מחוטב למשעי ומפוסל כאל, כדי לשכוח קצת את הבלבול שבו אנחנו משכשכים את רגלינו בניסיון למצוא קרקע יציבה. וכך, תחת מעטה של בריאות וכושר, עמל הפרט על עיצוב גופו בשלל מסגרות תמוהות.
העידן הנוכחי מגדיר קצב עניינים מהיר. אין זמן להתעכב על בן אדם אחד ולהכיר אותו לעומק. היכרויות באינטרנט ודייטים חפוזים לא נותנים הזדמנות שנייה למי שנשאר מאחור. בעלי הגוף החטוב מקבלים הארכת זמן כדי להוכיח את כושרם הרוחני, ונראה שלרופסים לא נותר עם מי לחלוק את בשלותם הרוחנית.
וכך, אחת ממשימותיו העיקריות של הרווק המודרני המבולבל היא עיצוב הגוף. את השריון החליפו בגדי אימון מצודדים החושפים את הגוף האתלטי והחסון. את הדהירה על הסוס החליפה דהירה על אופניי ספינינג, ואת החרב החליפו המשקולות.
פסעתי בחוסר חשק לחדר הכושר הקרוב
על הרווק המבולבל לטפח ולעצב את גופו אם ברצונו לזכות בנסיכה, או לכל הפחות בדייט שני עם עלמה חיננית. מחוסר ברירה ומחוסר נחת מרוח התקופה, פסעתי בחוסר חשק לחדר הכושר הקרוב לחדרי הרוחני. את פני קיבלה איילת חן.
"אני לימור", אמרה.
"מור וקינמון, כל מיני בשמים, אוי לי בלילות ואבוי לי בימים". לא יודע למה שירי נעמי שמר מתחילים להתנגן בראשי פתאום. בשארית שיפוטי הצלחתי להגיד: "יובל" (לא נורא. יצא לקוני).
"איך שמעת עלינו? היית פעם מנוי בחדר כושר? אתה נראה קצת מוטרד קרה משהו?", המשיכה.
"לא לא, תמשיכי", עניתי.
"מה תמשיכי?", שואלת איילת החן ואחרי כמה שניות של מבוכה ממשיכה. "טוב, בוא אני אראה לך את חדר הכושר".
ערכנו סיור רומנטי בשבילי חדר הכושר. פיה הפיק מרגליות. איזו בחורה חכמה, חשבתי לעצמי. איך היא בוררת את המילים בקפידה ובדיוק שנון: "כאן המשקולות, כאן הסטודיו. יש לנו כל מיני שיעורים ומדריכים מעולים".
נכנסתי לשגרת אימונים מפרכת
התקשיתי למחוק את החיוך שהשתלט על מהותי. כבר היה לי ברור שאני עושה מנוי לעשר השנים הבאות. איזה תחכום שיווקי. מאיפה הם מצאו כזו בחורה מוכשרת? מהר מאוד הסתבר לי שאת חדר הכושר מאכלסות בנות אלים שיופי חיצוני אינו מעלתן היחידה, כך שלא קל לפתות אותן בהצלה מאיזה מכשפה או מפלצת. מה גם שלמרבית הצער רובן התברכו בבן זוג וכרגע אין הן ערות לעובדה שמדובר בדרקון מאיים, ושעליהן לנוס מיד מפיו יורק האש היישר לידיי האמינות.
נכנסתי לשגרת אימונים מפרכת. מה שחשוב בחדר כושר זו המשמעת העצמית וההתמדה. אחרי שהתמדתי בשלושה אימונים הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שאני בעצם משורר; הנפת משקולות לא מתאימה לנפשי הרגישה, מה גם שמשקולות זה נורא כבד.
החלטתי להתמסר לספינינג. מדריכות ספינינג הן זן נדיר של עלמות בעלות יופי נדיר וכושר גופני של גולנצ'יק מורעל. מהר מאוד הסתבר לי שמדובר במסיבה לכל דבר. כמו בכל מסיבה אקסקלוסיבית שמכבדת את עצמה, גם כאן עומדות בפתח חדר הכושר סלקטורית חיננית אך קשוחה עם רשימת מוזמנים בידה. אם הצלחת להיכנס למסיבה המבוקשת נכונה לך חוויה עילאית. כבר כמה זמן אני מנסה לעלות על שיטה להזיז את אופני הספינינג ממקום למקום. קצת להתערות בקהל. אני הייתי גם מכניס קצת אלכוהול.
זיעה ניגרת כמים ומים נלגמים כבירה
על הבמה מדוושת, רוקדת ושרה מדריכה קסומה - אכנה אותה הלית - ומדרבנת את קהל הבליינים לא לוותר לה. בריות שקטות ומופנמות מתחילות להמריץ את הדופק לצלילי מוזיקה קצבית, כשלפתע בוקעים קריאות קרב אינדיאניות ושריקות מרחבי החדר.
התמימים למראה מתחילים לרקוד, לפשוט את בגדיהם ולנופף במגבות באוויר. נבהלתי קצת ואינסטינקטיבית הושטתי את ידי לכיס מכנסיי לשלוף סיגריה ולנופף בה לכיוון פי, רגע לפני שנזכרתי שמדובר בחדר כושר.
חלפו עוד מספר שניות של מבוכה ודומיה מצידי ואז... וואו. הרגליים מדוושות במרץ, הגוף מתנועע מצד לצד, הדופק כמו פרא משולהב. זיעה ניגרת כמים ומים נלגמים כבירה. האורות מרצדים ומגבות מתנופפות באוויר. "חזק עד הסוף, אל תוותרו לי. אלופים", שואגת הקסומה. דמעות בעייני. אני אלוף.
פניתי למדריכת ספינינג פלאית נוספת – אכנה אותה מיטל - שמשום מה שמה דגש על כך שאשמור על יציבה של דוגמנית לאורך האימון, והצעתי לה להקצות מרחב קטן בחדר הספינינג לעישון. היא אמרה שתשקול את העניין ושבינתיים אקפיד למשוך את השכמות שלי לכיוון תפס החזייה ולהרים את הישבן.
אבל מה עם הזהות המינית?
מסיבה או לא, לא מדובר כלל במשימה פשוטה. התמודדות עם שלל המשימות של שיעור ספינינג היא משימה שדורשת מנת משכל של איינשטיין ולא של שרירים של לאנס ארמסטרונג.
מילא הבלבול הפיזיולוגי שתוקף את גופי מול שלל ההוראות והמשימות, אבל מה עם הזהות המינית? אני אומר לכם, אם אני ממשיך להקפיד על ההוראות, תוך חודשיים-שלושה אני כוסית-על. פעם חשבתי שלהילחם בדרקונים ולהציל נסיכות זה קשה, אבל נראה שאף אביר קשוח לא היה עומד בשיעור ספינינג אחד של מיטל.
ואצל מיטל אין חוכמות. נסה לחפף ותקבל מכות. לכן רצוי להקפיד על ההוראות כשהפלאית מתקרבת. אני דווקא מקפיד להתרשל כשמיטל בסביבה. צריך לספוג כמה מכות בחיים כדי להתפתח.
קושי פיזי, מכות, דרקונים ושאר מפלצות לא ירתיעו אותנו. בין שאר המטלות שרובצות על כתפיו העייפות של הרווק בעידן הנוכחי, עיצוב, חיטוב וטיפוח הגוף נמצאים בראש הרשימה. אחרי הכל, מדובר באימון גופני שבא להכשיר את גופו לאתגרים הניצבים בפניו, לא משנה כמה מנסים לייפות את התמונה.
