המערב מתעקש לא להבין פרסית
מהמורסה הגרעינית האיראנית לא נפטרים באמצעות עוד "גילוי" של אקדח מעשן ואף לא בהחלטות נוספות על סנקציות, אלא רק בדרך שליברלים מועדים כאובמה כה אוהבים לשנוא: דרך הכוח
בספרו "What Went Wrong" ("מה השתבש"), תוהה המזרחן ברנרד לואיס איך הידרדר העולם המוסלמי כמעט בכל תחום מאז ימי זוהרו. זו יכולה גם להיות כותרתו של ספר גם על רבים במערב, ואצלנו - כששוב ושוב כושלים בקריאת עולם זה, בייחוד בגרסתו הפונדמנטליסטית, כמובן לא מבלי ש"כישוריהם המיוחדים" מסייעים להם לעמוד על זממם של דיקטטורים באשר הם רק בדיעבד. ואולם יותר מכל מפליאים רבים ממנהיגי המערב בהעלאת טעמים מן הגורן ומן היקב מדוע אסור להיפרע באמצעים כוחניים מבריונים מוטרפים מסוגם של היטלר, סדאם חוסיין, קים ג'ונג איל או אחמדינג'אד בעודם קטנים ופחות מזיקים.
"ההפתעה הגדולה" של מנהיגי המערב מכך שאיראן הסתירה מסבא"א את המתקן השני להעשרת אורניום ליד העיר קום, כמו קריאת ברק אובמה לאיראנים להוכיח שתוכניתם הגרעינית נועדה למטרות שלום, ובדומה ל"גילוי אמריקה" של שר ההגנה שלו, רוברט גייטס, על שאיראן מתכוונת להשיג נשק גרעיני – הם עוד עדות לכך שרבים במערב, כולל בהנהגה האמריקנית הנוכחית ובגופי המודיעין שלה (למשל, הדו"ח המופרך מדצמבר 2007), ממשיכים פשוט "לא להבין" באורח משווע ערבית או פרסית, או כל שפה ומעשים נסתרים של שליטים מופרעים.
הטענה כי בחשיפת המתקן ליד קום יש משום עדות לפעילות גרעינית מקבילה, ושנמצא סוף סוף האקדח המעשן, מזכירה קמעה את הטענות של חלק מהישראלים כי בלכידת הספינה קארין איי ב-2002 התגלו כוונותיו האמיתיות של ערפאת, משל מ-1993 ועד אז לא הצטברו אינספור ראיות לגבי מעשיו ומאווייו.
לסכן כל כך הרבה בשביל כל כך מעט?
הרי על העובדה שאיראן טורחת כבר שנים על תוכנית הגרעין אין כמעט חולק, ואף האיראנים עצמם, לאחר שחזרו ונתפסו בקלקלתם והובאו בפניהם הראיות המרשיעות, חדלו להכחיש זאת. פעילות העשרת האורניום בבושהר, המרת האורניום באיספהאן, מתקן הצנטריפוגות בנתנז ומפעל המים הכבדים באראק הלוא ידועים לכל. "הוויכוח" של המערב עם האחמדינג'אדים הוא אם זה "אזרחי" או "צבאי", והוויכוח של המערב עם עצמו הוא אם יש די הוכחות לכך שאיראן צועדת לקראת פצצה.
ואולם לפחות מאז 2003-2004 האקדחים באיראן לא הפסיקו לעשן, מה שכנראה יצר מסך עשן כה גבוה שבלבל עד מאוד את אובמה, גייטס והחברים. בגילוי האחרון אין יותר מחוליה נוספת בשלל הממצאים המפלילים שנצברו נגד איראן רק בחמש-שש השנים האחרונות.
כך, לדוגמה, ב-2004 הודתה איראן כי יותר מ-15 שנה היא עוסקת בהעשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות, ואף נאלצה להודות שייצרה כמות קטנה של אורניום מועשר (HEU) רק לאחר שפקחי סאב"א גילו זאת.
למעשה כל תוכנית הגרעין האיראנית, לפחות ב-20 שנה האחרונות, נסמכת על הולכת שולל ורמייה, כשלרוב העולם ואף סבא"א חושפים פרטים מרשיעים על פעילות הגרעין, איראן מכחישה תחילה, ואחר כך נאלצת להודות במשהו כשהראיות מקשות עליה להמשיך ולכחד. כבר ב-1989, כשסאב"א העניקה להם גושפנקא של כשרות, התברר כי מאחורי גבה של הסוכנות המהוללת רקמה איראן את תוכניותיה, ייבאה אורניום בכמויות גדולות, ניסתה לייבא פלוטוניום, הפעילה לא מעט אתרים לפיתוח גרעיני, ערכה ניסויים הקשורים לפעילותה הגרעינית, ולפחות מאז 1986 שקדה במרץ על העשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות.
בספטמבר 2005 ציינה אפילו סבא"א כי יש ספקות משמעותיים אם תוכנית הגרעין היא למטרות שלום, לאחר הפרות חוזרות ונשנות של ה-NPT (האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני). דו"ח מודיעיני שהוגש לקונגרס באוגוסט 2006 קובע שאיראן חותרת לנשק גרעיני. בשנים האחרונות פקחי האו"ם לא הורשו להיכנס לאתרים רבים החשודים בפעילות גרעינית לא אזרחית, למשל למרכז לפיסיקה בלויזאן-שיהאן, ורק לאחר דרישות חוזרות ונשנות הם הורשו להגיע למקום אך רק לאחר שסולקו ממנו כל "הממצאים הבעייתיים". כל אלה הם רק מקצת שבמקצת מ"הפעילות האסורה" שהתגלתה באיראן רק בשנים האחרונות.
ומעבר לכל זאת, נהיר לכל בר דעת כי אין מדינה, מטורפת ככל שתהא, שתהיה נכונה לשלם מחירים כלכליים, חברתיים ומדיניים בלתי נסבלים רק כדי להצטייד באנרגיה גרעינית לצרכים אזרחיים, בוודאי ובוודאי לא כשהיא משופעת במאגרי נפט וגז טבעי אדירים. הרי כל מי שהנאיביות לא עשתה שמות בשיקול דעתו, אמור להבין כי גם בעיני אחמדינג'אד והאייתולות אין כל תוכנית גרעינית אזרחית ששווה את המחיר הכבד של בידוד וסנקציות ואף סיכון המשטר.
אם הם נכונים לעלויות כה כבדות, אין זה אלא בעבור השגת הפצצה. ואת הפצצה ניתן למנוע לא באימוץ העיקרון של "better bomb than bombing" כמאמר פקידים בממשל האמריקני, לפי גורמים ישראליים, אלא רק מהיפוך העיקרון. מהמורסה הגרעינית האיראנית לא נפטרים באמצעות עוד "גילוי" של אקדח מעשן ואף לא מהחלטות נוספות על סנקציות, אלא רק בדרך שליברלים מועדים כאובמה כה אוהבים לשנוא: דרך הכוח.
ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה
