הקומפוסט ואנחנו

לדעת טוב ורע זה למות?

"אני עדיין לא מבינה את הקשר הזה שבסיפור הבריאה, בין החיים והמוות לבין הטוב והרע, אבל אני מרגישה שיש בזה משהו. אני עוד רוצה שנברר את זה, אבל נדמה לי שיש קשר בין התשוקה להפרדה בין טוב לרע, בין מלאכת המיונים וההבחנות, לבין המוות. אני חושבת שיש סוג של מוות בהכרזה על דברים במציאות כעל טובים או רעים".

יש לי מעט חברים שמסוגלים לשלוף פתיח שכזה לשיחת בית קפה, דלית דרור היא אחת מהם. דלית, מלבד תפקידה כחברה, היא גם היועצת המשפטית של המשרד לאיכות הסביבה, וחברה בהנהלת "קולות" (בית מדרש ליברלי). בהתחלה הפתיחה הזו שעשעה אותי, אבל די מהר התמסרתי לאתגר, הזמנתי מנת "מוזלי" והפוך גדול, דלית הזמינה סלט ערבי ושתינו. התחלנו לכדרר בינינו את השאלה כיצד החוכמה והחשיבה השיפוטית, היכולת למיין את העולם ולהפריד בין טוב לרע, טומנת בחובה מוות.

פסוקי הפרשה התגלגלו שוב ושוב במהלך השיחה (בראשית ב, טו-יז):

"וַיִּקַּח ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:

וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת"

הפסוקים הרלוונטיים לדיון פזורים כמובן על פני הפרשה כולה. אתם והפסוקים הנוספים מוזמנים לשיחה.

הקומפוסט כמשל

סיפרתי לדלית שהתחלתי לארגן בחצר שלי "קומפוסט" ("רקבובית", פסולת מזון שהופכת לדשן אורגני), התעניינתי בשאלה הטכנית אם המשרד לאיכות הסביבה מסייע במימון מכלי הקומפוסט (מסתבר שרק לרשויות מקומיות, לא לאנשים פרטיים) ומיד עברתי לתיאור החוויה. הייתי חייבת לספר למישהו על ההחלטה שלי, שהייתה מפתיעה ונחרצת כאחד, על ההתלהבות, על כך שהיא, לטוב או לרע, לא קשורה אצלי לסוגיות של איכות הסביבה: "אני לא יכולה להסביר את זה, אבל יש בי ממש תשוקה לראות את שרידי העגבנייה שנמקה לי במקרר, מתפרקים לתוך האדמה, אני רוצה להריח את הריח של האדמה שנוצרת משרידי ירקות, אני רוצה לראות את זה קורה, להרגיש בחושים, אני לא לגמרי מבינה למה, אבל אני ממש חייבת".

דלית דווקא הבינה. בין הסלט הערבי למוזלי הסברנו לעצמנו שהתשוקה לראות את העגבנייה עוברת מהמקרר אל האדמה ומשם אל הפרחים, אל עגבניות חדשות, או פשוט אל הריח העתיק של אדמה פוריה ורטובה, קוראת תיגר על החלוקה הברורה בין חיים למוות.

רגע קביעת המוות של העגבנייה

יסוד הידע הוא ביכולת המיון, בארגון של העולם. על מנת ליצור שפה או להשתמש בה צריך לדעת למיין, על מנת להשתמש בעולם צריך לדעת למיין. מיומנות המיון הכרחית לחיים. מי שיודע להבחין בין טוב לרע ידע לברור מזון ראוי לאכילה וידע למצוא מקומות ראויים למגורים, ועל כן מגביר את סיכוייו לזכות באריכות ימים.

אבל מיון הוא גם אשליה של סדר, ארגון ושליטה על העולם. אנחנו חוזרות אל משל העגבנייה והקומפוסט בגינה. מתי עגבנייה מתה? מבחינתה של העגבנייה (אם יש לה כזה דבר...) אולי כשקוטפים אותה מהשיח, אבל מבחינתנו ברגע הקטיפה היא נמצאת בערך בשיא חייה. פסגת חייה של העגבנייה שלי היא כמובן להגיע לקרש החיתוך ולקערת הסלט. מבחינתי, עגבנייה חיה היא העגבנייה שבה אני נועצת את שיניי. עגבנייה מתה היא שרידי העגבנייה הנמקים לי במקרר ומוצאים את מקומם מתישהו בפח הזבל. ועכשיו, כשנטעתי את הקומפוסט בפינת החצר – מתי העגבניות שלי מתות?

האם העולם הוא רצף של אירועים והמיון הוא אשליה אנושית בלתי נמנעת?

חוכמה פשוטה וחוכמה חכמה

אם כך, אז החוכמה הפשוטה וההכרחית של הקיום האנושי היא חוכמת המיון, חלוקת העולם ל"טוב" ו"רע", "חי" ו"מת". וכמובן ומיד גם ל"אנחנו" ו"הם", "בני ברית" ו"אויבים". כנראה שבשלב מסוים עלינו לוותר על המיומנות והידע המיוני שרכשנו במהלך החיים ולהבין את יסוד האשליה שבו. דלית אומרת שיש משהו ממית בתאוות המיון והסדר, כיוון שיש בהם אשליה של שליטה על המציאות. הרצון לשלוט, "לכבוש את הארץ" ולהיות לאדוניה, נולד גם מהחרדה להתמזג עם העולם, להבין שאנחנו לא "ממוינים" מהעולם, אנחנו חלק ממנו - "מעפר באנו ואל עפר נשוב", אנחנו לא מעל הבריאה, אלא חלק ממנה. ובבריאה הכול שלוב – החיים והמוות, הטוב והרע, עפר ואפר, עגבנייה וקומפוסט.

עורכי דין הם הכי בעייתיים

דלית אמרה את זה, לא אני. והיא אמרה את זה בשיא הרצינות. זה המקצוע שלה אז מותר לה... דלית חושבת שהם הכי בעייתיים כיוון שהם מחונכים למיין את העולם, ולמיין אותו באופן שיפוטי. יתר על כן, מיקוד החשיבה הוא תמיד ב"ערמה הרעה". "עורך דין תמיד צריך לחשוב על האפשרויות הכי גרועות שיכולות להיווצר בכל סיטואציה: צריך ערבויות כי החוזה יופר, צריך לסגור פרצות שיאפשרו התחמקות מהוראות החוק. בדיני משפחה ברור כיצד עורכי דין יכולים להכניס את החשיבה השלילית למערכת הדם של בני הזוג, אבל זה נכון בכל תחומי החיים. החיפוש אחר פגמים וסכנות אפשריים מעודד חשיבה פסימית ועלול להשרות, אם לא ייזהר, מרוח זו על החיים הפרטיים של עורך הדין ועל סביבת העבודה שלו".

הקומפוסט הזה הוא אני

לפעמים זה מבהיל, לפעמים זה מרגיע, הקומפוסט שיש לי בחצר לא נועד לפתור את מצוקת הפסולת בעולם המודרני, יצרתי אותו כנראה על מנת לעזור לי לספר מחדש את הסיפור של עצמי. הקומפוסט הזה הוא אני.

בגן עדן אדם וחווה לא ידעו למיין, לא היתה להם עדיין "דעת טוב ורע", הם לא ידעו שיש חיים ומוות. יסודה של יכולת המיון בהבחנה בין חיים למוות, אבל שם גם כשלונה. יכולת המיון מביאה חיים ורומסת אותם באותו רגע ממש, היא עוזרת לנו להבין את הנבדלות שלנו, והיא מפריעה לנו לראות עד כמה אנחנו לגמרי חלק ממארג אחד שלם וחסר גבולות. "מעפר באת ואל עפר תשוב" ובין עפר לעפר חוויות מתחלפות של התמזגות ומיון.

איכות סביבה וחשיבה רוחנית

דלית אומרת שאיכות הסביבה הוא נושא היכול ליצור תשתית של חשיבה רוחנית. הוא מיוחד בכך שהוא חסר גבולות, ויכול לאחד לא רק מערכות אקולוגיות של אוויר, קרקע, מים, בעלי חיים וצמחים, אלא גם מדינות ויבשות. ניתן ליצור בו התגייסות על בסיס דאגה משותפת לעתיד, ולפתח בו שיח רוחני רחב יותר, על סמך אותה חשיבה מעגלית ושלובה. הזבל אינו מת. הוא משאב חיים כמצע לגידול ירקות חדשים ופרחים.

ובבית המדרש של הטוקבקים

תודה לבן יוסף ומים שקטים, החתן והכלה (של התורה...) שהכלילו, פרטו והציעו בניין אב לפרשנות התורה. דרך נהדרת ומלומדת, כדרכי חכמי וחכמות בית המדרש הזה, לפתוח סבב חדש של קריאה בתורה. ברוכה הבאה יעל ר המרתקת, בעלת דעות מקוריות (טיקבוק 18, ובטור הקודם - עמדה ייחודית ודיון חשוב בסוגיית "עזרת נשים" וההפרדה בתפילה) הוסיפי להשמיע את קולך.