בית הדין לעבודה חייב את שירותי בריאות כללית לספק לחולה תרופה שאינה נכללת בסל התרופות ולהחזיר לו כספים שהוציא מחסכונותיו לרכישתה, עד להחלטה מחודשת של ועדת החריגים בעניינו.
החולה, ד"ר סלמן ראכד, רופא שיניים בן 57 מירכא, אובחן לפני כשנתיים כחולה בסרטן המוח. הוא עבר ניתוח לכריתת הגידול במאי 2008, אולם זמן קצר לאחר מכן נמצא גידול באזור הניתוח. טיפול תרופתי שקיבל לא עזר, ובהמלצת הרופאה שטיפלה בו בבית החולים הדסה, החל לקבל "אווסטין" וחל שיפור דרמטי במצבו. התרופה לא כלולה בסל הבריאות לשימוש בטיפול בסרטן מוח, אך רשומה להתווייה זו על ידי ה-FDA.
החולה רכש את הטיפול מכספו ופנה לוועדת החריגים של הכללית כדי שתאשר לו מימון לטיפול. הלשכה המשפטית של הכללית וועדת החריגים דחו את בקשתו בנימוקים כי לא חל שיפור דרמטי במצבו, הטיפול אינו בסל ולא ניתן להתחשב בתגובה לטיפול שנרכש בכסף פרטי של החולה, משום שהדבר נותן יתרון לבעלי אמצעים המסוגלים לממן מכספם את עלות הטיפול. עוד נטען כי אם הכללית תאשר את התרופה היא מסתכנת בהוצאה בלתי מתוקצבת של עשרה מיליון שקלים, שאינה יכולה לעמוד בה.
באמצעות עו"ד גלעד רוגל ונטלי וידל מעמותת קרן דולב לצדק רפואי, הגיש ד"ר ראכד תביעה לבית הדין לעבודה. בתביעה
נטען שהחלטת הכללית היא "שרירותית" ושאין להעניש את ד"ר סלמן על כך שחטא במימון עצמי של הטיפול מחסכונות חייו, ועל כך שלא רצה להישאר ללא טיפול. עוד נטען כי ועדת החריגים לא הוכיחה את הטענה כי מימון התרופה לד"ר ראכד יטיל עליה נטל תקציבי של עשרה מליון שקלים.
השופטת לאה גליקסמן קיבלה את טענות התביעה וקבעה כי "נפלו פגמים בהחלטת וועדת החריגים". לאור זאת הורתה לוועדה לקיים דיון חוזר. בית הדין קבע עוד כי החולה יוכל לקבל מימון והחזר בגין השימוש בתרופה מיום הגשת התביעה ועד למתן החלטה סופית בעניינו בוועדת החריגים.
השופטת אף ציינה כי "מובהר, כי גם אם בקשתו של התובע תידחה על ידי וועדת החריגים, לא יהיה עליו להשיב את הסכומים ששולמו לו כאמור לעיל".
מהכללית נמסר בתגובה: "מדובר בסוגיה ערכית בה בית הדין העדיף עמדה השונה מהתפיסה השיוויונית המקובלת על משרד הבריאות וקופות החולים. אנו נלמד את פסק הדין ונשקול צעדינו".
