עכשיו כבר אפשר להשוות בין חיפה להפועל ת"א?

הכל עניין של גישה. לפני כשבועיים, כתבתי כאן על האכזבה שלי ממכבי חיפה, על שלא ניצלה משחק חלש של יובנטוס יהירה והססנית כדי להוציא קצת יותר מה-1:0 בטורינו. הרי עם קצת יותר ביצים, אפשר היה להוציא יותר, כפי שהפועל ת"א עשתה ב-1:5 הביתי על אוסטריה וינה. אז ספגתי ביקורות על ההשוואה, המופרכת כביכול, בין הליגה האירופית לליגת האלופות.

ובכן, ההשוואה שלי היא לא בין הרמה של הליגות, אלא בין מכבי חיפה להפועל ת"א. נטו. הפעם לא אנסה לומר שהאדומים היו יכולים להתמודד באותו בית בו מצויה מכבי חיפה ואולי אף לצאת ממנו עם קצת יותר כבוד (אני משאיר את זה לכם), אבל די מעצבן לשמוע את אותם דברים מהירוקים שוב ושוב. למרות שהם נכונים.

"עדיף להפסיד 5:2 מאשר 1:0", טען מוטי איווניר באולפן ליגת האלופות ולי קשה שלא להסכים איתו. גם כשהפועל ת"א פגשה יריבה חזקה ברמה של הצ'מפיונס, כמו המבורג, היא הצליחה לכבוש פעמיים ולמרות שהפסידה 4:2, חזרה עם תחושות טובות מגרמניה. אחרי הכל, היא ידעה לעקוץ ועלתה עם לא מעט שחקנים להתקפות.

יש יותר כבוד

נכון שמכבי חיפה קבוצה צעירה. גם נכון שאין לה נסיון בליגת האלופות. ולא פחות נכון שמתמודדות מולה כמה מהקבוצות עם ההיסטוריה הכי גדולה ביבשת וברור שיובנטוס גדולה עליה בכמה מידות. הכל נכון, אבל בשורה התחתונה, הקבוצה של אלישע לוי עדיין לא השיגה נקודה, עדיין לא כבשה והמעצבן מכל, עדיין לא היתה קרובה לעשות את זה.

אלי גוטמן בווינה. מצליח לעשות מה שרבים לפניו לא הצליחו (צילום: AP)

התחושה היא שהירוקים עושים יותר מדי כבוד ליריבים. "זו יובנטוס, מה אתה מצפה? זה סגל של שחקנים שלקחו מונדיאל", הם טוענים בהכנעה. ייאמר לזכותה של מכבי חיפה, יובנטוס הגיעה לרמת גן הרבה יותר מוכנה מאשר במפגש הראשון, כשהבינה שחיפה יכולה להיות מסוכנת.

צ'ירו פרארה העמיד מערך טקטי שכמעט ולא שגה ומכבי חיפה לא הגיעה להזדמנות אחת אמיתית ב-90 דקות. "אנחנו לומדים וצוברים נסיון. נקווה שהנקודות עוד יגיעו", אנחנו שומעים שוב ושוב, אבל ברמת גן קיבלנו מכבי חיפה כנועה יותר מתמיד, שעושה רושם כאילו היא מסתפקת בהעפלה לליגת האלופות ותו לא.

ניצול מצבים וזה הכל

במשחקים הקודמים היא נראתה יותר טוב והלוואי שהמפלה הביתית מול יובה, תעיר קצת את החבר'ה בירוק ותוציא קצת יותר לחימה במשחקים הבאים באירופה. "כשעלינו למגרש מול יובנטוס", אמר לי אחד משחקני מכבי ת"א ששיחק בליגת האלופות ב-2005, "האמנו שבאמת אפשר לעשות משהו וידענו שאסור להחמיץ הזדמנויות לכבוש, כי הן לא יחזרו".

שכטר חוגג עם החברים. ד"ש ללותאר מתיאוס (צילום: AFP)

מכבי חיפה לא ניצלה את המצבים שלה,

אולי בגלל שבליגה המקומית היא רגילה לשלוט בעניינים ומכורח המצב גם רגילה להגיע להזדמנות אחרי הזדמנות. הפועל ת"א משחקת אמנם בבית קל בהרבה, אבל מנצלת כמעט כל מצב ולא רואה את היריבה ממטר, גם מול אלפי אוהדים רעשנים בווינה.

השבוע כתבתי שאם שחקני הפועל ת"א יאמינו יותר מדי למה שכותבים עליהם, ההפסד לראפיד הוא מובן מאליו. אלי גוטמן הצליח לעשות מה שהרבה אחרים לא הצליחו. מעבר לשינוי הגישה של שחקן כמו איתי שכטר, שספג העלבות מלותאר מתיאוס בעונה שעברה, הוא הפתיע כשהצליח להשיג יציבות אירופית אמיתית משחקניו. שיחק אותה, תודו.