פגועי נפש למען פגועי גוף

350 שקל, זוהי כל המשכורת החודשית של א'. למרות הסכום המצלצל מוכר, א' הוא לא חייל, וגם לא פועל עשוק ומנוצל. א' הוא אחד מעשרות בני-אדם המאיישים את המפעל המוגן "יציר כפיים" השוכן בירושלים - מפעל לאנשים בשיקום. הוא רגיל לפקוד את המפעל בשבע בבוקר ולעזוב בשעות הצהרים אם כי לאחרונה מצא עצמו עובדשעות נוספות מרובות עקב פרוייקט חדש של המפעל - ייצור רמפות לנכים.

המפעל המוגן הקטן, "יציר כפיים" הממוקם באזור התעשייה תלפיות, הוא אחד מארבע מסגרות השיקום של "מכון סאמיט", עמותה ציבורית שהוקמה ב-1973 ופועלת בשיתוף ובפיקוח משרד הבריאות לשיקום פסיכו-סוציאלי למתבגרים ולמבוגרים צעירים פגועי נפש. "הנגרייה", מחלקת הדגל של המפעל החל לייצר לאחרונה רמפות איכותיות מעץ כדי לאפשר לאוכלוסיית הנכים על כיסאות גלגלים נגישות נוחה ובטוחה למשרדים, חנויות, מסעדות ובתי קפה.

"הרעיון, שלדעתי הוא טוב, הוא של משתקם לשעבר במפעל. קבלנו לא מעט פידבקים חיוביים עליו ואני גם חושב שזה טוב שאנחנו עושים דבר כזה שיכול לעזור לאנשים אחרים. זה גורם להרגשה טובה" מספר א'.

"כמפעל מוגן המעסיק משתקמים, יש לנו מודעות ורגישות רבה ביותר לקשיים שנתקלים בהם בעלי מוגבלויות", מספר יזהר מנהל הנגרייה, "העדר רמפות במקומות ציבוריים פוגעת מאוד בניידות של הנכים, בעצמאותם וגם בתחושת השייכות החברתית שלהם. אם אנו יכולים לסייע להם כדי להתגבר על המוגבלות ולתת את ההרגשה שהם שווים בין שווים, הרי שאנו שמחים לעשות זאת". במפעל מיוצרים גם שולחנות וכסאות לילדים, תיאטרון בובות, עריסות לבובה, שמיכות לתינוקות, תיקי החתלה ועוד. כל ההכנסות המתקבלות ממכירת מוצרי המפעל חוזרים ישירות לרווחת המשקמים.

"מקווה ללמוד הדרכה טיפולית כדי לעזור לאנשים כמוני"

א' (33) משתקם במפעל כבר 9 חודשים לאחר שהתקפי חרדה חוזרים ונשנים הביאו להתמוטטותו הנפשית שלאחריה הפסיק לעבוד ואף התגרש מאשתו בתום קשר ממושך. א' ידע תקופות טובות וטובות פחות בחייו במפעל. לפני כמה חודשים נעלם לחודש וחצי מהמפעל וננזף על כך, שכן המפעל דוגל הנחלת שגרת עבודה שקדנית ויציבה לכל המשתקמים כצעד חשוב לקראת עזיבת המפעל והדיור המוגן, וכחלק מההכנה לשוק העבודה האמיתי.

"אחרי שסוגרים את המידות, מלטשים, צובעים, שמים לכה שיראה טוב"

"המפעל המוגן המעברי מיועד לאנשים המתקשים לעבוד בשוק הפתוח ומאפשר להם עבודה מוגנת בשכר תוך שאיפה מתמשכת לשלבם בעבודה רגילה בשוק החופשי" מסבירים אנשי הצוות, "בתהליך ההכשרה לעבודה שמים דגש על התקדמות הדרגתית ומתאימה לכל משתקם בתחום התעסוקתי".

א' אתה בן 33, ומרוויח משכורת של 350 שקלים. זה לא קצת מוזר לך?

"בעיקרון, אני מבין שאי-אפשר לחיות ממשכורת כזו ואני לא רואה את עצמי או אף אחד אחר מסוגל להתפרנס ממנה, אבל עכשיו בזכות התוכנית של המפעל אני בשלב הרבה יותר טוב בחיים, ואני גם מרגיש בשל הרבה יותר מפעם לצאת לשוק העבודה, בגלל זה אני בשלב האחרון של התוכנית לקראת השיחרור.

לפני חצי שנה בערך חשבתי שאני מוכן כבר לשלב בו אני נמצא היום ובקשתי לעבור, אבל הסגל של המדריכים במפעל לא חשב כך ובעצם עכשיו אני מרגיש אחרי הרבה עבודה והתמדה מהצד שלהם, מוכן יותר מתמיד. אני גם מבין שמה שיחכה לי בחוץ זה עבודות בחקלאות ועבודות חרושתיות וגם זה לא הרבה, אבל אני מקווה שבזכותם אני אוכל ללכת ללמוד הדרכה טיפולית כדי לעזור לאנשים כמוני וגם כדי להתפרנס כמו שצריך".

מדריכים במפעל מבהירים שניתן לקבל משכורות גבוהות מעט יותר, אך המשכורת נקבעת בהתאם להתמדה ולאיכות העבודה של העובד. חלק נכבד מהמשתקמים מתגורר בדיור מוגן או חי אצל ההורים ולכן המשכורת החודשית מספיקה, שכן הדיור המוגן או הבית של ההורים מספקים לרוב את כל הצרכים הנחוצים למשתקמים; אוכל חם, קורת גג, פעילות חברתית ואוזן קשבת.

הרמפות המדוברות במפעל, עוברות גם הן תחת ידיו של א': "בכל המפעל הכי קל לי עם המתפרה אבל אני מתמקצע גם בנגרייה. אני יודע לעשות הכל; כונניות דיסקים, ארונות, שולחנות קטנים... וגם אני יודע לעבוד עם הרמפות. הרמפות הן בכלל 'פרויקט'. מקבלים את גוש העץ ואז מכינים אותו לפני הזמנה - לכל מקום דרישה משלו. אחד רוצה ככה ואחד רוצה ככה. ואז אחרי שסוגרים את המידות, יושבים ומלטשים, צובעים, שמים לכה שיראה טוב

והכל. לוקח להכין אותם כמה שעות טובות".

לא מעט חברות, עסקים ומוסדות גדולים רכשו את הרמפות של "יציר כנפיים" ואף שלחו פידבקים חמים חזרה, אם כי חלקם לא מודעים כלל לעובדה שהמפעל משמש כמקום שיקום וחושבים אותו למפעל תעשייתי רגיל. אחד מאותם בעלי עסק הוא רפאל ארביט בעלי "הגלידרייה הסיציליאנית" בתל-אביב, שלא ידע על העניין עד שנשאל על כך: "לא היה לי מושג שהרמפה נעשתה על-ידי אנשים בעלי מוגבלויות ואנשים בשיקום.

רכשתי את הרמפה הדרך "התו-החברתי". זה אומנם היה לי מעט יקר, 400 שקל, אבל אני איטלקי, אני לא רואה את הכסף בשורה התחתונה, ואם מישהו צריך את הרמפה ויוכל בזכותה להיכנס לגלידרייה שלי, אז אין יותר מבורך מזה וזה הכי חשוב", מסכם ארביט. "עכשיו כשנודע לי שזה נעשה על ידי משתקמים אני חושב שצריך לפרסם את זה יותר, כי אני מאמין ומקווה שככה יותר בעלי עסק ישמעו על הסיפור של המפעל וירכשו את הרמפות דרכם".

• להזמנת רמפות ולקבלת פרטים ניתן לפנות ל"יציר כפיים" בטלפון 02-6480022 או למזכירות מכון סאמיט  בטלפון 02-6733548.