| |
המים יתייקרו ב-40 עד 80%. האם הח"כים יושיעו?
מסתמן שמס הבצורת היה תרגיל הטעיה ציני של האוצר, להסיח את תשומת הלב מהעלאת תעריפי המים. אם חברי הכנסת לא יחלצו לעזרת בוחריהם האחרונים עלולים למוטט את ספקי המים. ועוד בכנסת: רפורמה בתעודות הכשרות - במטרה למגר את הכאוס בתחום, תוקם רשות ממלכתית לענייני כשרות
צבי לביא
עזבו את מס הבצורת.
המשחק הזה מכור וסגור. המכה הקשה אורבת לפתחנו מהתייקרות תעריפי המים מה-1
בינואר. האוצר נוקב בתוספת של 40%. תחשיבי מרכז השלטון המקומי מצביעים על שיעורי התייקרות חדים יותר, אפילו כפולים.
כמה דוגמאות: חשבון המים של משפחה בת 4 נפשות המשלמת היום 325 שקל יתייקר ב-40% ל-466 שקל. למשפחה בת 3 נפשות הוא יתייקר ב-54% מ-221 ל-341 שקל. לזוג קשישים המשלמים היום 172 שקל, החשבון יתייקר ב-63% ל-281 שקל. קשיש בודד ישלם 180 שקל במקום 100 שקל. התייקרות של 80% (!).
כך או אחרת מסך העשן סביב מס הבצורת מתחיל להתפזר והמס הזה מתגלה כתרגיל הטעיה ציני. עוד עז מדיר העזים של האוצר, שנכנסה לחוק ההסדרים, לא רק שיהיה מה להוציא בהתמקחות הפוליטית, אלא כדי להסיח את תשומת הלב הציבורית מהמס היקר והכואב יותר שנועד להיכנס כמו בדלת האחורית.
מכבסת המלים לא תחפה על העובדה שגם תעריפי המים החדשים כמו מס הבצורת, הם מס לכל דבר. המס שמוטל על צרכנים חסרי אונים שנגזר עליהם לשלם את מחיר האופק הצר של פקידי אגף התקציבים לדורותיהם שהתנגדו במשך שנים להשקעה ממשלתית בהתפלת מי הים. עכשיו הם מאיימים שבגלל סרבני התשלום לא תהיה התפלה
והארץ תתייבש.
| דבר האוצר |
|
| סוכם: מס הבצורת יוקפא אך המים יתייקרו / רוני סופר ורונן בודוני |
|
שר התשתיות עוזי לנדאו הגיע לסיכום עם משרד האוצר, משרד ראש הממשלה ורשות המים על הקפאת היטל הבצורת מינואר הקרוב ועד מחצית אפריל. עם זאת, מחירי המים יעלו באופן מדורג - בינואר ב-25 אחוז, ביולי בעוד 12.8 אחוז ובינואר 2011 בעוד שני אחוזים - בסך הכל ב-40 אחוז |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
מס הבצורת היה אמור להיות זמני ותלוי במזג האוויר, אבל תלוי בעיקר בהיקף הצריכה האישית, ולכן איננו גורף אלא פוגע בבזבזני מים. מאד יתכן שזעקת מקבלי החשבונות המנופחים, מחרישה קהל לא מבוטל שממשיך לקבל חשבונות נורמליים. בעוד 6 שבועות גם הציבור החסכן והממושמע הזה ייענש בהתייקרות התעריפים הגורפת לכל הצרכנים.
הקפאת מס הבצורת למשך 4 חודשים, לא תאריך ימים גם אם תתקבל החקיקה הפרטית בהליכים שיתחילו בכנסת בשבוע הבא. המחוקקים שמאחוריה לוקים בקוצר הראייה של פקידי האוצר. הממשלה כאילו נאנסה להתפשר על הקפאת המס אבל חברי הכנסת האנסים שחיפשו הישג הפוליטי לא חשו שבאוצר עבדו עליהם בעיניים. במחיר הזול של ההקפאה הזמנית ניתן לאכוף התייקרות קבועה של תעריפי המים ולהרוויח יותר בחשבון הסופי.
בנקודה אחת הצליח הקמפיין הפוליטי דווקא בגלל שהלחץ החל משורות הליכוד; בהנחלת העיקרון שלא הוגן לגבות את מס הבצורת ובו זמנית לייקר את התעריפים. ההכרה הזאת תהיה תקפה גם אם תמשך הבצורת בחודשי החורף. האוצר יעדיף את הנצחת התעריפים היקרים, כי מלכתחילה המים לא עניינו אותו כמו הכסף. איך השיב בכנסת למבקרי האוצר שאול מרידור, רפרנט המים באגף התקציבים? "אני מבין בכלכלה ולא בהתפלה".
המלה האחרונה טרם נאמרה. כל מהלך הנוגע למס הבצורת ולהעלאת תעריפי המים טעון חקיקה כלשהי בחוק ראשי או בתקנות. לחברי הכנסת יש הזדמנות להסבת המאבק האבוד על מס הבצורת למלחמה על הקפאת התעריפים החדשים עד לבחינתם המחודשת. הם הרי נתנו יד להתייקרות התעריפים (כמו שתמכו קודם במס הבצורת) בטרם למדו את רכיביה והשלכותיה ובהנחה שהיא תתבצע בפריסה מתונה ורחבה לאורך זמן.
האוצר התחכם בהודעה על התייקרות מיידית של 25% ו-15% נוספים כעבור חצי שנה, ושוב חשף מי שולט בעניינים, כי הממשלה לא דברה בקול אחד. בשבוע האחרון הודה מנהל רשות המים אורי שני כי לא שתפו אותו בהכנת חוק מס הבצורת. שר התשתיות שמעליו, עוזי לנדאו, הודה בוועדת החקירה לנושא המים כי מאורי שני הוא יכול לבקש רק שיכין לו כוס קפה. האוצר השתלט על החלל גם אם לא נקט ישירות בשיטת הפרד ומשול.
גם הכנסת לא עשויה מעור אחד. הסיעות מאוחדות נגד מס הבצורת אבל נלחמות ביניהן על הקרדיט וההון הפוליטיים. בזירה הפוליטית החקיקה בנושא המים פותחת מרחב תמרון לדיל כזה או אחר עם הממשלה, להרחבת התעריפים החדשים על בזבזני המים במגזרים אחרים, או במזעור נזקי התייקרות התעריפים למשקי הבית המהווים רק 20% מהציבור.
אם לא ניתן לדחות את יישום הרפורמה, לפחות יפרסו אותה בקצב לא רצחני לכיס הצרכנים, אם חברי הכנסת יזכרו שיותר ממחצית בוחריהם מתקיימים על שכר מינימום ואפילו על פחות מזה. אחרת, מחוסר ברירה, הם עלולים להגיב בביטול הוראות הקבע שימוטט את ספקי המים, אם לא את כל משק המים. רק מרד התשלומים כזה חסר להם על סף הכאוס אליו נקלעו בתהליך עיכול הביורוקרטיה של מס הבצורת.
רפורמה מסוג אחר בחקיקה הצרכנית מתגבשת בימים אלה בוועדה לביקורת המדינה. מטרתה לעשות סדר בשוק הפרוע עתיר זיופים והונאות שמתנהל בשטח שמאחורי תעודות הכשרות
התמימות אותן מקבלים ותולים לראווה מפעלי מזון, מסעדות, בתי מלון ואולמות אירועים מהרבנות או מהבד"צים החרדיים למיניהם. כל מי שחפץ בלקוחות שומרי מצוות.
המניע לרפורמה היה הדו"ח הקטלני של מבקר המדינה שפורסם לא מכבר על המתרחש בקטע הרגיש הזה בחוצות ירושלים, חיפה וראשון לציון. בעצה אחת עם המבקר מיכה לידנשטראוס הוסכם שהוועדה תיזום תיקון דרמטי בחוק, בהסכמת כל הנוגעים בדבר, במקום שהמבקר יעביר את הטיפול בממצאי הביקורת למישור המשטרתי-משפטי.
יו"ר הוועדה, יואל חסון (קדימה) הסמיך את חברו לסיעה, עתניאל שנלר, החובש כפה סרוגה, להוביל את הרפורמה. הכיוון שנבחר הוא להקים רשות ממלכתית לענייני כשרות. הרשות תהיה המעסיק של משגיחי הכשרות, תשלם את שכרם, תגבה מבתי העסק את עלות העסקתם, ותהיה המפקחת העליונה עליהם. הפיקוח ההלכתי יישאר בידי הרבנים.
"בשוק הזה שמגלגל המון המון כסף שוררים ניגודי אינטרסים ברמה הכי נוראה. אני לא בטוח כי בכל מסעדה עם תעודת כשרות, הסועד יכול להיות בטוח שהוא מקבל אוכל כשר", אומר שנלר. "משגיח הכשרות עובד במועצה הדתית המקומית להלכה. למעשה הוא רק מחתים שם כרטיס כי את שכרו משלם לו ישירות בעל העסק עליו הוא אמור להשגיח. המערכת עובדת עקום, בהעסקת קרובי משפחה ומקורבים למיניהם, עם המון תקלות".
הרשות אותה חותר שנלר לעגן בחקיקה אמורה לנתק את הזיקה הכלכלית בין המשגיח לבית העסק. היא לא תפגע בסמכות המועצה הדתית לבחור את המשגיחים, להכשיר אותם, לערוך להם השתלמויות, ולבקר את עבודתם השוטפת. "מנגנון פיקוח העל יתנהל כמשק סגור ולא יעלה לקופת המדינה אפילו שקל אחד", אומר שנלר.
הכסף שתגבה הרשות מבתי העסק לא יהיה "היטל כשרות". ראשית כי הכשרות איננה חובה. מי שלא זקוק לה יישאר מחוץ לתחום. "בקטע הזה העסקים המעונינים יקנו מוצר שנקרא כשרות, במחיר העלות התקופתית שלה. על התעודה הם משלמים אגרה למועצה הדתית. מהרשות הם יקנו שירותי השגחה נקיים מניגודי עניינים".
איך יתמודד החוק עם הפיצול בין הרבנות הראשית, הפטרונית של המועצות הדתיות, לבין הבד"צים שרק הם מקובלים על החוגים החרדיים?
"הרשות תמכור שני מוצרי כשרות, של הרבנות או של בד"צ פרטי, ותתחשבן בנפרד עם שני הגופים. הפרוצדורה תוסדר בתקנות. כל התהליך נעשה בוועדה בתיאום מלא עם הרבנות ונציגי המפלגות החרדיות. הם פועלים מכוח סמכות הרבנים שלהם שאומרים להם מה לעשות. לוקח זמן להגיע להסכמות עם כולם, כי הדרך שלנו היא לא לכופף ידים. ואכן כבר הגענו להסכמות ויש אפילו הרמוניה. אנחנו לא רוצים לפגוע בפרנסה של אף אחד אלא להבטיח ששמירת הכשרות תתנהל באופן תקין ולא עקום או מושחת. בעיקר במאבק בהונאות ובזיופים שהם חלק מהעניין ופוגעים בצרכנים מכל המחנות. כשאין אינטרסים כלכליים אין מקום לזיופים. בהסכמה אנחנו מרחיקים את האפשרות של העסקת קרובי משפחה או אנשי שלומו של גוף דתי זה או אחר. הכשרות איננה חנות מכולת השייכת לחצר כלשהי. האינטרס המשותף לכולנו הוא להסיר מכשול מלפני הצרכן העיוור".
החוק יושלם בתוך מספר חודשים יחד עם התקנות הנלוות. מבקר המדינה הוא חלק מהתמונה המתגבשת. הסמכות המיניסטריאלית על הרשות טרם נקבעה וצפויים סביבה מאבקים פוליטיים. מה שכבר בטוח היא כפיפותה לביקורת מבקר המדינה בנוסף למנגנון מסועף של ביקורת פנימית.
שנלר: "רשות הכשרות תהיה מערכת ענקית להגנת הצרכן שומר המצוות שתגלגל הרבה כסף ותחייב ביקורת שוטפת של עורכי דין, רואי חשבון ונציגי ציבור שיפתחו גם כלים למניעת מעידות וכשלים. מבקר המדינה שותף לכל פתרון. אני לא רוצה לריב עם השומר אלא רק לאכול את הענבים".
|
