בעלה של לאוטין: לא חיכיתי שהמדינה תעזור לי
משפחות של נרצחים ששוחחו עם ynet מקבלות בברכה את תוכנית הסיוע החדשה, ומספרות על המצוקה הכלכלית שבעקבות האובדן. אלכס, בעלה של מרגריטה לאוטין שנורתה בשוגג בחוף הים, "שמח שהמדינה מכירה בבעיה", אך מוסיף שהתוכנית "פותרת אותה באופן חלקי בלבד"
שעות ספורות לאחר אישור תוכנית הסיוע למשפחות הנרצחים בישיבת הממשלה - אומר אלכס לאוטין, בעלה של מרגריטה שנרצחה בידי עבריינים לפני כשנה וחצי בחוף בת-ים, כי הוא מקבל את המהלך בתחושות מעורבות. "אני לא יכול להתנגד לחוק הזה, שסוף סוף מכיר בבעיה הקשה הזו", אמר היום (א') לאוטין בשיחה עם ynet. "אני שמח שהמדינה מתחילה לטפל בבעיה. זהו צעד ראשון בכיוון הנכון - אבל זה פותר את הבעיה באופן חלקי בלבד".
לאוטין, שבילה עם אשתו וילדיהם בחוף הים כשלפתע נפגעה האשה מכדור שירו עבריינים במהלך ניסיון חיסול, טוען כי התוכנית אינה פותרת את הבעיה הכספית שגרם הרצח למשפחתו. "לא מדובר פה על כסף, אלא על הקמת מרכז סיוע ועל עזרה פסיכולוגית במרכזי סיוע", הוא אומר. "אני יכול להגיד שבמקרה שלי, אני לא חיכיתי שהמדינה תעזור לי והילדים שלי מטופלים, אבל זה עולה לי 1,000 שקל בשבוע. אנחנו צריכים לראות כיצד החוק הזה יתקיים בפועל כדי לראות עד כמה הוא ישפיע עלינו".
במשפחות אחרות של נרצחים קידמו בברכה את התוכנית החדשה. "הרבה מאוד משפחות זקוקות לתמיכה הזו", אמרה ל-ynet ויקי בנט, אמה של דנה בנט שנרצחה באכזריות ליד טבריה ב-2003. לי זה בהחלט יכול לעזור. עד היום בבנק אישרו לי הלוואות רק על בסיס היכרות אישית. אם מנהל הבנק לא היה עוזר לי, אני לא יודעת מה הייתי עושה".
מאז נרצחה בתה, מתקשה ויקי לתפקד. ההוצאות בחודשים הראשונים, היא מספרת, היו כבדות, ומאז, במהלך השנים הארוכות שבהן הוגדרה בתה כנעדרת, כלל לא יכלה לחזור לעבוד. "יש כל כך הרבה הוצאות: השבעה, הקבורה, האזכרה. אלו הוצאות שאתה לא מוכן להן. אי אפשר להמשיך לעבוד, אין משכורת, והקצבה מביטוח לאומי זעומה".
"הייתי במצב נפשי כל כך קשה, וחייתי בין יאוש לתקווה", היא מספרת. "לא ידעתי מה קרה לה והפכתי אפאטית. מצאתי את עצמי מתמודדת לא רק עם מצב נפשי איום, אלא עם דברים אחרים שמעמיקים את הדיכאון - נטל העבודה, החשבונות, כל חיי היומיום הפכו להיות קשים מנשוא. למזלי, המשפחה עזרה לי כלכלית ונפשית".
"לא צדק, אבל הקלה"
משפחה נוספת שעשויה ליהנות מהסיוע היא משפחתו של רז חג'ג', שנרצח באוקטובר 2007, בגיל 16, במהלך קטטה במרכז המסחרי בהרצליה. מאז, מספרת אמו אילנה חג'ג', מתקשה משפחתו להחזיק מעמד. "אנחנו משתדלים לחיות במינימום הוצאות. רז לא עבד בחייו, ולכן ביטוח לאומי לא עוזר. בעלי ואני עובדים מאז בחצי משרה בלבד, כי אי אפשר ללכת לעבוד. החיים משתנים מבחינה כלכלית".
לדבר חג'ג', "לבר מצווה של רז חסכתי כסף במשך שנתיים, אבל מה לעשות? להלוויה לא התכוננתי. אפילו הכיבוד במהלך השבעה הייתה הוצאה עצומה. המצבה עלתה לנו 7,000 שקל, ומאחר ובאופן טבעי רצינו בעתיד להיקבר ליד רז, קנינו את חלקות הקבר לידו. עד היום לא התאוששנו מההוצאה העצומה הזו".
חג'ג' בכל זאת מתנחמת בדבר אחד - "המשפחות הבאות, שלצערי עוד יהיו, יטופלו כמו שצריך. אני לא יכולה להגיד שנעשה צדק, אבל זו איזושהי הקלה, אור בקצה המנהרה".