אלפי חיות בר מורעלות למוות בזדון מדי שנה כתוצאה משימוש בחומרי הדברה מסוכנים, על ידי חקלאים או כתוצאה מסכסוכים בין חקלאים - כך עולה ממחקר שנערך בשנים האחרונות ברשות הטבע והגנים.
מדובר בחיות בר המזיקות לחקלאות - מכרסמים, יונקים גדולים יותר - אך במקרים רבים נגרמת הרעלה משנית של חיות בר אחרות. חיות אלה ניזונות מהפיתיונות המורעלים, או מפגרי חיות שהורעלו ונותרו בשטח.
"לא מדובר בשימוש לא נכון בחומרי הדברה או בטעות. על פי הנתונים שבידינו, מרבית ממקרי ההרעלות הם כתוצאה מפעולות מכוונות של חקלאים, שהחליטו לפגוע בחיות בר באמצעות שימוש בחומרי הדברה רעילים. בדרך הם מרעילים מינים רבים של בעלי חיים שמגיעים לאכול מהטרף המורעל", אומר ד"ר נועם לידר, האקולוג הראשי של רשות הטבע והגנים.
"הקלות המזעזעת בה ניתן לרכוש חומרים מסוכנים ולהשתמש בהן כדי לפגוע בחיות היא למעשה פצצה מתקתקת, שמאיימת לא רק על עתיד הטבע המקומי בארץ, אלא גם על שלום בני האדם", הוסיף לידר.
במחקר, שכאמור נערך במהלך כמה שנים, תיעדו ברשות מאות אירועי החשודים כהרעלות. שועלים, תנים, צבועים, גיריות וקיפודים משלמים בחייהם כתוצאה מההרעלות הקשות. מבין בעלי הכנף, העופות הדורסים נפגעים קשה.
מניתוח הנתונים עולה כי השימוש ברעלים מסוכנים פוגע בעיקר בדורסים וביונקים הנחשבים לטורפי על. הפגיעה בהם לא רק שגורמת לצמצום ואף להכחדת אוכלוסיות של מינים מסויימים, היא גם גוררת אחריה פגיעות משנה בחיות אחרות ושיבוש של האיזון במערכות הטבע המקומיות.
כך למשל, בשנים האחרונות הביאו הרעלות של בקר וטורפים לפגיעה אנושה באוכלוסיית הנשרים המצומצמת בישראל,
וכן להרג של דורסים נדירים כדוגמת עיטי צפרדעים ועיטי שמש,
המצויים בסכנת הכחדה עולמית.
ברשות מצביעים על כך כי קיים קשר הדוק בין מפגעי תברואה - מזבלות ומשחטות לא חוקיות, השלכת פגרי חיות ופסולת חקלאית במקומות לא מוסדרים - להתרבות מיני בעלי חיים הניזונים מהפסולת. "כל אלה מביאים לגידול אדיר באוכלוסיות של תנים, שועלים, חזירי בר וזאבים שגורמים נזקים לחקלאות. אך החקלאים לא מטפלים בנזק בצורה חכמה. להרעלות אין השפעה על גידול האוכלוסיה", מסביר לידר. "אפשר להתמודד עם בעיית החיות המזיקות באמצעים אחרים".
עוד על הרעלת חיות בר:
החוקרים סבורים כי ניתן להפחית את המוטיבציה להרעלת החיות באמצעות הסברה, אכיפה, שיפור הסניטציה בעיקר ביישובים חקלאיים, וצמצום הנזקים שגורמות חיות הבר לחקלאות. אך הדבר דורש תוכנית פעולה והקצאת משאבים בשיתוף עם משרדי הממשלה השונים, המועצות האזוריות והמקומיות וגופים ציבוריים לא ממשלתיים.
"החקיקה הקיימת כיום ומדיניות הענישה של בתי המשפט לא מאפשרים מענה מתאים לבעיה, אין מעמד מיוחד למרעיל בעלי חיים ועונש הולם", אומרים ברשות. "הדבר משפיע ישירות על ההרתעה והקלות בה ניתן לרכוש ולהשתמש בחומרי הדברה רעילים, מהווה סכנה לא רק לחיות, אלא גם לאדם".
ד"ר יהושע שקדי, המדען הראשי ברשות, שלקח חלק במחקר, הסביר כי הסניטציה הירודה בישראל פוגעת בכל מערך החיים המקומי. "לא רק שההרעלות הן זדוניות ומסוכנות ביותר לחיות ולבני האדם. התוצאה הנוספת היא שהמינים הגדולים נעלמים ואנו נישאר בסופו של יום עם תנים, שועלים ומיני בעלי חיים שמסוגלים לחיות בסמוך לבני האדם", הוא מזהיר. "הפגיעה היא חמורה בכל המערכת הטבעית, ומשרדי הממשלה צריכים לראות בנתונים הקשים קריאה לעזרה למען הטבע".
