האורך לא קובע

"9" מתחרה ב"קורליין ודלת הקסמים" על התואר "סרט האנימציה לילדים, שספק אם הוא כלל מיועד לילדים". זוהי נקודה לזכותו של הסרט. ייחודו ונכונותו להתבונן באפלה הופכים אותו לראוי ביותר לילדים סקרנים (רק לא צעירים או רגישים מדי). מבוגרים חובבי אנימציה יתפעלו מעיצובו יוצא הדופן ומהבימוי המיומן המופגן בו. גם אם העלילה מגיעה למחוזות שיכולים להיראות צפויים ומכילה בתוכה מידה מסוימת של דשדוש, זו עדיין יצירת אנימציה שכדאי לראות.

צפו בטריילר לסרט האנימציה "9" של שיין אקר

"9" מתבסס על פרויקט הגמר של שיין אקר מ-2005. מועמדותו של הסרט המקורי לפרס האוסקר לאנימציה קצרה חשפה אותו לכמה מהאנשים הנכונים. לסרט האנימציה באורך מלא (מלא, אבל קצר - 80 דקות אורכו), אקר מגיע חמוש במפיקים ידועים - הבמאים טים ברטון וטימור בקממבטוב ("מבוקש").

הקשר הצורני והתוכני בין הסרט הקצר לארוך הוא ברור, וספק אם היתה תרומה משמעותית מצידם של המפיקים בפיתוח הסרט הקצר. יחד עם זאת, קשה שלא

לראות בסרט המוגמר צאצא של שתי מגמות המזוהות עם מפיקים אלו - האנימציה הקודרת, לעיתים גרוטסקית, של ברטון, וסצנות האקשן שעוקפות את חוקי הפיזיקה וההסתברות בסרטיו של בקממבטוב.

הדמויות בסרט, ובראשן דמותו של 9 (אלייז'ה ווד), הן בובות יוטה קטנות מימדים, חיות, חושבות ומרגישות כיצור חי לכל דבר ועניין. הן חיות בתוך עולם פוסט-אפוקליפטי שהיה שייך, בעבר הלא רחוק, לבני אדם. לאחר שאלו מתו במלחמות שפרצו לאחר הופעתו של דיקטטור דמוי היטלר, נותרו רק הבובות הקטנות שנעות בחורבותיו של עולם הגדול על מידותיהן. ברקע נמצאת התעלומה הגדולה - כיצד הן נוצרו ומה יעודן?

"9". לא ממהר לתת תשובות

מקורן של המפלצות המכאניות המתקיפות את הבובות הוא, ככל הנראה, אנושי. שאלת קיומן אינה נפרדת משאלת קיומן של הבובות. הסרט אינו ממהר להבהיר קשרים אלו, ואכן אין סיבה ניכרת למהר עם התשובה, במיוחד אם אפשר, בזמן החולף עד מתן התשובה, לערוך סדרת מפגשים אינטנסיביים יותר ויותר בין הבובות והמפלצות בעלות העיצוב יוצא הדופן.

9 הוא הצעיר בחבורה, המונה דמויות שמספרן יורד עד 1 (כריסטופר פלאמר), זקן השבט. 9 רוצה לחקור ומוכן להסתכן, 1 מצדד בהישארות במקום, בתנועה מועטה, בהתרחקות מהמפלצות האורבות לבובות. הקונפליקט בין השניים הוא המפריד בין שאר חברי השבט.

הסתדרנו יופי גם בלי כוכבים

הסרט המקורי היה אילם, ועוצמת הדימויים המקוריים, שלא לדבר על המסתורין של קיום הבובות, לא הובאה לידי פיתרון בסופו. הסרט הארוך, לעומת זאת, משתמש בסדרת קולות המשתייכים לשחקנים מוכרים היטב, מוכרים מדי. ג'ון סי ריילי, מרטין לנדאו, קריספין גלובר וג'ניפר קונלי (הרי גם לבובות יוטה, נטולות אברי מין, מגיע מושא אהבה מהמין השני).

מתוך הסרט. לא מטריד כמו מקורות ההשראה שלו

חבל שחלק גדול מהטקסטים של הדמויות פוגע באיכותם של הדימויים. קשה להימנע מהמחשבה שלו היה מוקדש פרק זמן נוסף לבניית העלילה בדרך שתאפשר לוותר על הקולות המוכרים ועל המילים הבנאליות מדי, הסרט היה הופך למסעיר יותר. המעבר מעולם ויזואלי טהור, ממש כמו זה שהיה בחלקו הראשון של "וול-אי", הוא במובן מסוים נפילה אל השפה.

העלילה נעה אל עבר סיום בעל נופך מיסטי שאינו בלתי מוכר לאלו שכבר ראו כיצד הקולנוע האפוקליפטי תוצרת הוליווד אמון על ריקוד בו נשלחת רגל וחצי של הדמויות לכיוון התהום, רק כדי להוביל אותן לרגע הגאולה - או לגרעין שממנו, לבטח, ייכון עולם חדש.

עבודתו של אקר משקפת מקורות השפעה המגיעים מעולם שונה מאוד מהאסתטיקה הנקייה של האנימציה האמריקנית. הנוכחות החומרית הגסה ואלמנטים גרוטסקיים מזכירים את החומריות הראשונית בעבודותיו של האנימטור הצ'כי הדגול יאן סוונקמאייר, אבל היבט זה קיים בצורה מרוככת מאוד באנימציה

הממוחשבת. גם לאלמנטים הסוריאליסטיים המאיימים בעבודותיהם של האחים קוויי יש הדהוד, אבל לא רק שהדימויים ב"9" רחוקים מלהיות מטרידים באותה מידה, העלילה, ובעיקר מימדיה הלא מקוריים, מנרמלים יתר על המידה את הלא מוכר.

יותר מכל מזכיר הסרט את "הרפתקאותיו הסודיות של תום ת'אמב" (1993), סרט אנימציה בריטי קצר שהורחב לסרט ארוך, ובו יצור קטן וחסר ישע נחטף מהוריו ומתחבר לקהילה של יצורים קטנים כמוהו, במהלך המסע חזרה. הפשרות שנעשו ב"9" לא נעשו בסרט זה, והתוצאה היא עוכרת שלווה באמת, ולא גרסת אנימציה ממחושבת עם דמויות מדברות בקולם של שחקנים מוכרים.