זכויות אדם "על תנאי": אפליה מודל 2009

"מותר להפגין, בתנאי שלא תצעקו שום דבר מרגיז, מותר לציין ימי זיכרון, בתנאי שזו לא הנכבה, יש לכם זכות לחינוך, אלא אם אתם מהעדה הלא-נכונה, כדאי לשמור על הבריאות, בתנאי שיש לכם כסף לתרופות, ואתם מוזמנים לקנות בית, בתנאי שוועדת הקבלה תאשר".

הדו"ח השנתי של האגודה לזכויות האזרח המתפרסם הבוקר (יום א') מצייר תמונה קודרת של מצב זכויות האדם בישראל. הוא אמנם לא מציג מדידה מספרית של עלייה בפגיעה באזרחי המדינה, אבל מרכז שורת פרשיות מהשנה החולפת, שהמשותף לכולן - פגיעה באוכלוסיות חלשות ובמיעוטים. נמשכת הסלקציה בקבלה ליישובים ולבתי ספר, כך גם האפליה והפגיעה בזכויות האדם בשטחים, הליכי חקיקה חפוזים ושטחיים, והתעלמות שיטתית של מוסדות המדינה מפסיקות בג"ץ. המגמה הבולטת נוגעת להתניית זכויות אדם בהשתייכות לקבוצה מסוימת, בשירות צבאי, בהפגנת נאמנות למדינה או במצב הכלכלי.

• לעיון בדו"ח המלא - לחצו כאן
  

לטענת המחברים, בשנה האחרונה אנו עדים להתחזקותו של שיח ציבורי של זכויות אדם "על תנאי": ערבים יזכו לחינוך ולשמור על אזרחותם רק בתנאי שישרתו שירות לאומי או צבאי. בנוסף, "מי שמבקש לגור ביישוב קהילתי יזכה לממש את זכותו רק אם הוא 'משלנו', ועדות הקבלה תמצאנה כבר להשאיר בחוץ את מי שהוא ערבי, מזרחי, רוסי, אתיופי, בעל מוגבלות וכו".

האגודה לזכויות האזרח יוצאת בדו"ח גם נגד יוזמות חקיקה אנטי-דמוקרטיות להגבלת חופש הביטוי, החל מהצעת "חוק הנכבה" שביקשה בגירסתה הראשונית לקבוע עונש מאסר למי שיציין את יום העצמאות כיום אבל - וכעת מבקשת לשלול מימון ציבורי מגוף שיעשה זאת. הצעת חוק נוספת שזוכה לגינוי במסמך היא "חוק הנאמנות" שביקש לשלול את האזרחות ממי שיסרב להצהיר אמונים למדינה.

עמדות גזעניות במשרד הפנים

הגזענות כלפי מיעוטים במגמת עלייה, ובין האוכלוסיות הנפגעות: ערבים, חברי הקהילה ההומו-לסבית והטרנסג'נדרים, מהגרי עבודה, פליטים, חרדים ועולי מדינות חבר העמים. בנוסף מציינים מחברי המסמך פגיעה בזכויות לקיום בכבוד, לחינוך, לבריאות, לדיור ולשוויון. השנה העמיקו בכירים בישראל את תחושת האפליה של האזרחים הערבים, וחידדו את המסר כי זכויות המיעוט הן תמיד על תנאי וכרוכות בהוכחת נאמנות.

הכותבים מביאים שתי דוגמאות לתחושה שדוחקים את רגלי המיעוטים: יוזמת שר התחבורה ישראל כץ להחליף את הכיתוב בערבית בשלטי הדרכים לתעתיק העברי של השמות וכן כוונת השר גדעון סער לתגמל כספית בתי ספר שאחוזי הגיוס בהם גבוהים.

הסקירה השנתית מתייחסת גם לפעילותה של יחידת עוז ונטען בה כי בקרב אנשי משרד הפנים רווחות עמדות גזעניות כלפי מהגרי העבודה. בדו"ח מיוחסות אמירות שונות לאנשי היחידה ולבכירים, בהן טענת שר הפנים ש"יביאו איתם שלל מחלות", והטענה כי "הם מזהמים את המדינה בסמים ומחלות ולוקחים מקומות עבודה למובטלים שלנו".

מגזרים רבים, בהם ערבים, אתיופים, רוסים וחרדים, סובלים מגילויי שנאה וחוסר סובלנות. גם הדי הרצח ב"בר-נוער" ניכרים בדו"ח. מחברי המסמך מציינים כי המעשה עצמו גונה בשלל התבטאויות, אך עדיין ניכרת השנאה כלפי בני הקהילה, שהשתקפה בתגובות גולשים באתרי אינטרנט רבים.

הקשישים בישראל סובלים מאפליה בוטה בתחום התעסוקה, שגולשת גם לתחומי חיים אחרים. רק השנה, כך נטען בדו"ח, בעקבות החלטת בג"ץ - הוסדר הליך המאפשר לזקנים לערער על הקביעה שלא להכיר בזכאותם לקבל גמלת סיעוד.

עופרת יצוקה - פגיעה רק בפלסטינים?

יחידים וארגונים, המותחים ביקורת על רשויות השלטון, סופגים פגיעה קשה ומתמשכת בחופש הביטוי. כך למשל נפגע חופש הביטוי של מי שמתח ביקורת על השלטון במהלך "עופרת יצוקה".

המשטרה - בגיבוי הפרקליטות - פיזרה הפגנות מחאה חוקיות רבות ומנעה אישורים בשל תוכנה הפוליטי של המחאה. האגודה לזכויות האזרח גם מבקרת את השתקת הביקורת של ארגון "שוברים שתיקה", וטוענת כי במקום להתעמת מול העדויות הקשות שהביא - העדיפו גורמים רשמיים לפתוח במתקפה חזיתית נגד הארגון.

מבצע "עופרת יצוקה" זוכה להתייחסות נרחבת, לנוכח הפגיעה המאסיבית באוכלוסייה אזרחית, כולל ילדים ונשים וכן הפגזות של מסגדים, בתי ספר ומבני מגורים בניגוד לחוק הבינלאומי. בדו"ח האגודה לא מופיעים כלל הנזקים שנגרמו מירי הרקטות לעבר ישראל - והפגיעה באזרחי המדינה וברכושם. כותבי המסמך ציינו רק כי "היציאה למבצע התרחשה לאחר התחדשותו של ירי בלתי מובחן של רקטות וטילים ששיגר חמאס לעבר יישובי דרום מדינת ישראל, ושנמשך לסירוגין במשך שנים".

המחברים מציגים בהרחבה את נתוני ההרג ברצועה, שכבר פורסמו בעבר. לפי הנתונים הללו, 1,387 פלסטינים נהרגו בהתקפות בעזה, מהם 320 קטינים ו-109 נשים מעל גיל 18. נתון נוסף בדו"ח קובע כי למעלה מ-4,000 בתי מגורים נהרסו כליל ועשרות אלפי תושבים ברצועה נותרו ללא קורת גג. הפגיעה בתושבי הרצועה נמשכת גם היום, כך לפי הדו"ח, בשל העובדה שישראל מגבילה מעבר של חומרי בנייה, חומרי גלם וחלקי חילוף הדרושים לשיקום שלאחר הלחימה.

ישראל מתייבשת? תראו מה קורה בגדה

בשנת 2009, כך נקבע בדו"ח, נמשכה האפליה נגד פלסטינים בגדה. בין היתר פסק דין בבג"ץ מלפני כחודשיים - שקבע כי חסימת הכביש לתנועת עשרות אלפי פלסטינים לטובת 150 תושבי מאחזים אינה מידתית, אולם לטענת המחברים בג"ץ בחר להתחמק מהתמודדות עם הסוגיה העקרונית של עצם חוקיות ההפרדה והאפליה.

כמות המים המשמשים את הפלסטינים בגדה היא כרבע מזו העומדת לרשותם של ישראלים בגדה. בשנה האחרונה החמירו התקריות בהן פגעו אזרחים ישראלים בפלסטינים בשטחים בין השאר בהתקפות אלימות, התנכלויות והשתלטות בכוח על אדמות.

בנוסף הם טוענים, כי בשנה האחרונה נולדו יוזמות חקיקה בעלות השלכות מרחיקות לכת שנדונו והתקבלו בחופזה "באופן שפוגע ביכולתה של

הכנסת לקיים דיון ביקורתי ומעמיק על יוזמות הממשלה ולרסן את פקידי השלטון". לדוגמה מציינת האגודה את חוק המאגר הביומטרי, שלטענתה נדון ואושר בהליך נמהר וחפוז ללא דיון מעמיק בלי שחלק מחברי הכנסת השתתפו בו לאחר שנבצר מהם להגיע בשל דיונים באותה תקופה על חוקי התקציב וההסדרים ועל רפורמת הקרקעות.

ממשלת ישראל, כך קובעים מחברי הדו"ח, "מצפצפת" לעיתים על פסקי דין של בג"ץ ובשנתיים האחרונות - לדבריהם - ניכרת מגמה של התעלמות משרדי הממשלה מפסיקות בג"ץ ובתי משפט לעניינים מינהליים. לדבריהם, רק לאחרונה נזפה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, בנציגי המדינה ואמרה כי "פסקי דינו של בית משפט זה אינם בגדר המלצות". בדו"ח מוזכרים מספר התעלמויות מפסיקת בג"ץ, כדוגמת פסיקת בג"ץ משנת 2006 לפיה חלוקת אזורי העדיפות הלאומית בישראל היא מפלה ודינה להתבטל אשר טרם קויימה וכן מספר החלטות בג"ץ המורות לשנות את תוואי גדר ההפרדה. המדינה נאותה ליישם את ההחלטה, רק לאחר התערבות נוספת מצד בית המשפט.