נפש יהודי בוכיה

"יהודי טוב" (במקור: "A Serious Man") הוא הסרט הכי אישי ויחד עם זאת גם אחד האכזריים של האחים כהן. עיסוקם בו בקהילה היהודית במינסוטה בה גדלו נטול שמץ של סנטימנטליות ורוך, ועל הבד מתעצבים כמה מהדימויים היהודיים הקיצוניים שנראו לאחרונה בקולנוע.

הסרט נפתח בפרולוג שמתרחש בעיירה היהודית של המאה ה-19 ומתנהל כולו ביידיש, שאין לו לכאורה כל קשר למה שיבוא בהמשך. מסופר בו על עגלון שנקרה בדרכו דיבוק, ומבלי לדעת זאת הוא מזמין אותו להתארח בביתו, למורת רוחה של אשתו.

זוהי מעשיה שנדמית כאילו נלקחה מהפולקלור היהודי אך למעשה הומצאה על ידי האחים, ותכליתה לייצר את עולם הדימויים היהודי - סטראוטיפי, קריקטורי, לעיתים על גבול מה שעלול להיתפס בתור עיוות אנטישמי - שמתוכו בוקע הסרט. באמצעות האפיזודה המקדימה והמשעשעת הזו כמו מבקשים האחים למקם את הסיפור המודרני שמתרחש ב-1967 בהקשר מודע לעצמו שמתייחס באופן מתוחכם לזהות יהודית ולזיכרון התרבותי היהודי-אשכנזי.

גיבור "יהודי טוב" הוא מרצה לפיזיקה באוניברסיטה, והסרט עוקב אחר סדרה של אומללויות שמערערות את עולמו: אשתו תובעת ממנו גט כדי שתוכל להינשא למכר ותיק; מכתבי השמצה אנונימיים מגיעים לוועדה שדנה בקביעות שלו; סטודנט קוריאני מנסה לשחד אותו; שכנתו הפתיינית מסחררת אותו; מטלפן טורדני תובע ממנו לשלם על תקליטים שלא רכש; קרוב משפחה תימהוני מגיע ומסתגר רוב הזמן בשירותים; הוא מתבקש בנימוס על ידי אשתו ומאהבה לעזוב את הבית ולעבור להתגורר במוטל; ובנו בר המצווה (ג'ואל?) מעדיף להאזין לג'פרסון איירפליין במקום להקשיב בשיעור עברית, ומסתבך עם בריון שמוכר לו חשיש. האם זה יכול להיות יותר גרוע? ובכן, מתברר שכן.

אמת מטרידה

להבדיל מעבודותיהם המוקדמות והמזהירות בפני עצמן (“רציחות פשוטות", “צומת מילר"), שעיצבו עולם פוסט מודרני עמוס מחוות קולנועיות, סרטם זה של האחים מתרחש בטריטוריה ריאליסטית. גיבורו איננו עוד קריקטורה אנושית מוגזמת (ע"ע "לקרוא ולשרוף”), אף כי העולם העוין שמסביבו מגחיך אותו.

"יהודי טוב". קבל את הכל, זה בא מלמעלה

יותר מכל, האיש הזה מזכיר את הספר הלקוני והלכוד במלכודת חייו שגילם בילי בוב תורנטון ב"האיש שלא היה שם". אולי משום שמדובר בבן דמותו של אביהם - כלכלן באוניברסיטת מינסוטה שבה כאמור נולדו וגדלו ג'ואל ואיתן - ואולי משום הפסיביות שבה הוא מקבל את צרותיו, לפנינו הדמות הכי מצפונית ומעוררת אמפטיה שנצפתה אי פעם בסרטי האחים.

ההשוואה עם הקומדיות היהודיות של וודי אלן מתבקשת, אבל סרטם של הכהנים נעדר כל סממן של תסביך כלפי יהדותם. "יהודי" נוטל את המימרה היידישאית המפורסמת "קשה להיות יהודי", והופך אותה לסוגיה מוסרית בעולם שבו אין כל משמעות למוסר - עולמם שלהם. גיבורם מתיימר לפענח את העולם - עיסוקו הוא באי-ודאויות מדעיות, "החתול של שרדינגר" למשל - אך לך תבין את הבדיחה האכזרית שמספרים החיים על חשבונך.

אפשר לראות בכל זה פרפרזה על סיפור איוב. אך אולי נכונה יותר ההשוואה עם "פשעים ועבירות קלות", שבו קונן וודי אלן על היעדרם בעולם של אלוהים ומוסר, דרך סיפורו של רופא עיניים יהודי המזמין את חיסולה של פילגשו התובענית. בעוד אלן, בסרטו המצוין ההוא, מיקם את הסביבה היהודית-אינטלקטואלית בתוך טריטוריה קולנועית המזוהה עם אינגמר ברגמן, הרי שהאחים כהן מעצבים קומדיה צינית עד כדי אבסורד. דומה על כן שהסיפור הכי מייצג פה הוא זה, הבלתי קשור לכאורה, על רופא שיניים המגלה מילה עברית בעלת משמעות חרוטה על טור שיניו של פציינט גוי.

מיהו יהודי?

מעבר להגותו האקזיסטנציאליסטית, "יהודי טוב" תוהה מה פירוש להיות יהודי ואמריקאי. וודי אלן הוביל את הדיון הזה אל מחוזות הנוירוזה הקומית; האחים כהן מבכרים אירוניה אכזרית. כאשר גיבורם מחפש ישועה למצוקתו בלשכות רבנים - אף לא אחד מהם, שלושה במספר, נותן לו תשובה מספקת.

מתוך הסרט. סובלים כי סובלים, וזהו זה

האחד גורס שאין זה אלא רצון האל; השני מספר לו את הסיפור הנ"ל על רופא השיניים, שלפיו אין טעם לחפש משמעות; ואילו דלתו של רב שלישי, נשוא פנים וקשיש, נטרקת בפניו. סובלים כי סובלים. נקודה. וכך, דימוי סמלי לעולמו המתמוטט של הגיבור מצוי באנטנה המותקנת על גג ביתו, שהוא מתקשה לכוון אותה, ממש כמו את חייו.

אחרי שקיבצו סביבם את הקצפת ההוליוודית ב"לקרוא ולשרוף" - ג'ורג' קלוני, בראד פיט וג'ון מלקוביץ' - פונים האחים הפעם לעבוד עם צוות שחקנים אלמוני ומוצלח

לחלוטין. מרשימים במיוחד מייקל סטולברג (אבי המשפחה, לארי), פרד מלמד (המאהב, סיי), ריצ'רד קינד (הדוד התימהוני) ופייבוש פינקל (הדיבוק).

ראוי לציין גם את עבודתו של רוג'ר דיקינס, צלמם הקבוע של האחים, שטובלת את הנוף הפרברי בתאורה חזקה שמעניקה למתרחש צביון סוריאליסטי. אך מעל הכל - "יהודי טוב" מבליט בדיעבד איזה יסוד יהודי שקיים מתחת לפני השטח בסרטיהם האחרים של האחים. המשמעות של להיות יהודי מעולם לא תורגמה קודם לכן לחרדה קיומית אמיתית וכנה כזו.

נ.ב., אל תחמיצו את הכתובית המזהירה שחותמת את כותרות הסיום.