שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "שליטה בהוצאות? לא ניתן. ובכלל, אשתי אשמה"
    הטענות לחוסר היכולת לשלוט בתקציב המשפחתי, קבועות וחוזרות על עצמן פעמים רבות, רובן אף עלו כאן בטוקבקים. אמנם אין נוסחת קסם שתפתור את הבעיות, אך הגדרת מטרות וגיבוש חזון, הם תנאי הכרחי להצלחה

    בשתי הכתבות הקודמות שלי: פיתרון ה- 75% ו- לצאת מהמינוס? בידקו את מצבכם ביחס לאחרים, ניסיתי להניח את התשתית לכלכלת בית הרואה את הנולד, כזו שזוכרת בתוך המעשה היום יומי של הקיום, שלכל יום יש את המחר שלו ואת ההוצאות שהמחר הזה צופן. השיטה, אני גורס, פשוטה: חיסכון חודשי מתוך ההכנסות נטו, המיועד להוצאות העתידיות הצפויות והידועות.

     

    הנה 5 הטענות שאנחנו הכי אוהבים לטעון כשאנו מתייחסים לחיסכון בחיינו הכלכליים:

    1. אנחנו לא יכולים לחסוך כי אנחנו לא גומרים את החודש

    2. אנחנו לא רוצים לחסוך כי אנחנו רוצים לחיות "כמו כולם"

    3. אם נחסוך לא נהיה מאושרים

    4. אנחנו לא יכולים לרתום את האישה שלנו

    5. המדינה אשמה בכך שאנחנו "רק שורדים" ופה זה לא שוייץ

     

    "אני לא מצליח לרתום את אשתי למאמץ"

    הטענות הללו קיבלו יצוג מעניין בתגובות הרבות שפורסמו עד כה לכתבות. הנה כמה דוגמאות:

    ר.ח צפון, ממחיש בתגובתו את הטענה הראשונה: "הכל יפה. כשהשכר יהיה מנימום 15 אלף נטו

    , כל תאוריה יכולה לעבוד. שההוצאות הקבועות הן 8,000 שקל אזי התמרון בבעיה גדול. משכנתא, או שכ"ד, מעון, וחוגים. לפני ששמת פרור בפה הלכו 8,500 שקל. סלולרי, בזק, דלק, ביטוחים, כלכלה ביגוד. מה נשאר?"

     

    Aviro 10 מנהריה, ייצג בתגובתו את העובדה "שלא לגמור את החודש" היא לא נחלת המשתכרים מעט אלא פונקציה של התנהלות וכך הוא כתב: "אני לא מסוגל לנהל את משק הבית שלי עם תקציב, יותר מזה, אני פוחד לברר בבנק מה מצב החשבון. ובכל זאת איך אני עושה? אני מכבה שריפות, יש לי 3 חשבונות בנק, באחד יש את המשכורת של אשתי שם יש לי אשראי של 25 אלף שקל, יש לי חשבון נוסף באותו בנק, שם יש לי 45 אלף שקל אשראי, ובבנק אחר יש לי חשבון עם 40 אלף שקל אשראי. הלוואות חוץ ממשכנתא: יש לי בערך 150 אלף שקל. החזר המשכנתא הוא כ-3,800 שקל. ההכנסות שלי: כ-26 אלף שקל לחודש. שנים אני במינוס של פחות או יותר האשראי שלי ומידי פעם אני חורג. אני יודע על כך רק כשמתקשרים אלי מהבנק ואז אני נותן הוראה להעביר מחשבון אחד לאחר. אם אין כסף להעביר, אני מבטיח להביא תוך מספר ימים כמה אלפי שקלים. כשהחבל על הצוואר לוחץ קצת, אני לוקח הלוואה..."

     

    זכריה ב', בתגובתו המחיש בציוריות רבה את הטענה השנייה והשלישית שמאחוריה אנחנו מסתתרים לפעמים: "ומה אני צריך לעשות עד גיל 70, לקנא באחרים? כולם יאכלו סטקים ואני חסה? כולם יסעו לאמריקה ואני לשוק הכרמל? כולם יקנו 3 זוגות נעליים ואני אשתעמם עם אותו זוג? ... לחיות 70 שנה כמו קבצן עם חשבוניה?..."

     

    מנש, כתב: "הצילו! איך אני מצליח לרתום את אשתי למאמץ? אני מחושב אבל לאשתי ממש לא אכפת.

    היא מגהצת את כרטיס האשראי בלי רחמים, קונה ברשתות הכי יקרות. קונה הרבה מוצרים ללא צורך. וכשאני מנסה להעיר לה ברמז זה נגמר במריבה. הצילו! מה עושים?"

     

    התנהלות כלכלית היא פונקציה של מטרות

    אכן, כל מילה בסלע. כל מילה נכתבה מתוך העמדות וההתמודדיות האישיות של המגיבים. המגיב "שורד", שאל את השאלה שתשמש לי נקודת מוצא לתשובתי: " למה הביטויים לשרוד ולהתקיים? האם בשביל זה אנחנו חיים? לדאוג יום יום מה יהיה בחודש הבא? ואם להביא עוד ילד לעולם או אם בכלל? צריך להגדיר לחיות ברמה סבירה".

     

    צריך יותר מזה שורד, צריך להגדיר לאן אנו חותרים. Stephen R. Covey בספרו Seven Habits For Highly Effective People (או בתרגום לעברית "7 הרגלים לאנשים אפקטיביים") מציע "להתחיל מהסוף" או בגרסא היהודית של ההרגל – "סוף מעשה במחשבה תחילה".

     

    ההתנהלות הכלכלית שלנו צריכה להיות פונקציה של המטרות והיעדים שאנחנו מציבים לעצמנו, של הערכים שאנחנו מאמינים בהם, של המקומות שאליהם אנחנו חותרים להגיע. כשאנחנו מתייחסים כך, אל ההתמודדות עם ההוצאות ועם הצורך לשלוט בהם, הדרך יותר פשוטה. כאשר יש לנו רשימה ברורה של "מה כן", ההתנהלות מול ה"מה לא" תהיה קלה יותר שכן היא מכוונת למטרה רחוקה ונכספת יותר מ"זוג הנעליים הבא".

     

    ניקח לדוגמא את רענני מרעננה שכתב בתגובתו: "4,000 שכר דירה, 2,500 גן פרטי ילד ראשון, 2,500 גן פרטי ילד שני. סה"כ: 9,000, ועוד לא פתחתי את החודש". אם בהגדרת היעדים שלנו מצוי חינוך הילדים בסדר העדיפות הראשון, ולהבנתנו הגן הפרטי בו בחרנו הוא אבן היסוד בדרך להשגת היעד ארוך הטווח הזה אזי הבחירה בהוצאה המשמעותית הזו היא מושכלת ונכונה בהתקיים 2 תנאים:

    • ההכנסות שלנו מכסות על סך הההוצאות השוטפות כולל הגנים הפרטיים בהווה.

    • ההכנסות שלנו מאפשרות לנו לחסוך כדי לעמוד ביעד הזה לאורך חיי הילד.

    שהרי ההוצאה הפרטית על חינוך הילדים שלנו היא מסע ארוך והיא מאמירה עם השנים. אם לא נבחר נכון בצמתים יתכן ולא נוכל לעמוד ביעד הכולל שהצבנו לעצמנו.

     

    אין נוסחת קסם להחלטה מהן ההוצאות שעליהן עלינו לוותר. הנוסחה צריכה להירקח על ידי כל יחידה כפונקציה של השאיפות של מרכיביה וההתכוונות המשותפת להגשים אותם. התהליך הזה תמיד מתרחש בעולם כלכלי המצריך ויתורים וניהול מחושב.

     

    הגדרת היעדים והמטרות שלנו היא תהליך שאינו קורה ביום אחד, עלינו להתמסר לו ולצמוח מתוכו. הסיכויים שהוא יצליח יהיו גדולים יותר אם נגבש "חזון" אישי שממנו יגזרו מאמצי ההשתכרות שלנו כמו גם מגבלות ההוצאה שלנו.

     

    שלוש סכנות בבניית תקציב

    בבואנו לתקצב את עצמנו עלינו להזהר מכמה סכנות המאיימות על כולנו בבניית התקציב. במהלך עבודתי עם משפחות שונות הייתי עד ל- 3 סכנות מרכזיות שמאפיינות, בצורה לא מפתיעה גם את תהליכי בניית התקציבים ביחידות עסקיות קטנות כגדולות:

     

    1. מיקוד גדול מדי בהוצאות קטנות מדי – התמקדו בהתמודדות עם ההוצאות הגדולות באמת בסל ההוצאות החודשי שלכם. בחנו אותם לאור ההכנסה שלכם ולאור היעדים הכוללים והתמודדו עם הקיצוץ בהם למרות הקושי והכאב הכרוכים בכך. בדרך כלל לא החיסכון בקפה היומי שאתם קונים יעשה את ההבדל. אחוז ההוצאה על סעיפים שונים, כפי שהם מופיעים בטבלה במאמר שכתבתי בשבוע שעבר, יכולה להוות נקודת מוצא אפשרית לאיתור ההוצאות הגדולות.

     

    2. אובדן הגמישות – התקציב הוא המסגרת הכוללת של ההוצאות שלכם. המטרה צריכה להיות שמירה על המסגרת שלו, עליו לשפר את איכות החיים שלכם בטווח הקצר והארוך כאחד. ניוד בין סעיפים שונים הוא המפתח לשמירה על הגמישות ועל החיוניות של החיים.

     

    3. אובדן התמונה הגדולה - התחילו מהסוף. מהו האחוז שיש ברצונכם לחסוך? ההכנסה הנותרת לאחר שהפרשתם הצידה את החסכון הזה היא ההכנסה שיש לתקצב את הוצאותיה.

     

    עתה הכדור עובר אליכם. מתחילים מהסוף – מגדירים מטרות ויעדים, מחליטים מה האחוז אותו רוצים להפריש כחיסכון, עוברים על היסטוריית ההוצאות ומחליטים היכן וכמה מקצצים. כל אחד מול ההכנסות שלו.

     


    פרסום ראשון: 18.12.09, 10:30
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""שליטה בהוצאות? לא ניתן. ובכלל, אשתי אשמה""
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים