הרופאים התעלמו מרעלת ההריון - והעובר מת
לאחר 10 שנים של ניסיונות כושלים להרות, הצליחה אישה בת 42 לעשות זאת - אך בשבוע ה-30 החל מצבה להדרדר במהירות. היא אושפזה בביה"ח הר הצופים כשהיא סובלת מתסמיני רעלת הריון אך במשך 5 ימים, לטענתה, התעלם הצוות הרפואי ממצוקותיה - ומערכותיה קרסו, העובר מת והיא סובלת מפוסט-טראומה שנים לאחר מכן. כעת היא תובעת את בית החולים בסכום של 10 מיליון שקלים
במשך חמישה ימים סבלה יולדת מסימני מצוקה שהעידו על רעלת הריון, אולם הצוות הרפואי בבית החולים הדסה הר הצופים שבו טופלה התרשל לטענתה בטיפול בה - ורשלנות זו הביאה לקריסת מערכות ולמות העובר. כעת תובעים האישה ובעלה עשרה מיליון שקלים מבית החולים.
התובעת, בת 45 ועורכת דין במקצועה, סבלה בהריונות הקודמים מרעלת הריון קשה. לאחר שנים של נסיונות להרות פעם נוספת, היא חוותה הפלה טבעית בשבוע העשירי להריונה. לאחר נסיונות רבים נוספים, הצליחה האישה להרות בפעם הרביעית כשהיא בת 42.
כרוניקה של הידרדרות
מהלך ההריון היה תקין עד השבוע ה-25, אז החלה לסבול מעלייה בלחץ הדם, כאבי ראש וכאבי בטן. בהגיעה לשבוע ה-30, הוא הופנתה לחדר המיון בהדסה עין כרם כשהיא סובלת שוב מלחץ דם גבוה, הופעה של חלבון בשתן, בצקות בגפיים וכאבי ראש.
הרופאים בהדסה עין כרם קבעו כי יש צורך לבצע לידה בהקדם מאחר שהיא סובלת מרעלת הריון חמורה, אך מאחר שלא היה מקום פנוי בפגיית בית החולים, הוחלט להעבירה לבית החולים הדסה בהר הצופים - ישירות לחדר הלידה.
לפי כתב התביעה,החליטו בהר הצופים בניגוד להנחיות שלא לבצע לידה אלא לאשפז את האישה למעקב. ברישומי בית החולים לא נמצאה תשובה מדוע החליטו שלא ליילד את התובעת, למרות שסבלה מסימני רעלת הריון (לחץ דם גבוה, בצקות בגפיים, חלבון בשתן ותחושה כללית רעה).
ביום החמישי לאישפוזה החמירו התסמינים ובהם לחץ הדם הגבוה, החלבון בשתן והופיעה רגישות ניכרת בבטן התחתונה. אחות המחלקה לא הצליחה לאתר את הדופק של העובר. לפי כתב התביעה, כאבי הבטן הלכו והחמירו והמטופלת ביקשה שרופא יגיע לבדוק אותה.
בהמשך החלה האישה להקיא שוב ושוב. כשהגיע רופא. היתה התובעת בשירותים והקיאה. לדברי התובעים, הרופא בחר שלא להמתין לה והלך. לאחר שעות ארוכות, ובהוראת אחד הרופאים, נשלחה התובעת לביצוע בדיקת אולטרסאונד, אך גם אז סירבו הרופאים לקבלה בדחיפות והיא נאלצה להמתין תוך שהיא ממשיכה להקיא.
רק בשעה 23:00 בוצעה בדיקת האולטרסאונד. זו הראיתה מוות תוך רחמי של העובר. לדברי התובעת, בעודה מתפתלת מכאבים עזים, התווכחו הרופאים מעל ראשה אם ישנו דופק או לא ואם השליה התנתקה או לא, עד שבישרו לה באופן בוטה, לטענתה, כי אין דופק והעובר מת ברחמה. היא הועברה לחדר ניתוח לצורך סיום ההריון בניתוח קיסרי.
כתב התביעה: "תוצאה של שאננות ואי-עשייה"
בתום הניתוח הבהול, הועברה התובעת לטיפול ביחידה לטיפול נמרץ של בית החולים. גופה מיאן להתאושש: לחץ הדם נותר גבוה, היא מיעטה לתת שתן והכליות הפסיקו כמעט לתפקד, תוך הבאת הגוף לקריסת מערכות מוחלטת.
מכיוון שבשלב זה קיימת היתה אפשרות סבירה כי התובעת תאלץ להתחיל לעבור טיפולי דיאליזיה כדי להתגבר על קריסת המערכות, הוחלט להעבירה לבית החולים הדסה עין כרם, שם קיימת יחידת דיאליזה. היא אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ, תוך שנשקפת סכנה אמיתית לחייה. משהתייצב מצבה והיא יצאה מכלל סכנה, היא הועברה למחלקת היולדות. במהלך האשפוז טופלה התובעת בתרופות להורדת לחץ הדם, בתרופה "פוסיד" על מנת לגרום ליציאת שתן ולהפחתת הבצקות בגפיים, במנות דם נוכח אנמיה קשה בעקבות הרס כדוריות הדם האדומות ובאנטיביוטיקה.
מומחה בכיר לגינקולוגיה שבדק את השתלשלות הארועים קבע בכתב התביעה כי: "הסיום העגום של ההריון הינו תוצאה של שאננות ואי עשייה רשלנית, בניגוד גמור למה שהתחייב מנתוני התמונה הרפואית כולה. כמו כן בגילה הנוכחי עם מחלות הרקע מהן היא סובלת וההסטוריה המיילדותית, חייבת התובעת להימנע מכל הריון נוסף אשר יהווה סכנה לחייה".
פסיכולוגית שהחלה לטפל בה קבעה כי היא סובלת מתגובות פוסט-טראומטיות קשות בעקבות האובדן, וכי לא הצליחה לחזור ולתפקד בצורה ראויה - ופרשה מעבודתה בתחום החינוך בתום 18 שנים.
כשנה לאחר מכן, נמצא כי היא סובלת ממחלת פיברומיאלגיה, הכוללת כאבי שרירים, הפרעות בשינה ועייפות, כאבי ראש, והפרעות במצב הרוח. לפי כתב התביעה, מומחה לראומטולוגיה שבדק את התובעת קבע כי יש להניח שארועי הטראומה הם שהובילו למחלה.
פסיכיאטר שבדק את האישה, והמצוטט אף הוא בכתב התביעה, קבע כי היא סובלת ממצוקה נפשית מתמשכת הכוללת יקיצות מרובות וסיוטי לילה, וכן תחושות דכאון מתמשכות. עוד קבע כי ניכר שהיא שרויה באבל מתמשך עם גישה פסימית להווה ולעתיד, וכי ניכרת גם פגיעה בקשב. לפיכך, נקבעה לה נכות בשיעור של 20%.
השבוע, כאמור, הגישו האישה ובעלה תביעה באמצעות עו"ד ענת מולסון כנגד בית החולים הדסה הר הצופים בסכום של עשרה מיליון שקלים, בשל מות העובר, הפגיעות הנפשית והגופנית מהן סבלה וסובלת האישה, ובגין אובדן ההשתכרות, הוצאות הטיפולים הנפשיים, הרפואיים, נסיעות ועזרה בעבודות משק הבית שנדרשו. דוברת הדסה מסרה ל-ynet בתגובה: "כתב התביעה טרם התקבל בהדסה. כשיגיע נלמד אותו ונגיב בבית המשפט".
מומלצים
