נערה הייתי ואישה צעירה, ואיני זוכרת אווירה נשית כה ממורמרת כפי שיוצרות נשים דתיות בתוך המגזר בתקופה האחרונה.
אחת גילתה בגיל 24 שלהיות אמא לשישה ילדים זה קשה,
השנייה רוצה שהלוויה שלה תהיה נשית לגמרי,
שלישית מייצרת אווירת חוסר אמון בגברים להם בנותינו רוצות להינשא ועמותות
וארגונים קמים ופועלים להעכרת האווירה. שתדע כל אישה צעירה שלהיות אישה (דתית במיוחד) זה קשה, להיות אמא (במיוחד להרבה ילדים) זה נורא, גברים הם האחראים על רוב הרוע הזה (במיוחד רבנים) ואל תגידו אחר כך שלא אמרנו לכן.
אפשר להתווכח בלי סוף על עצם התזות האלה. על הקונספירציה הגברית האוניברסלית להכניע נשים, לשלוח אותן למטבח, על זו להוסיף את הקונספירציה בחסות הדת (תסמכו על הטוקבקיסטים שיצטטו את מיטב מאמרי חז"ל בנושא), להדר בהוכחות מעולם בית הדין הרבני, לצטט רבנים בני דורנו שהאינטלגנציה הרגשית שלהם לא התפתחה מאז חדר לידה, וכמובן לדבר בלי סוף על המחיר שנשים משלמות על המתח שבין משפחה לקריירה לאימהות לנשיות... אבל ממש לא בא לי על הויכוח הזה, כי זה לא העניין.
העניין הוא שבמקום להתמודד עם המציאות באופן מיטיב, הנשים הממורמרות מתמודדות עם המציאות בדרך הכי גרועה. נשים ממורמרות, אימהות ממורמרות, סבתות ממורמרות... איזה דור של ילדים הן מגדלות? ומילא הבנות (שגם להן הנזק אדיר), מה חושבים ומרגישים הבנים של האימהות האלו? לאיזו אווירה ולאיזה לימוד הן מגדלות אותם? ובאופן ספציפי... מה חושב הבן של מי שרוצה שרק נשים תלוונה אותה בדרכה האחרונה? רק
נשים ישאו את הארון, יספידו, יכסו את הארון ברגבי אדמה. רק נשים!!! מה חושב ומרגיש בן של אישה כזאת? אפילו לא הלוויה מעורבת? לא גם הבנים וגם הבנות שלה? לגברים אין שום מקום בעולמן של הנשים הממורמרות? אפילו לא לבנים שלהן? זה נורא!
זה אפילו לא פמיניזם, זה באמת סתם מרמור. להיות אמא זה קשה? בטח! הכי קשה? ועוד איך! יש הבדלים מובנים בין גברים לנשים? אוהו! ההיסטוריה האנושית היא שוביניסטית? לגמרי. אז מה? למה לא להתנהל מול המציאות באופן שגם האישה וגם ילדיה יהיו מאושרים יותר ופחות מתוסכלים? למה לא להתמודד עם החיים מתוך אמונה ואופטימיות? באהבה?
נשים ואימהות ממורמרות זה
מתכון די ברור לדור של ילדים מבולבל ועצוב. הם יודעים שהם המחיר (אם הם לא שומעים את זה מהאמא שלוש פעמים ביום באופן ישיר, הם חווים את הדיכאון שלה או קוראים על זה במאמרים שהיא כותבת), אין להם שום דרך להתמודד עם זה כי אמא שלהם לא מלמדת אותם איך. את הבנות שלה היא מלמדת כל מה שהיא לא הייתה רוצה שהן תלמדנה (נשים זה באסה לא נורמלית) ואת הבנים היא מלמדת שנשים זה באסה לא נורמאלית.
לא, אל תטעו לחשוב שהנשים האלו מלמדות את הבנות והבנים שלהן שיעור בפמיניזם, ברגישות, בהתמודדות נבונה עם החיים. את הבכיינות והמרמור, את השלילה, את הבהלה, את האלימות ההפוכה, את התסכול ואת כל הדברים שאני שומעת שומעים וחווים גם הילדים שלהן.
ולנשים צעירות (וגברים צעירים) אני רוצה לומר שאפשר גם אחרת. אפשר גם באחריות, באופטימיות, באהבה ובאומץ. אפשר לתקן את העולם. וילדים זה שמחה בבית שמח.
ובהלוויה שלי, תעשו לי טובה ותנו אותי בידיים של מי שיכול לסחוב יותר טוב.
_a.jpg "אילוסטרציה צילום: ישראל ברדוגו")
