האם ימוגרו הימורי הספורט הלא חוקיים ברשת?
השבוע בכנסת: הצעה לתיקון חוק העונשין ביקשה לייבש את אתרי הימורי הספורט הלא חוקיים באינטרנט ושלי יחימוביץ' היכתה פעמיים: בניסיון להגביל את גובה דמי ניהול הקרנות, ובעידוד אזרחים לרכוש מניות של חברות ציבוריות
השבוע בכנסת החלו בניסיון נוסף לשים קץ לאתרי ההימורים הלא-חוקיים באינטרנט, המאפשרים להמר על תוצאות משחקי הספורט. המאמץ הזה איננו חדש. הוא עלה והגיע לשומקום בשתי קדנציות קודמות של הבית. הראשון שניסה את כוחו היה רוני בר-און, בהיותו ח"כ טרי, פעיל לשעבר בבית"ר ירושלים, 4 שנים לפני שהפך לשר האוצר.
אבל גם מלשכת השר, לא הונחתה בתקופתו מכה שטח ההפקר הזה עתיר ההון השחור. רונית תירוש (קדימה) ניסתה את מזלה בעקבותיו בכנסת הקודמת, וגם היא לשווא. השבוע היא פתחה סיבוב חדש במאמץ מתוגבר עם זבולון אורלב (הבית היהודי) ו-11 ח"כים אחרים. בר-און לא ברשימה. אופיר פינס דווקא כן, 3 ימים לפני פרישתו מהפוליטיקה.
הצעתם לתיקון חוק העונשין חותרת לכרוך עניבת חנק טכנית וכלכלית על כל הנפשות הפועלות שמאחורי ההימורים הוירטואליים, באתרים שיוכרזו כמפעילי משחקים אסורים, בתקווה שיתייבשו וייעלמו מהרשת. החוק שלהם מתמקד באתרים הישראליים בשפה העברית, הגובים תשלום בשקלים בלבד, ומהמרים רק על תוצאות משחקי ספורט בין קבוצות ישראליות, שמתקיימים בישראל. זו גם עקב אכילס שלהם כפי שיובהר להלן.
החוק המוצע גוזר על החברות המספקות שירותי אינטרנט בישראל לחסום את גישת מפעילי האתרים לרשת, ואוסר עליהם לספק ליזמים את כל השירותים הכרוכים בהפעלת האתרים כמו אחסון והעברת מידע. על קהל המפרסמים נאסר לפרסם את אתרי ההימורים באתרים אחרים ברשת. על חברות כרטיסי האשראי נאסר לספק שירותי סליקה לאתרים האסורים, כלומר חסימת צינור החמצן הכספי שבחיוב וזיכוי המהמרים.
החוק הוא פלילי והעבריינים צפויים לקנסות כבדים. רשימת העבריינים המסומנים בחוק ארוכה בעיקר בחברות האשראי -בעלים ושותפים עסקיים, מנהלים פעילים, עובדי מנהל ושירותים בכירים האחראים לתחומי פעולה שונים במערך הסליקה -עליהם מוטלת חובת ההוכחה שהעבירה נעשתה שלא בידיעתם ושנקטו באמצעים סבירים לשמירת האיסור.
איום נוסף בחוק שם את הפעילות באתרי ההימורים על הכוונת של הרשות למלחמה בהלבנת הון. הוא קובע כי כל רכוש שמקורו באתרי ההימורים, יוכתם מראש כחשוד בהלבנת הון, ולא משנה אם מדובר בדמי ההשתתפות בהימורים שגובים המפעילים, או בכספי הזכיות שהולכים לכיסי המהמרים.
מציעי החוק אומרים כי מדריך אותם הכלל העתיק לפיו "לא העכבר גנב אלא הפרצה שקראה לו", כלומר האשם העיקרי איננו העבריין כמו הסביבה המאפשרת את הפעילות העבריינית. לפיכך, האמצעי היעיל להתמודד עם התופעה הוא בשלילת "מרחב המחיה" של העבריינים, בחסימת הגישה של מפעילי האתרים לצרכנים המהמרים וחיסול התמריץ הכלכלי הקורץ להם בשטח ההפקר שהוא פתח להעלמות מס והלבנת הון במיליונים.
העונשים המוצעים בחוק על עבירות הפרסום ואספקת שירותי האינטרנט אפסיים לעומת רווחי הענק מעסקי ההימורים הלא-חוקיים. הם אינם מרתיעים והקנסות מהווים כעין חלופת מס לרשויות. שכן החוק מוגבל לספקים ישראליים הפועלים בישראל. יד החוק הישראלי קצרה מלחסום אתרים הנשענים על שרתים ברחבי העולם.
יוזמי החוק רק מצהירים בדברי ההסבר להצעתם ש"כעניין של מדיניות אין להרשות הפעלת אתר הימורים אסורים באמצעות מחשב או שרת הממוקמים מחוץ לישראל, או שהם ישמשו מגן מפני אחריות פלילית". למדיניות אין שיניים ובחוק המוצע אין אזכור לאוניברסליות הזאת. ישראל גם איננה סין או איראן שחוסמות אתרים.
לעומת זה, חסימת הגישה לשירותי חברות כרטיסי האשראי, היא סיכוי טוב להנחית את המהלומה שתביא לסגירת האתרים. החברות ישתפו פעולה ובצל איומי החוק למלחמה בהלבנת הון לא יתלוננו על פגיעה בחופש העיסוק. הח"כים גם מעודדים מהניסיון של ארה"ב, שם "גופי בנקאות גדולים לא מכבדים שוברים שמקורם בהימורים אינטרנט".
אבל גם בקטע הזה יש למחוקקים בעיה. עד שיוזמתם תגיע לספר החוקים היא תתיישן. יקדים אותם התחכום של טכנולוגיית האינטרנט אם לא ארגוני הפשע המעורבים באתרי ההימורים, שישכילו לפתוח דרכים ופרצות חדשות. מה שבטוח – העכבר לא ימות ברעב.
שלי יחימוביץ' 1: הגבלת גובה דמי ניהול הקרנות
שלי יחימוביץ' (עבודה) חברת ועדת הכספים וחיים כץ (ליכוד) יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ממסדים קואליציה זוטא לעזרת החוסכים הקטנים עמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות. 2 הצעות חוק הם הניחו השבוע על שולחן הכנסת להגבלת גובה דמי הניהול ולשיתוף העמיתים בניהול הקרנות. שתיהן אמורות להגיע לטיפול הוועדה בראשות כץ, כך שאם יצלחו את מכשולי הקריאה הטרומית והראשונה, דרכן לספר החוקים כמעט מובטחת.
דמי הניהול שגובות הקרנות הם 1.75%. זהו שיעור מהגבוהים בארץ, בייחוד לעומת הקרנות החדשות שדמי הניהול שלהן הוא 0%. יחימוביץ' וכץ מציעים תקרה בשיעור סביר של 0.24%. כשמדובר בתשלומי הפנסיה של הקרנות, דמי הניהול הקיימים שהקרנות מקזזות היום מהפנסיה הדלה המשולמת לגמלאים רבים, פוגעים ומעליבים.
הנימוק לתיקון הראשון שהם מציעים בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, הוא לא רק אנושי, אלא בא ליישב סתירה פנימית שבחוק הקיים. הם מצטטים סעיף אחד שקובע כי "נכסי הקרן ישמשו אך ורק לתשלום קצבאות ולכיסוי הוצאות התפעול של הקרן". אבל סעיף אחר מאפשר ניכוי דמי ניהול גבוהים מעבר לכיסוי ההוצאות שבאות על חשבון עמיתי הקרנות.
התיקון השני המוצע בחוק הפיקוח אמור להקדים רפואה למכות מהסוג הנ"ל. הם מציעים להגדיל את מספר חברי המנהלה של כל קרן ותיקה מ-3 ל-7 כך שיינתן בה ייצוג משפיע גם לעמיתי הקרן. העמיתים יבחרו 3 נציגים, מול 3 נציגי ציבור שהם אנשי משק וכלכלה או אנשי אקדמיה מהתחומים הנוגעים לשוק ההון והפנסיה. יו"ר המנהלה ימונה בהתייעצות עם שר המשפטים.
יחימוביץ' וכץ אומרים שהצעתם נועדה לתקן את העוול שנעשה לעמיתי הקרנות הוותיקות, בניתוקם המוחלט מהשתתפות בניהול הקרנות. למעשה הם אינם יודעים היום במה כל קרן משקיעה את כספם, ולא שותפים באף הליך של קבלת החלטות או בפיקוח וביקורת על ניהול חסכונותיהם.
עד לפני כ-7 שנים היו הקרנות בבעלות ההסתדרות הכללית, ולכאורה בידי החברים. אבל הפיקוח לא היה אידיאלי ולא אחת ההסתדרות מימנה בכספי הקרנות פעילויות רחוקות מהבטחת הפנסיה לעמיתים, אפילו תמיכה במועדוני כדורגל של הפועל. קרן פועלי הבניין קרסה לאחר שקופתה התרוקנה. המדינה משלמת היום את הפנסיה של גמלאי הקרן.
הקרנות ניצלו מפשיטת רגל ב-2003 בתכנית הבראה של המדינה שהלאימה אותן. היום עומד בראשן מנהל מיוחד. אולם המינוי שלו איננו מבטל את הגופים החוקיים של כל קרן. הם אמורים להתקיים כפי שהמדינה נהגה עם הבנקים בהלאמתם אחרי מפולת המניות הבנקאיות ב-1983 ומסקנות ועדת בייסקי.
עד להפרטת הבנקים הם התנהלו תחת דירקטוריון שחבריו ממונים בידי שופט ומתפקדים כמועצת מנהלים המתחייבת מהמבנה החוקי של הבנקים. יחימוביץ' וכץ מבקשים בהצעת החוק לשחזר במודל דומה את הניהול והפיקוח הציבוריים על קרנות הפנסיה הוותיקות, בהרכב מאוזן ואחראי.
שלי יחימוביץ' 2: רכשו מניות ציבוריות
יחימוביץ אף החלה השבוע לפעול להעצמת כוח הצרכנים והשפעתם על מהלכי שוק ההון. היא עשתה זאת בערוץ נפרד, שראוי לציון גם אם הוא מחוץ למסגרת החקיקה: הייא פתחה במסע הסברה במטרה לעודד אנשים פרטיים שאינם מעורבים בשוק לרכוש בבנק ולו רק מניה אחת של חברה ציבורית כלשהי או כמה מניות של מספר חברות, ובכך לקנות את הזכות להצביע באסיפה הכללית של כל חברה, ולקחת חלק פעיל בקבלת ההחלטות.
יחימוביץ' השיקה את המסע המקורי בכנס שערכה בכנסת תחת הכותרת "שוק ההון ואנחנו". כל משתתף קבל מדריך קצר עם הנחיות מקצועיות בלשון עממית: איך קונים מניה דרך הבנק; איך מתנהל המסחר בבורסה; איך לחסוך בעמלות; והעיקר – איך לוודא מתי מתקיימת האסיפה הכללית, היכן ואלו נושאים על סדר יומה, ואיך לנצל את זכות ההצבעה, "אם אתם חושבים למחות נגד החלטה שהיא שערורייתית ופוגענית".
אחד הדוברים בכנס היה החשב הכללי לשעבר ד"ר ירון זליכה. הוא עצמו בתפקידו הבכיר באוצר, העלה רעיון דומה בהקשר להפרטת בנק לאומי: לחלק את מניות הבנק לציבור הרחב במקום למכור את גרעין השליטה לבעלי הון. הרעיון לא יצא לפועל. זליכה טען אז וגם בכנס כי בעלי ההון עושים את עושרם בגלל שהציבור הרחב הוא "עם של פראיירים". יוזמת יחימוביץ' חותרת לתת מענה לכשל השוק הזה.
היא מדגישה במדריך: "עלינו להשמיע את קולנו, להיות מודעים ופעילים בכל מה שקורה בשוק ההון. החלטות מאד דרמטיות שמשפיעות על ציבור החוסכים היא אסיפת בעלי המניות שבה מאשרים עסקאות לעשיית רווחים לבעלי השליטה הפוגעות לעתים בציבור המחזיקים, ישירות או באמצעות קרנות הפנסיה.
"מטרתנו ברכישת המניה איננה גריפת רווחים. זה כבר עניין להשקעה המחייבת כסף גדול, ידע וייעוץ מקצועיים. המטרה שלנו היא להבטיח השתתפות בקבלת ההחלטות של האסיפה הכללית. גם אם להצבעתכם לא תהיה השפעה של ממש -קולכם יישמע, דבריכם יירשמו בפרוטוקול, ובהחלט עשויים להשפיע על המצביעים האחרים. זה מה שחשוב".
קנו מניות, הצביעו והשפיעו. יחימוביץ'
צילום: גיל יוחנן
מקזזים דמי ניהול גבוהים מפנסיה דלה. חיים כץ
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
