פרשת רצון: האשה ששברה שתיקה והתלוננה

החקירה המשטרתית, הפשיטה ומעצרו של גואל רצון לא הפתיעו אף פקיד סעד בתל אביב. למעשה, המשפחה המורחבת של רצון מוכרת היטב לשירותי הרווחה זה קרוב לעשור. במשך שנים ביקשו הרשויות לבדוק מה נעשה במתחם בשכונת התקווה, אך לא הייתה להם אפשרות חוקית להיכנס למקום. פקידות סעד של עיריית תל-אביב עקבו אחר ילדיו הרבים של רצון באופן קבוע דרך מוסדות החינוך, אך כל העובדים הסוציאליים העידו כי הילדים מסודרים, ומגיעים לשיעורים בבתי הספר. כמה פעמים הם ניסו בכל זאת להיכנס לאחד המתחמים, אך נתקלו בסירוב.

גאולה מרצון - כל העדכונים ב-ynet: 

• המעצר בשכונת התקווה: חשדות לשעבוד ועבירות מין
• "לקחתי את התמימות והמסכנות". מי אתה, גואל רצון?
• רצון בחקירה: לא הפרתי חוק, הכל היה מרצון
• "ידעו שהם מוזרים, אך לא ידעו מה קורה בפנים"
  

לשירותי הרווחה אמנם הגיעו במהלך השנים דיווחים על חשדות לביצוע עבירות מין במתחם "שבט רצון", אך הוכחות מספיקות להגשת תלונה במשטרה - לא היו בנמצא. כל זאת, עד שאחת הנשים פתחה את הפה. לפני כחצי שנה התלוננה אותה אשה בפני שירותי הרווחה - וזה היה האות לפתיחת חקירה המשותפת של שירותי הרווחה יחד עם המשטרה והפרקליטות. מאוחר יותר, פעלה האשה במתחם על פי ההוראות שקיבלה מהמשטרה.

איך הצליחו לסדוק את אותה חומה בצורה של שתיקה שחצצה במשך קרוב ל-20 שנה בין רצון ונשותיו לרשויות? תפקיד משמעותי ביותר מילאה מנכ"לית המרכז הישראלי לנפגעי כתות, דנית קרן, שהצליחה להתחבר לכמה מנשותיו של רצון - והיא זו שבסופו של דבר שכנעה את אחת מהן לפנות לשירותי הרווחה, שהגישו את התלונה במשטרה.

"יצרנו מצב שבמשטרה וברווחה נאספו מספיק חומרים, כדי שיוכלו להיכנס לתמונה", סיפרה קרן השבוע בשיחה עם ynet. התהליך החל, לדבריה, כשכמה נשים הבינו שמשהו "לא בסדר" במסגרת שבה הן חיות, ולמרות שתחילה האשימו את עצמן, הן הצליחו לבסוף להשתחרר, עד כדי שיתוף פעולה עם הרשויות. "במהלך השנתיים האחרונות הגיעו אלי מספר נשים", היא נזכרת. "תמכתי בהן, אבל עם הזמן הבנתי שלארגון שלי, שהוא דל תקציב, אין מספיק יכולת לטפל בכולן - ופנינו למשרד הרווחה. מדובר בנשים שלא סומכות על המערכת, והיה מאוד קשה להביא אותן להתלונן".

אחת הנשים בבית המשפט. פנו לסיוע (צילום: מתי אלמליח)

מרגע שהוגשה התלונה, מילאו שירותי הרווחה חלק פעיל ומשמעותי ביותר בחקירה לכל אורכה. ביום המעצר, הוצמדו עובדים סוציאליים לכל אחת מהנשים שלו ולעשרות הילדים. כן הובאו למקום חוקרי ילדים, פסיכולוגים ואפילו רופאים מטעם משרד הרווחה. "לא חסכנו בתקציבים, 150 אנשי רווחה מטפלים בפרשה הזו", אמר ל-ynet מנכ"ל משרד הרווחה, נחום איצקוביץ'.  

"לא ניתן להיכנס לכל בית"

עוד לפני החקירה הנוכחית, הצליחו הרשויות להתקרב לרצון ולילדיו, אך נתקלו במחסום החוקי. בין השנים 2006 ו-2008, טופלו כמה מענפי המשפחה (אם וילדיה) על ידי שירותי הרווחה של עיריית תל אביב. באחד המקרים טופלה נערה במצוקה, שסירבה ללכת לבית הספר. לדברי סמנכ"ל משרד הרווחה מנחם ווגשל, שמלווה כבר קרוב לשש שנים את הטיפול במשפחת רצון, הבעיות האלו טופלו ונפתרו. במקרה אחר, אם לא רצתה לשתף פעולה בנוגע לילדה, ושירותי רווחה אף נאלצו להסתייע בצו בית משפט כדי להוציאו מהבית למסגרת של שירותי הרווחה. עם קבלת הצו, הסכימה האם לשתף פעולה, הילד הוצא מהבית, ובכך הסתיים הטיפול.

מעבר לכך, לדברי איצקוביץ', במשך שנים דיווח פקידי הסעד כי אין חריגות מיוחדות בבית, וכי לא ניתן להגדיר את הילדים של רצון כילדים בסיכון. כשנשאל האם ייתכן ששירותי הרווחה טעו כשלא פעלו מוקדם יותרהשיב בנחרצות: "לא ניתן להיכנס לכל בית. כל דיווח נבדק, טופל והועבר למשטרה".

רצון מובא לבית המשפט. "ילד שלא מחבקים אותו" (צילום: מתי אלמליח) 

ווגשל הסביר כי בהעדר תלונה, מה שניתן לבדוק זה רק את הילדים שנמצאים במסגרות חינוכית. לדבריו, רק בית המשפט יכול להוציא צו, כדי שיהיה ניתן להיכנס לביתו של אדם פרטי. "ממה שהיה ניתן לבדוק, הילדים היו במצב טוב", הוא אמר. 

המשטרה: "זו הייתה הצלת נפשות"

ליום בו נעצר רצון, נערכו שירותי הרווחה כמו למבצע צבאי מורכב. בשעות הבוקר נכנסו צוותים של שירותי הרווחה לכל מוסדות החינוך בהם לומדים הילדים, ואספו אותם. הילדים הקטנים הושארו עם האמהות, ואילו הגדולים נלקחו לבית דו-קומתי גדול, ששירותי הרווחה הכינו מבעוד מועד. במשטרה אמרו כי ניכר שהילדים סבלו מחסך רגשי. "אתה רואה ילד שלא מחבקים אותו", אמר אחד החוקרים והדגיש: "זו ממש הייתה הצלת נפשות". על-פי עדויות עובדי הרווחה, במהלך הפשיטה ואחריה, הילדים שלווים, ומדברים בעיקר על משחקים וממתקים. "אני יכול לקחת את הממתקים איתי כשאלך?", שאל ילד אחד בנימוס. 

אחת הנשים יוצאת מהמבנה בשכונת התקווה (צילום: דלית שחם)

אך עבודתם של שירותי הרווחה רק מצויה בתחילתה. החשש העיקרי הוא דווקא מהנשים - שמא אחת מהן תפגע בעצמה או באחד הילדים. כחלק מהמבצע, ערכו פסיכולוגים ועובדים סוציאליים בדיקה לגבי מידת מסוכנותן של כל אחת הנשים, ושתיים מהן אכן נעצרו. היתר הועברו למקלטים לנשים מוכות, יחד עם ילדיהן. במשרד הרווחה החליטו להפריד בינן ולפזרן בין מקלטים שונים, כדי שלא יסיתו זו את זו.

במשרד הרווחה מדגישים כי אין זה חוקי להחזיק אשה מעל גיל 18 כנגד רצונה בשום מקום, אך בפועל, רוב הנשים משתפות פעולה או הגיעו להסכם עם שירותי רווחה והחליטו להישאר. "לא ניתן לחזות את התנהגותן של הנשים", אומר איצקוביץ'.

"גם כשהמשטרה תצא מהתמונה, מצפה לנו טיפול ארוך. חומות מגן שסובבו את הנשים האלו הולכות להתפוגג".

לדברי קרן, שכאמור מלווה כמה מהנשים זה שנים, מצבן הנפשי והכלכלי אינו פשוט כעת, בין היתר בגלל החקירות שעברו. "לאורך זמן, הן חיו במצב של חשש ממשי לחייהן, וגם עכשיו יש חשש שינסו לפגוע בעצמן, או שנשים אחרות ינסו לפגוע בהן", היא אומרת. "נקשרתי לבנות ברמה האישית וליבי יצא אליהן, אך היו המון קשיים לאורך כל הדרך. אני יודעת שלקח המון זמן עד שכל התהליך הבשיל עד כידי הגשת תלונה. החשש עדיין קיים, משום שהן יצאו פיזית מהכת, אבל יש עוד המון עבודה עד שישתחררו מנטלית. אני מקווה שלשירותי רווחה יהיו מספיק כלים להתמודד עם זה, כי אין בארץ ניסיון בהתמודדות עם התופעה".