שתף קטע נבחר

"להיות שמן זה לא יפה, וזה בשליטתנו"

מהערצת הרזון החולני עשינו קפיצת דרך הישר אל ההשמנה החולנית, עם מודלים חדשים ומוגזמים כמו בת' דיטו. ג'וליה לא מתלהבת מההחלפה של נערת הפוטושופ בנערת הקטשופ

לאחרונה הבחנתי במגמה חדשה שאני מוצאת אותה נוראית: קבלה של השמנת היתר החולנית כתופעה לגיטימית. פתאום זה נהיה שיק לשלב צבעים בין הצ'יפס לגרביים ולהתאים את העגיל לתבשיל. בעיניי התופעה הזאת הולכת ותופסת תאוצה מסוכנת.

 

מודל האישה במערב עבר טלטלות רבות, ובשנות השישים המחוג נעצר באופן מובהק על מודל האישה הרזה, א.ק.א טוויגי. מאז פצח המודל בדיאטה חריפה עד הגיעו לשנות האלפיים, שם הוא נעצר בגין אנורקסיה. הנשים איבדו את

 השדיים, המותניים, הישבניים והירכיים והתחילו להבליט את הסרעפת והקורקבן. נערות ברחבי העולם התחילו להרעיב את עצמן כבר בגיל 12, ורחובות ראשיים בפרברים מדושנים התחילו להראות כמו סמטאות בסומליה. יותר ויותר בנות התחילו לאבד את החן שלהן, וגם את המחזור החודשי.

 

אז חלה התקוממות: מספיק עם הערצת הרזון החולני! צעקו ברחוב בקולי קולות. חייבים למגר את האנורקסיה! יללו גרונות יבשים בזמן תליית שלטי ענק של מוזלמניות בתנוחות מפתות. אין ספק שרזון מוקצן זה חולני, רע ומכוער, ושמודל כזה מעודד אורח חיים רווי בדיאטות מזיקות ובתסכול. אבל כשכבר מנסים לשנות את פני החברה הרקובה שלנו מה עושים? מחליפים את הפוסטר של הנערה במשקל פוטושופ בפוסטר של נערת הקטשופ.

 

מעידוד קיצון אחד עברנו לעידוד קיצון אחר בלי למצמץ, ואופסי דופסי דילגנו על הבריא, הנורמלי, הטבעי. כמה טיפוסי למין האנושי. אז זה הטרנד הלוהט עכשיו, נשים שסובלות מהשמנת יתר מקבלות את החתיכה שלהן בעוגת הסקס אפיל הבינלאומית. אף אחד לא מבקר את רמת הסוכר שלהן ואף אחד לא מלחיץ אותן לבדוק לחץ דם. הן רשאיות לשמש מודל לחיקוי לכל נערה ואישה בעוד רופא המשפחה שלהן יושב רגל על רגל בקליניקה וסופר מקלות של ארטיק. למקלוניות החיוורות לקח חמישים שנה עד שהתעוררה בבעתה איזו פמיניסטית משנת החורף שלה וצעקה: "יש רופא על הסיפון? יש לי פה בחורה מעולפת!"

 

כדי לדחוף את הרזון הקיצוני החוצה מהסטטוס קוו לא צריך להשחיל פנימה

 בכוח את בת' דיטו או את גבי סידיבי, שטוענות ללא הרף שהן אוהבות את הגוף שלהן בדיוק כמו שהוא, עם שלושים או יותר הקילוגרמים העודפים ועם הטריגליצרידים הנשפכים. אין ספק שאהבה וקבלה עצמית הם מדדים חשובים בכל הנוגע ליופי, אבל הם לא היחידים. בסופו של דבר מה שנערץ ונחשק כל כך בגוף האדם זה בריאות, חוזק ויציבות.

 

אני לא חושבת ששמנים צריכים לשנוא את הגוף שלהם. שנאה עצמית בהחלט לא מועילה לאף אחד. להיפך, צריך לעודד כל אחד לאהוב את הגוף שלו. אלא שאהבה אמיתית וכנה – כך למדנו מהאחיות ברונטה ומחבריהן לעולם הרומנים הרומנטיים – כוללת דאגה, אכפתיות וטיפול מסור.

 

אני עצמי המרתי את הכמיהה הנואשת לרזון בהבנה שלהיות נאמן לנטייה הטבעית של הגוף שלך זה הכי יפה. הכי יפות הן השמנמנות שאפשר לראות בלחיים הוורדרדות שלהן שהן מעבירות את המתכון הסודי מבבושקה לבבושקה כבר דורי דורות, והכי יפות הן בעלות הרגליים הארוכות שאפשר לראות איך הגנטיקה שלהן דילגה בקלילות מאם לבת.

 

להיות שמן זה לא בריא ולא יפה. הפתעת היום המצערת: זה בשליטתנו. זאת לא שמנופוביה – זאת המציאות כשהיא לא מיופה בליברליזם מתחסד. לסיום אציין שברגעים אלו ממש מתפתח לו במטבח סנדביץ' עם גבינת גרוייר שמחכה שאזלול אותו. הבמבה במילוי נוגט, לעומת זאת, נשארה על המדף במכולת.


שלמה עם מידה 40. ג'וליה בוחנת (צילום: גיא הופמן)

 

לשאלות ולרעיונות (ביקורות שליליות לא יתקבלו בברכה): fashion.jf@gmail.com

 

רוצים עוד? לכל הטורים של ג'וליה


 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
הכותבת, ג'וליה פרמנטו. כבר לא כמהה לרזון
צילום: אודי פלדות
מודל האישה הרזה של שנות השישים: טוויגי
צילום: Getty images
מודל האישה המורעבת של שנות האלפיים: קייט מוס
בת' דיטו. עכשיו היא לוהטת
צילום: Getyimages Imagebank
לאשה בפייסבוק
מומלצים